השבוע החולף היה שלילי במיוחד בעולם, ומתון בישראל. כפי שהערכנו, יום שלישי הוא זה שגרם לשינוי הסנטימנט בעולם אך בזירה המקומית קשה היה להתעלם מהתחושה כי יש יד מכוונת, ואולי נכון יותר לציין מוסתת, בעלת אינטרס לשמור את המדד ברמות גבוהות. המצב היה קיצון למדי עת החוזים העתידים נסחרו בירידה של אחוז ומחצית, אירופה שקעה אל מעבר לתחום ה 2% ואילו בישראל המדד דשדש בירידות קלות בלבד. מעבר להכל, יש בכך בכדי להפגין את עוצמת השחקנים במצבי קיצון ועד כמה הבורסה המקומית רחוקה מאוד מהגדרת שוק פתוח ומשוכלל.
על פניו נדמה כי תנועת השחקנים בשבוע החולף מנוגדת לפקיעה האופטימאלית ברמת 1120 הנקודות. בפועל, המצב שונה בתכלית, ועצם הירידה מטה אינה מדאיגה את הכותבים אלא עיתויה ותלילותה. פקיעה ברמת 1120 אופטימאלית רק במידה ואנו בשבוע הפקיעה עצמו, והסטיה לא זינקה מעלה. אחרת, השחיקה הינה מזערית ויכולה להתבטל במלואה בשל עליה בוגא. הכותבים המודעים למצב המאקרו מבינים כי 2.5% הנפרשים על פני שבועיים הם מעט מידי לסביבה הכלכלית העכשוית, ולכן ההתערבות היא למתן את הירידות בסיכום שבועי. חשוב לא פחות לזכור, כי תנודה חריפה מטה תוביל לזינוק בסטיה מה שיגרור קיזוז משמעותי מהדלתא, ולכן הסטיה היא הגורם המוביל כעת ולאהדלתא עצמה (בטח ובטח בהתחשב בדלתא). כל אלה הובילו השבוע לתנועות חריגות, אך לחץ המכירות הגובר עלול להוביל לסגירה מוקדמת (קשה להיחס לזה כאל סקויז, משום שסקויז מתרחש בד בבד עם הפסד ואילו כאן מדובר על רווח), ומשיכת הידיים מהשוק. זו גם הסיבה לפיה אין כרגע גבול תחתון בשוק, שכן בודאי שגם אם הסטיה תזנק הרי שput זה לא יסב נזק. הגבול העליון היה ונותר גם השבוע סביב רמת 1180 הנקודות, כשהאוכף מניב הגנה של כ 40 נקודות לכיוון היות והתקבול עבורו היה כ 4200-4300 ₪.
אם ברננקי לא יפתיע השבוע, אין כל סיבה שהגמה בעולם תשתנה, דבר שישפיע גם בישראל, אך כבשבוע החולף במידה פחותה.
