שלום לכולם ושבת שלום.
משפחתו של אבנר, חבר פעיל ומוערך באתר, ביקשה שנעלה כאן את התיחסותו של אבנר לפרשת השבוע.
אנו כמובן גאים להתחיל במסורת זו, ונעלה דברי חוכמה שכתב אבנר מידי פעם בפעם.
מאמרים קודמים של אבנר ניתן למצוא בכתובת זו:
http://menorat.co.il/index.php?pid=c1
"לא אוסף עוד ראות פניך.."
ביום ה' בשבט תר"כ, לפני 151 שנים, נולד רבי ברוך הלוי אפשטיין, שברבות הימים התפרסם בחיבורו "תורה תמימה". ר' ברוך כתב עוד ספרים. אחד מהם הוא "מקור ברוך" - ספר זכרונות, חידושי תורה וסיפורים מחייו שלו. באחד הסיפורים הוא מספר כי בעת שישב עם תלמידים נוספים לפני רבו הנצי"ב (שהיה אחי אמו) – עמד לפניהם יהודי שסיפר כי בעבר הרחוק, תוך כדי מריבה עם שותפו, הוא נשבע שלא יביט בפניו לעולם. ובאמת, לאורך כל השנים הקפיד שלא להגיע לאותם מקומות שגם שותפו הוזמן אליהם. הוא החליף את ביהכ"נ שלו, עבר לצד השני של הרחוב, וכו'. והנה נפטר שותפו ועתה הוא מבקש להביט בפני המת ולבקש ממנו מחילה, ובפיו שאלה האם מותר לו הדבר. מספר ר' ברוך כי כל אחד מן התלמידים חיוה דעתו, וכשהגיע תורו שלו (של ר' ברוך) הוא אמר כי יש ראיה מפרשת השבוע הבא- "בשלח". הקב"ה מבטיח לישראל (י"ד, י"ג): "כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". ומיד אחרי קריעת ים סוף (י"ד,ל'): "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". לפי המדרשים כל אחד מישראל זיהה את המצרי שנגש בו כך שברור שראו את פניהם ממש. אם כן יש לנו הוכחה שראיית פני מת אינה ראיה, ומספר ר' ברוך כי הנצי"ב קיבל את דבריו, והילל ושיבח אותו. עד כאן הסיפור שמובא בקיצור רב בפירוש "תורה תמימה".
במבט מעמיק נראה שגם בפרשתנו אנו מתמודדים עם סוגיה דומה.
אחרי מכת חושך עומד משה לפני פרעה ומבקש לשלח את ישראל, ופרעה עונה לו (י' כ"ח): "ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות". ועונה לו משה בפסוק הבא: "ויאמר משה כן דברת לא אוסף עוד ראות פניך".
"אור החיים" הקדוש מעלה כאן שתי תמיהות (שקיימות גם אצל הפרשנים האחרים):
א. איך יכול היה משה להתחייב בפני פרעה "כן דברת לא אוסף עוד ראות פניך" - אולי ישלח אותו הקב"ה לשליחות נוספת אצל פרעה?
ב. במכת הבכורות מסופר (י"ב ל'-ל"א): "ויקם פרעה לילה...ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי..." - איך נפגש משה עם פרעה אחרי שהסכים איתו שלא יראה פניו?
"אור החיים" עונה לשאלה הראשונה ולא נרחיב, אלא נתמקד בשאלה השנייה, ואמרו בה מספר תשובות:
הרמב"ן מביא שתי תשובות:
א. במכת בכורות, לא פרעה הלך למשה אלא כל הדו-שיח היה בעזרת שליחים.
ב. האירוע היה בלילה ולא ניתן היה לראות זה את זה. פרעה לא נכנס לבית אלא צעק מבחוץ.
"אור החיים" מביא גם הוא מספר תשובות וכולן מדויקות בלשון הפסוק:
א. יש כאן שיעור באמונה - "כן דברת לא אוסף עוד ראות פניך" – הכוונה היא שכך אתה אומר, אך אין לזה משמעות כי אתה רק מדבר, ואצל הקב"ה כח הדיבור הוא כח המעשה - ואז יש לדיבור משמעות.
