בס"ד
"ימין ה' עושה חיל - ימין ה' רוממה"

כלל ידוע הוא: "כל פניות שאתה עושה יהיו לימין" - והכוונה היא שבכל מקום בו יש התלבטות בין ימין לשמאל, נבחר לפנות לימין.
כבר מהתורה אנו רואים את חשיבות הימין בקיום מצוות. בפרשתנו לכוהנים ולמיטהרים מזים דם על יד, רגל ותנוך ימין שנאמר (כ"ט, כ'): וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל-תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית, וְעַל-בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית;. ישנם פסוקים רבים נוספים המדברים בשבח הימין: "ימין ה' עושה חיל ימין ה' רוממה" (תהלים קי"ח), "לב חכם לימינו" (קהלת י'), ועוד.
הפוסקים מדגישים במקומות רבים שאת המצווה יש לקיים ביד ימין. למשל השלחן ערוך פוסק שאת הלולב נוטל ביד ימין. המגן אברהם מצדיק זאת בכלל האומר כי כל מצווה שמברכים עליה - יש לבצעה ביד ימין. לכן בקידוש אוחזים בגביע ביד ימין (וכן כל כוס של ברכה), מדליקים נר חנוכה ביד ימין, ועוד.
גם במקומות בהם לא מברכים, נוהגים ביד ימין. למשל הרמ"א כותב כי שליח הציבור נוטל את ספר התורה בימינו, וכן שמים את יד ימין על העיניים בקריאת שמע.
לחלק מן המצוות נעשה נסיון למצוא פסוקים ספציפיים. למשל הפסוקים "מימינו אש דת למו" (דברים ל"ג ב') וכן "וימינו תחבקני" (שיר השירים ב' ו') נדרשים על מתן תורה. התורה ניתנה בימינו של הקב"ה (כביכול), ולכן אוחזים את ספר התורה בימין. מהפסוק "צדק מלאה ימינך" (תהילים מ"ח) לומדים שצדקה נותנים ביד ימין.
יש מהפוסקים שמרחיבים זאת לכל פעולה שהאדם עושה. למשל שלחן ערוך הרב של אדמו"ר הזקן כותב בפירוט שכשמתלבשים, מכניסים תחילה את יד ימין, רגל ימין, וכו'.
ישנם כמובן חריגים לכלל שימין עדיפה:
כשנקרא לעלות לתורה, אין ימין ושמאל, אלא הולך בדרך הקצרה וחוזר בדרך הארוכה.
ידועים כמובן החריגים תפילין, ציצית, ושרוכי הנעליים:
כידוע, תפילין מניחים על יד שמאל - מדוע?
הגמרא במנחות לומדת מן הכתוב "על ידכה" (שמות י"ג, ט"ז) – יד כהה היא היד החלשה – שמאל. כמו כן מהפסוקים "וקשרתם לאות על ידך ... וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו') לומדים שקשירה היא כמו כתיבה, ולכן קושרים בימין – על יד שמאל. רש"י מוסיף ולומד מפסוק בישעיהו "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמיים" - אם כתוב 'על ידך' זו יד שמאל.
בציצית, לפני קריאת שמע אוספים את הציציות ביד שמאל - מדוע?
ישנן מספר תשובות לכך:
1) מכיוון שכתוב: "והיו הדברים האלה... על לבבך" – לכן אוספים ביד שמאל מול הלב.
2) יש מנהג למשמש בתפילין תוך כדי קריאת שמע, בפסוקים הרלוונטיים. למשמש בתפילין של יד אפשר רק ביד ימין, ולכן אוחזים בציצית ביד שמאל. מכיוון שאוחזים את הציצית ביד שמאל, ברור שהיד המכסה את העיניים היא ימין.
3) יש הכורכים את התפילין, הציצית, ושרוכי הנעליים ביחד. השלחן ערוך כותב שכשנועלים את הנעליים, נועל תחילה את נעל ימין, אבל קושר תחילה את שרוכי נעל שמאל. והסיבה לכל אלה היא מהמדרש על אברהם ומלך סדום. אברהם אומר למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך". המדרש אומר שבזכות זה זכו בניו של אברהם לתפילין ולציצית. כך כרכנו את שרוכי הנעליים עם התפילין והציצית, ולכן כפי שתפילין ביד שמאל גם ציצית ושרוכים בשמאל.
מה הדין למי שאיטר יד ימינו?
הפוסקים חלוקים בעניין זה. בכל נושא יש שתי דעות (יש רק שתי אפשרויות...). פוסקי אשכנז הבאים לידי ביטוי במשנה ברורה נוקטים בקו שהאיטר יבצע ביד שמאל מה שעושה כל אדם ביד ימין. פוסקי ספרד והמקובלים נוקטים בקו שאיטר ינהג ככל אדם.
הכלל המקובל על רוב הפוסקים (וגם יש בו הגיון פנימי וקל לזכור אותו) הוא:
בכל מקום בו העניין שייך לאדם עצמו בלבד, ינהג האיטר ביד שמאל שהיא ידו החזקה, ולכן תפילין יניח בימינו, יקשור תחילה את שרוכי הימין, לולב, נר חנכה, כוס היין, וכו' יאחז בשמאלו.
במקום בו יש חשיבות לצד מסוים (בד"כ על פי הקבלה) ינהג ככל אדם. לכן תוקע בשופר בצד ימין של פיו ("והשטן עומד על ימינו"), אוחז בציצית בשמאלו כנגד הלב, ולכן מכסה את עיניו בימינו, אוגד את ההדס בצד ימין והערבה בשמאל, וכו'.
במה ששייך גם לאחרים, או בדברים שהם לא שייכים דווקא לגופו, נוהג ככל אדם. לכן בפניות יפנה תמיד לימין, נענועי הלולב יתחיל בימין, ב"עושה שלום" פונה תחילה לשמאלו שהיא ימין השכינה, מדליק את החנוכיה מימינה של החנוכיה כי פרסום הנס הוא לאחרים, מזוזה קובע בימין "ימין הנכנס", נוטל ספר תורה בימינו (כי הוא מקבל ונותן לפי שאר העולם), ונותן צדקה ביד ימין.