רמת המחירים הנוכחית , כבמקרי עבר בהן חלו ירידות חדות, תוספת את הציבור כשהוא שקוע עד צואר במניות. סיכום השבוע הראשון של אוגוסט מלמדי כי תעשית קרנות הנאמנות צמחה בכ 1.5 מיליארד ₪! זוהי המשכה של מגמת הסטת הכספים מנכסים בטוחים למניות בשל היעדר אלטרנטיבה אך הקצב ההולך וגובר מעיד מכל כי ברמת המחירים הנוכחית, רבים בציבור רואים עדין כדאיות השקעה במניות. מזה כחודשיים שהגיוסים מתנהלים בגלים: ירידות במדדים מובילות לגיוס קונצרני, ואילו עליות מובילות למעבר לאפיק מעורב הכולל מניות. כעת, הירידה האחרונה במדד לא מוצאת ביטויה בקרנות ורמת הסיכון שהציבור נוטל על עצמו, במקביל להיקף גיוסי הקרנות הנמצא כיום בשיא כל הזמנים, אינו מתחשב כלל בסביבה הכלכלית. אם נצייר את מגוון התרחישים הקיים, הרי שהקיצוני ביותר הינו אירוע בטחוני (איראן) העלול להוביל להתרסקות השוק באחת. מנגד אם נשאף לצייר את התרחישה האופטימי ביותר, הרי שגם החיובים ביותר שבמשקיעים יתקשו לציין מעבר להגעה של המעוף אל עבר שיא חדש (1240). חוסר פרופורציה זו, ובפרט שמצב הסביבה הכלכלית הולך ומחריף, תוך לקיחת סיכון עבור 7% לכל היותר מלמד לדעתי טוב יותר מכל פרמטר אחר על נפיצות השוק. אי קיומה של ריבית אלטרנטיבית הוא אמנם סיבה, אך ברמת המחירים אינו הצדקה, ולכן בבנק ישראל ניתן לראות ניצנים של שינוי. הנגיד שתמך בצורה מובהקת בשווקי ההון, אינו רואה עוד צורך חיוני בכך, וסביר כי גם קירור מידתי של שוק ההון המקומי הוא שיקול בהחלטת הריבית. הדברים הללו נאמרים לאור מדד חודש יולי הצפוי להתפרסם מחר (שני) ולרשום עליה של 0.7%. לרוב, יולי רושם עליה חדה (פעמים רבות העליה החדה ברמה השנתית) והסיבות להמשיך ולהותיר את הריבית על כנה אינן עוד. אמנם שער הדולר הוא הפרמטר המרכזי, אך במלחמת הנגיד בו-זמנית במספר חזיתות, הוכח כי המגמה העולמית היא השולטת, והמשק סופג את העלאת הריבית בצורה מתונה ביותר. נכון לעכשיו, התחזקות הנדלן היא הבעיה הבוערת, ולכן הקונצנזוס לפיו הנגיד לא יעלה את הריבית אינו במקום. אכן, יש סיבות להמתין עם העלאה בכדי שלא לזעזע יתר על המידה את המשק, אך היות והאינפלציה צפויה לחרוג מיעדה כבר בדוח הקרוב, יתקשה הנגיד לעמוד בכשלון נוסף, לאחר שבשנתיים בהן מכהן פישר, פופס פעמיים ברציפות יעד האינפלציה.
על רקע הדברים הללו, ברורה החלשות הדולר מול השקל אם כי אין ספק שנתוני המאקרו בארה"ב ליבו את המגמה, והוכיחו כי תחתית כפולה היא אופציה שבהחלט עדין קימת.
הפוזיציה ביחס לצמד זה עודנה שורט על הדולר ביחס לשקל, כשמול האירו הדברים פחות ברורים ונתוני המאקרו צפויים להעביר את כובד המשקל מאירופה לארה"ב וחוזר חלילה.
בשוק הסחורות, הנפט הצדיק את פוזיצית השורט בה אנו מצויים, לאחר שאיבד השבוע כ 7$ לחבית. שוב, נתוני המאקרו מרחיקים את סיכויי ההתאוששות מהם ניזון הנפט, ועודני סבור כי הרמה הנוכחית היא גבוה למדי ואינה משקפת נאמנה את שווי חבית נפט הצפויה לרדת אל מתחת ל 70$ לחבית. הזהב נחלש מעט אך בעבר אין להסיק מכך כי ישנה מגמה לכאן או לכאן, ובהתאם ההמתנה להתפחות בזירה זו. דוקא החיטה שרשמה תשואה חסרת תקדים, ומרבית כותרות הסחורות מתרכזות בה, היא בשלב זה שורט מובהק. יש הצדקה לזינוק אותו רשמה החיטה, ובפרט ברקע לנעשה ברוסיה, אך כעת זהו השלב בו מחירה עולה בשל ספקולנטים שעוד רגע קט יעברו לסחורה תורנית אחרת, ולכן זהו זמן ראוי לביצוע שורט לאלו המוכנים להמתין מספר שבועות קצר עד חודשיים.
