השבוע החולף היה כולו צבוע ירוק, אך לשם שינוי בשל נתון מקומי ולא בעקבות הנעשה מעבר לים. נתון הצמיחה המדהים והמפתיע הותיר הרחק מאחור את תחזיות הכלכלנים וטרף את הקלפים עבור הסוחרים בין אם מדובר במשקיעי אגח או בסוחרי מעוף.
עוד לפני נבירה במשמעויות הנתון, השבוע אנו בשבוע פקיעה מה שמגביר את מעורבות השחקנים בשוק ששני מרכיבים מרכזיים קיימים לפנינו: הראשון, הוא היעדר מסחר בשני בוולסטריט (יום הנשיאים), דבר המותיר את הסוחרים בת"א ללא חוזים, קרי, פגיעים למדי לויסות השוק. המרכיב השני והלא פחות משמעותי הוא החלטת הריבית של בנק ישראל בשני בערב. שני אלה מותירים את השחקנים בשליטה בשלב זה, מתוך ציפייה כי השוק יוסיף לדשדש ותוך חריקת שיניים אימתנית כנגד הראלי שכמעט והתחדש כאן. לכאורה, היה זה עוד חודש מתעתע עבור הכותבים שהחל בירידה של כ 4% ובסיומו גמענו את כל אותה ירידה. בפועל, החודש התנהל על מי מנוחות עם סטיה שירדה והיטיבה עם הכותבים וכל העליה התרכזה ביום בודד עת היודע הנתון. מכאן השוק נכנס לסחרחורת כשהכותבים חוששים מסקוויז ומעלים באגריסביות את כתיבות ה PUT, אם כי לא ממהרים להרחיק את פוזיציות ה CALL. האופטימיות בשוק חגגה והובילה חלק מאופציות ה CALL לרשום עליה של מאות אחוזים בעוד בפועל מחירם בסגירה נחתך בשליש עד מחצית ביחס לשיא. ועדין, שחקני המעוף נותרו מול סנטינמט חזק במיוחד שהדגש הוא על סנטימנט שהתחדש ברגע. כל השוק ללא יוצא מן הכלל העריך כי נתון הצמיחה לא יפתיע במיוחד, והעליה במדד שאינה מוצדקת (פירוט בהמשך) הובילה לשפל היסטורי (שוב) בסטית התקן על הכסף שירדה מתחת ל 12%. זוהי סטיה שיותר מכל מצייינת אופוריה, שוק שאינו לוקח בחשבון כלל אפשרות של תיקון, ובהתאם מעורבות השחקנים הלכה וגדלה.
הגבול העליון החודש היה ונותר 1330 כשבצירוף התקבול ורווח מצד ה PUT, ניתן לומר בצורה גסה כי הכותבים מוגנים עד מדד 1342 (שלא במקרה זהו שיאו של המדד). מנגד, הגבול התחון השבוע התקדם מידי יום, שלא לומר מידי שעה, וכעת הוא סביב 1310 כשדשדוש בשני יוביל לקידומו אף יותר בואכה 1320. פקיעה אופטימאלית מצד השחקנים מצויה במדד 1325, כשהחשש מסקוויז עליון בהחלט מורגש בקרב הכותבים המנצלים קידום בכדי לסגור פוזיציה ולא להותירה. הבעיה המשמעותית לכותבים, בעיה הדומה מאוד לבוני השוקת החודשית באתר, הינה הסטיה הנמוכה במיוחד. גלגול בשלב זה למרץ אפשרי אך בשל הסטיה השוקת הצמודה זהה למעשה לאוכף קטום, וקשה בהחלט לראות תרחיש של זינוק בסטית התקן במהלך הימים הקרובים. כתוצאה מכך, הגלגול מתרכז באוכף על הסטרייק (1330) זהה לחלוטין לחודש הקודם, אך עם רכישת הגנות לא אופיינית בכמות גדולות. ההנחה היא שסטיה זו לא תשרוד לאורך זמן וכבר במהלך השבוע הראשון של החודש הסטיה תעלה מה שיאפשר למכור את ההגנות ברווח ולהיוותר עם פוזיציה חשופה בדמות האוכף. יתכן שבגלל תקרת המדד, ויתכן גם כתוצאה מסקפטיות ביחס לרמות הנוכחיות הכותבים מניחים גם במרץ אפשרות גבוהה יותר לירידות מאשר עליות, דבר המשתקף היטב בעובדה כי פיזור כתיבות ה PUT רחב ומגיע עד 1280 ואילו פיזור כתיבות ה CALL בצד העליון מתרחק עד 1370 בלבד. אין ספק כי המצב הגיאופוליטי לצד נתונים נוספים תומך בגישה זו, אם כי יש לזכור שזהו המצב בשלושת החודשים האחרונים בהם וול סטריט אינה מתממשת כי אם רושמת עליות נאות .
