אומר רשב''י בזוהר הקדוש,
ג' מיני יראות ישנן, שתים מהן אין בהם שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה:
א. העושה מפחד העונש או מרצון השכר בעולם הזה.-
מילות הזוהר מתורגמות: " יש אדם שירא שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו, וע"כ הוא ירא אותו תמיד"
ב. העושה מפחד העונש או מרצון השכר בעולם הבא.
מילות הזוהר מתורגמות: "ויש אדם הירא מפני הקב''ה מפני שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנום"
ג. הירא ממנו בגין שאיהו רב ושליט, דהיינו יראת הרוממות.
מילות הזוהר מתורגמות: "היראה שהיא עיקר היא שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו, כמו שכתוב וכל דיירי הארץ כלא נחשבים, וישים חפצו באותו מקום שנקרא יראה."
ומסכם רשב"י :
שב' בחינות היראות הראשונות אינן יסוד לעובדת ה' אמיתית.
אלא רק יראה הג' שהיא יראת הרוממות היא היראה הנכונה.

מפרש בעל הסולם:
כל הרצון לשכר והבריחה מהעונש היא פעולה של האדם מצד רצונו האנוכי, ולא מטעם אהבת ה'.
כל השאלה היא האם אתה רוצה את המתנה או את הקשר עם נותן המתנה וזו היא ההבחנה בין אם האדם עובד כדי להגיע לאהבה או לצד האנוכי שלו.
היות ומושג האהבה והאנוכיות סותרים זה את זה, לא יוכל האדם להגיע לאהבה ע"י רדיפה אחר האור שהוא המתנה, אלא צריך האדם להיות רודף אחר אהבת ה', שכאמור רק יראת הרוממות היא שתביאו לכך.