באירופה, מדינה שאינה זוכה מאיתנו לתשומת לב ראויה היא רוסיה. לרוב אנו מכלילים אותה במסגרת המדינות המתפתחות, ובשל מיקומה בצד המזרחי נוטים להתעלמות קלה. המתרחש בה הוא בבואה של השווקים המתעוררים ,והשבוע פספס נתון הצמיחה של הרבעון השני, כשהבנקים במדינה ממהרים להוריד תחזית ולציין כי "כמעט בודאות צפויה האטה". מצב זה אינו שונה במיוחד מהנעשה בעולם, והמשפט האחרון רלוונטי עבור מרבית המדינות אך אני מוצא לנכון להתעכב עליו, משום שהטיעון שהשווקים המתעוררים יתמכו אינו קיים עוד. סין נותרת לבדה כראש חץ, אך יש לזכור כי הממשל הסיני מעוניין דוקא לקרר מעט את השוק, ולכן העולם אינו יכול להסתמך על צמיחה גלובאלית לא שוויונית. טיעון זה היה הטיעון המרכזי לכך שהמיתון לא יחזור, וכעת כל שנותר לשווקים הוא להמתין להמצא חדשה מבית היוצר של ברננקי.
כברוסיה, הבנק המרכזי באנגליה הנמיך אף הוא את תחזית הצמיחה ל 3%. מלבד הבנק המרכזי הבריטי, איש אינו מבין כיצד בדיוק הממלכה תעמוד ביעד זה, ורבים סבורים כי בנסיון שלא לטלטל את הליש"ט בוחר הבנק לספר את בשורת האיוב בחלקים.
גם ביוון וספרד, שהתרחקו מעט מאור הזרקורים התקבלו בשורות, עת מריל לינץ הוריד את תחזית הצמיחה לשתי המדינות. הבנק אף הוסיף וציין כי התאוששות צפויה רק בחציון השני של 2011.
במצב זה, קשה לדמיין כיצד אירופה היתה מסתדרת ללא גרמניה. גם השבוע הוסיף הקטר הגרמני לגרור אחריו את כלל היבשת, לאחר שהיקףהיצוא הגרמני ליוני עקף את התחזית. יותר מתמיד, תלויה אירופה בהמשך הבשורות החיוביות מכיוון גרמניה, כשרמת השיא הנוכחית מאז אוקטובר 2008 בהחלט ממסת במשהו ממצבה הכללי של היבשת.
בארה"ב, כפי שהערכנו בסקירה הקודמת הכל התחיל והסתיים ביום שלישי. לאחר עונת הדוחות, ואף במהלכה, סיבה המרכזית לכך שהשווקים לאקרסו אל מול שלל הנתונים השליליים היא הציפייה שברננקי ישלוף עוד שפן מהכובע. עוד תכנית תמריצים או לחילופין הקלה מוניטארית חסרת תקדים, שתספק דלק לבורסות ותדחה את הקץ. ביום שלישי נאם ברננקי ופיזר מכל טוב: הותרת הריבית על כנה, רכישת אג"ח לטווח ארוך אף יותר ממוקדם, ובמלים אחרות הרזמת כספים נוספת לשוק (הרכישה מתבצעת כמובן בדולרים). הבעיה היא שלא לכך השוק כיוון. אתה לא יכול להרעיף על השוק תכניות ב 780 מיליארד דולר, ולצפות שיסתפק בתכנית שהיקפה עוד כמה עשרות מיליארדי דולר בלבד. בצעד אותו נקט ברננקי, צעד בהחלט עצום בהיקפו, אין באמת בכדי לקדם את השווקים ולכן האדישות בה התקבלה הבשורה בשוק. צעד מעין זה יכול להתקבל בחיוב בעת שהנתונים חצויים, אך בשבועות האחרונים כל נתון גרוע מקודמו וזועק האטה, והפד פשוט לא יכול לעמוד ברף הציפיות שהוא עצמו הרגיל את המשקיעים. בעבר ציינתי כי הולכות ומתגלות יותר ויותר מחלוקות בקרב חברי הפד, וכעת המגמה הולכת ומחריפה לאחר ששליש לערך מחברי הפד שהתבטאו בנושא, חולקים על החלטת ברננקי. קשה להאשימםן לאור חוסר ההצלחה של התכניות הקודמות, ואם צינתי פעם אחר פעם כי המטרת כסף על השוק אינה הפתרון (בטח לא לטווח ארוך), הרי שכעת חוסר ההסכמה מלבה את בקורת הרפובליקנים על התנהלות הפד בחסות אובמה.
