לכותבים ולשאר החברים

יש לזכור שכל התורה כולה כפי שנכתבה בגדרים של זמן ומקום גשמיים היא זמנית,
שהרי ברוחניות אין זמן ומקום.

אם התורה היא נצחית, כיצד אפשר לחשוב שהנחת תפילין נאמרה בגדרים של זמן ומקום?

אלא שיש לחלק את התורה לשתיים.
א. תורה של העולם הזה, שהיא הדרכה כיצד על האדם לתקן עצמו.
ב. תורה של לעתיד לבוא(ולא כתבתי העולם הבא, כי זה מושג שונה),

יש להבין שהעולם הזה הוא כמו סימולציה בה אנו מתאמנים.
באופן יותר עמוד.
כל פעולה חיצונית במסגרת התורה נועדה להשיג תמורה פנימית, שינוי של האדם מבפנים.


דוגמא:

אדם נותן צדקה לעני
מה המטרה?
אפשרות א'- כדי שלעני יהיה ממון שחסר לו.
אפשרות ב'- כדי שהאדם הנותן יהיה רחמן.
עתה יש לנסות להתחכות על ציווי הבורא- האם הבורא אינו יכול לתת בעצמו את הממון לעני, האם היה צריך אותי בשביל שלעני יהיה כסף?! ודאי שלא.
על כך אמרו חז''ל: "יותר ממה שהעני צריך את העשיר , העשיר צריך את העני".
יוצא שאת עצמנו, את פנימיותנו, אנו צריכים לתקן, אך הפעולה היא מחוצה לנו.

מעתה הכלל: " הפעולה מבחוץ התמורה מבפנים"
למה צריך שהפעולה תהיה מבחוץ, זה בפעם הבאה אולי.

אם כך נבין את התורה הקדושה והלכותיה, היא תהיה נצחית, היות והנפש היא נצחית.
אך אם ח''ו נהפוך אותה רק למציאות העולם הזה, היכן היא נצחיותה?!
האם לא נחטא בלא תעשה לך כל פסל ותמונה?
כדאי לחשוב על הדברים.

גילוי הוגן- כותב זאת אדם חרדי.