בעניין חילוקי הזמנים
אולי אם נפרוט יותר...
בנפש האדם עצמו, ללא הליכה אל העולמות.(הזה והעתידי)
מלך נזקק לעזרה מאדם פשוט יש שני אפשרויות בסוג העזרה.
אדם שיעזור מפני יראת המלכות,ואדם שיעזור מפני אהבת המלכות.
ומה ההבדל ביניהם? אותו אחד שעוזר למלך , מפני הפחד אינו חפץ בעשיית הטובה למלך.
אם זה היה אדם אחר יכול להיות שלא היה עושה לו את הטובה הזו.
האדם שעוזר מפני אהבת המלך, חפץ בעשיית הטובה הזו למלכו.
מי מהם יותר חשוב?
עניין זה נדון בגמרא.
האם אדם שרוצה לעשות עבירה ואינו עושה , מפני שאינו רוצה לעשות עבירה. או שהוא רוצה לעשות אותה אך אינו עושה אותה לא בגלל שאינו רוצה ההיפך הוא מאד רוצה לעשות עבירה אך מה לעשות שבוראו ציווהו לא לעשות.
למסקנה ,שזה שאינו עושה אך רוצה לעשות וכל המניעה היא מפני צווי בוראו, הוא יותר נעלה.
אם למידת פורענות זה כך (אולי) גם למידה טובה זה כך .
הנפש הבהמית (יצה"ר) של האדם אינו מעוניין לתת לעני ולפרנסו.
אך הנפש האלוקית מעונינת לעשות זאת ולתת לעני וזה יכול להיות מפני שהוא אדם רחמן בטבעו ולאו דווקא מפני צווי הבורא .
האם ניתן להקיש מכך שזה שאינו רוצה לתת ובכ"ז נותן הוא נעלה יותר מהרוצה לתת ונותן?
לענ"ד אולי ניתן לומר כך , שזה שנותן אך ורק מפני צווי הבורא הנו יותר נעלה היות ואינו נותן מצד טבעו(כגון קמצן) ובכ"ז מתגבר על טבעו(אתכפיא) ונותן, נעלה יותר.
אך כאן יכול להתערב היצה"ר ולומר זה שאני נותן זה לא בשביל הצדקה אלא בכדי שיהיה לי מזה טובת הנאה,אני אתן בכדי שיקויים בי"עשר תשר" בשביל שתתעשר, וע"ז נאמר "ובחנוני נא בזאת"...
אבל זה עצה רעה של הצד הרע שאינו רוצה שתקיים את המצווה באופן נעלה (היפך הטבע של הנותן) ומכניס ענינים צדדיים לרפות ידי נחלשים..
בספר תניא קדישא מובא.
ושני מיני נחת רוח לפניו ית'. א.מביטול הרע שזה עבודת הצדיקים.
ב.לכפות על הצד הרע את הרצון הטוב ודווקא כאשר היא מנסה להפריע להכניס מחשבות שיקררו את ידי הנותן שזה ענינו של עמלק.
ההבדל בין העושה מיראה לבין העושה מאהבה בהזדמנות אחרת , בל"נ
שבוע טוב.