הנתונים גם השבוע היו חלשים ביותר, כשהחריג בחריפותו הוא מדד הפריון לעובד שירד ב 0.9% ברבעון החולף. ציינתי חריג, משום שהמגמה משלהי 2008 היא עליה עקבית, וירידה זו, בפני עצמה ירידה חדה, הופכת את המגמה.
באופן כללי שוק העבודה אינו מתאושש, וגם השבוע התביעות הראשוניות לדמי אבטלה ענו בניגוד לתחזית. הנתון הציג עלייה של 2,000 תביעות לרמה של 484 אלף בעוד שקונצנזוס האנליסטים עמד על ירידה לרמה של 463 אלף תביעות בשבוע החולף.
גם קצבהיצוא ליוני הואט, והגרעון המסחרי צנח ב 18%, כשהנתון החיובי היחיד היה סנטימנט הצרכנים לחודש אוגוסט שעקף את התחזיות. הדבר הגיוני ומתבקש על רקע הסנטימנט החיובי ששרר בין השאר בשל עונת הדוחות, וכעת משמעותי הרבה יותר יהא לעקוב אחר סנטימנט הצרכנים הקרוב, שלהערכתי ירשום ירידה דרמטית.
בשל כל אלה בשבוע החולף חלה נהירה של ממש מצד המשקיעים אל האגח הממשלתיות. הביקושים היו כה גבוהים, עד כי גיוס הממשל היה בריבית הנמוכה מזה שנתיים. ראוי לציין , כי לא מדובר על גיוסים בהיקף נמוך אלא בהחלט כל גיוס בפני עצמו הינו גיוס ענק (24 מיליארד דולר), ולכן הדבר עומד ביחס הפוך לסנטימנט בשוק האמריקני, משום שמצב זה בעיקרו מעיד על פאניקה.
שלא במפתיע סטית התקן זינקה השבוע בלמעלה מ 15%, והגיעה לרמת 26%. הדבר הינו הופכי לחלוטין לסנטימנט ולסטיה בארץ, ובעוד בארה"ב כבר מדובר על קירבה לרמות הפאניקה (30%) וגיוסי אגח בהיקפים יוצאי דופן, בישראל מדובר על שוק מדשדש (16%) עם הגדלה באהבת הסיכון, וזניחת האגחים לטובת מניות. בכלכלה גלובאלית מצב מעין זה לא יכול לשרוד לאורך זמן, ואחת מן המדינות שוגה לחלוטין.
מניות ומגזרים
חנן מור – ב 30/5 כיוונתי למניה, וציינתי שיש בה אטרקטיביות יוצאת דופן אך רק בהיקפים נמוכים מאוד בשל חוסר בסחירות. כיום, אני מוצא לנכון לחזור על הדברים בהקשר של האגח, לאחר שפעם נוספת הקדימה החברה את מועד פרעון האגח, הפעם אגח א'. זוהי הפעם הרביעית בה מקדימה החברה פרעון אג"ח, ומזה ניתן להקיש על יציבות יוצאת דופן וכדאיות גדולה באג"חי החברה.
גולד פילדס (gfi) – שינוי המלצה ! הומלצה בתאריך 1/3/10 והניבה כ 15% תשואה. ברמת המחיר הנוכחית, ובפרט לאור הדשדוש בזהב אין מקום לסכן תשואה זו על רקע נתוני המאקרו, ולכן יש למוכרה.
• ביחס לשאר המניות והמגזרים, אין שינוי בהמלצה .
• את אסטרטגיית האופציות ניתן למצוא תחת פורום אופציות אוגוסט.
שבוע טוב ומוצלח !