ב. "כן דיברת" – כבר אמרת זאת בעבר. מתי? כאשר "ויבקש להרוג את משה" – כמו שאז לא הצלחת, כך גם עכשיו לא תצליח.
ג. הרחבה של תשובתו השנייה של הרמב"ן (שזה היה בלילה). פרעה אומר "כי ביום ראותך את פני וכו". ואילו כאן, מדייק "אור החיים", "ויקם פרעה לילה...ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי..." המילה לילה השנייה מיותרת. אלא אומר "אור החיים", מילה זו אמר פרעה: "לילה" (כלומר הוא קרא להם ע"י המילה: "לילה") ולכן הוא יכול לראות את משה וההמשך: "ויאמר קומו צאו מתוך עמי...".
ברוח דומה עונה המדרש בשמות רבה (מובא גם באבן-עזרא וברמב"ן) ומסביר את דברי משה כך: "יפה אמרת אל תוסף ראות פני, אני איני עוד בא אצלך אלא אתה בא אצלי". מהיכן לומד זאת המדרש? את התשובה מביא הנצי"ב בפירוש "העמק דבר". הוא הולך לפי העקרון של "אור החיים" ואומר כי המילה "עוד" בתשובה של משה מיותרת. משה היה יכול לענות: כן דברת לא אוסף ראות פניך. אך משה ענה: "כן דברת לא אוסף עוד ראות פניך". ומה מוסיפה המילה 'עוד'? אומר הנצי"ב שהכוונה בתשובת משה על פי המדרש שלא אראה יותר את פניך בתנאים הנוכחיים אך אם ישתנו התנאים, למשל אם אתה תבוא אלי – כמו שהיה במכת בכורות אז כן אוכל לראות פניך. הנצי"ב מביא לכך הוכחה מהמשנה בסנהדרין (קי"א ע"ב). נאמר בתורה על עיר הנידחת (דברים י"ח י"ג) "והיתה תל עולם לא תיבנה עוד", ובמשנה: "רבי עקיבא אומר לא תיבנה עוד, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנים ופרדסים". כלומר המילה עוד מלמדת אותנו שאם משתנים התנאים, הופכים אותה לגנים ופרדסים, אפשר לבנותה. כך גם אצלנו המילה עוד אומרת שבשינוי התנאים יכול משה לראות את פרעה.
והאמת שלא היה צריך להרחיק למשנה בסנהדרין. אם נחזור לשאלה בה פתחנו נראה כי הקב"ה הבטיח לישראל: "כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". מה מוסיפה המילה עוד? לפי מה שלמדנו אם המקום והתנאים משתנים, ממצרים חיים במצרים למצרים מתים על הים, הרי שאין מניעה לראותם ולכן אין בעיה עם ההמשך: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". עכשיו מובן מדוע קיבל הנצי"ב את דברי תלמידו, והילל ושיבח אותם. העיקרון הוא: לא שראיית פני מת אינה ראייה, כמו שאמר רבי ברוך - אלא מה שמתיר את הראיה זה משהו כללי יותר של שינוי התנאים. בסיפור ב"תורה תמימה" מות השותף מהווה את שינוי התנאים, ולמעשה התלמיד רבי ברוך מצא הוכחה קרובה וטובה יותר למקרה דנן, לפי העיקרון של רבו הנצי"ב.
ונסיים בסיפור קצר לפרשת בא: הרמב"ם העיד על עצמו ששמו רמוז בתורה, אך הוא סירב לגלות היכן. במשך מאות שנים לא צלחו החיפושים עד שהגיע הגר"א וגילה לנו כי הרמב"ם רמוז בפרשת בא (י"א ט'): "למען רבות מופתי בארץ מצרים" – ראשי תיבות רמב"ם. הרמז שהוביל אותו הוא שהרמב"ם פעל רבות ועשה מופתים בארץ מצרים.
הגב עם ציטוט