לאחר הירידה מאפקט מצריים, ציינו כי אין במדינה מדרום להוביל לתיקון בשווקים וכי אלו שמכרו בפאניקה גם ידאגו לרכוש באגרסיביות ובאופוריה. הדבר ניכר במהלך מרבית השבוע, עם מעבר יום יומי של כספים מהאפיק הממשלתי לזה המנייתי והקונצרני. מעבר לאפיק הקונצרני המשווק ע"י הבנקים לציבור כאפשרות ביניים בין מניות לאג"ח הוא המחזיק את הבורסה ברמות הנוכחיו בשל מרכיב מנייתי הקיים בכל קרן (לרוב עד עד 30%). יחד עם זאת, בעוד על שוק המניות הדעות הן לכאן ולכאן,ף הרי ששוק האג"ח הקונצרני מתומחר בצורה חסרת הגיון ולהערכתי המוסדיים מצויים בחשיפה מינימאלית האפשרית לאגחי החברות. התמחורים אינם מגלמים כל סיכון, ואמנם האגח הממשלתי אינו אטרקטיבי אך הפרשי התשואה אינם מצדיקים מעבר לאפיק החברות. הציבור כמובן מתעלם מזה, מוסיף לרכוש, ובהתאם תעשית הקרנות רשמה בשבוע החולף גיוס של כ 450 מליון ₪ לקרנות המעורבות, וגיוס מדהים של כמיליארד ₪ לאפיק הקונצרני. נזכיר כי זאת קורה לאחר רעד שאחז במשקיעים רק לפני כשלושה שבועות, מה שמוכיח יותר מכל כי השוק נשלט ע"י סוחרי יום והמוני בית ישראל ולא ע"י מוסדיים ומשקיעי טווח ארוך, שכמעט אינם מוצאים לעצמם מקום בשוק הנוכחי.
אותם סוחרים יתכן וימצאו עניין גם בהשקת האופציות על מניות הגז והנפט עליהן הודיעה בבורסה השבוע. התיחסתי לכך לפני מספר סקירות, ואחזור ואדגיש כי הנהלת הבורסה מכוונת עצמה להגדלת מחזורי המסחר ולא למקצועיות גם אם בבחינת הפיכת הבורסה לקזינו אמיתי. הכיצד ניתן לסחור באופציות על מניות בעלות טווח תנועה של עשרות אחוזים בשבוע, ומי בדיוק יקח על עצמו את הסיכון בכתיבת פוזיציות אלה?! יתרה מכך, האם תמו המדדים בבורסה בהן אין אופציות (כיום רק על המעוף והבנקים) או מניות ת"א 25 מכובדות נוספות בהן לרוב המשקיעים נגיעה זו או אחרת. הנהלת הבורסה בחרה לפני כשנתייים להשתתף בתחרות הגדלת אחוזי המסחר בשוק ותוך כדי כך יוצרת נכסים שאין להם כל ביקוש ריאלי מצד המשקיעים. תוסיף הנהלת הבורסה להכריז כי מדובר על אפשרות ליצור הגנה מצד המשקיעים על הנכסים המסוכנים, בעוד שבפועל משקיעי הגז והנפט לאבאמת יכולים להגן ע"י אופציות בהן הבדלי המסחר בין קונה למוכר יהיו ממוכנים ורחוקים ביותר.
במרכז השבוע הנוכחי עומדת החלטת הנגיד מחר (שני) בנוגע לריבית. התרחיש עליו התרענו בשנה האחרונה, השאננות שלא לומר הזחיחות של פישר (ובהקשר זה ברננקי) מתממש לנגד עינינו כעת, כשפישר חייב להעלות את הריבית. בדיוק כבהחלטה הקודמת אציין כי ההכרח הוא להעלאה בת חצי אחוז, אך בהכירנו את הנגיד הסבירות לכך נמוכה והמינימום ההכרחי הינו רבע אחוז. בין אם הנגיד יפתיע ויעלה מעבר לכך, ובין אם ינהג כפי שהשוק מצפה אין ספק שכעת תיבחן תכנית פישר שעיקרה היה הותרת הריבית קרוב מאוד לרמה אפסית. דרך הפעולה הנכונה היתה להעלות את הריבית בהדרגה ברבע אחוז וכתע להיות סביב רמה של 2.75%. רמה זו היתה מנועת או לכל הפחות מצמצמת אפשרות של התפרצות איפלציונית, ולבטח שהיתה מונעת את הצורך התכוף בהעלאות ריבית עוקבות וגבוהות מהמינימום האפשרי. הנגיד מוצא את עצמו גם בזירת המטח עם הגב לקיר, שהנה התפוגגה לה השפעת ההכרזות והצעדים והדולר שב לרמת 3.6 ₪. במקום להבין בפעם המי יודע כמה כי אין כל השפעה לרכישות והמגמה העולמית, היא והיא לבדה הקובעת את הנעשה בשוק המטח בחר הנגיד לרכוש גם השבוע דולרים בכדי למתן את הצלילה בשער. אחרי עוד רכישה של כמה עשרות מיליארדי דולרים מוצא עצמו הנגיד שוב באותו השער בדיוק, עם רזרבות מנופחות ועם העלאת ריבית. נתוני הצמיחה היוו את המסמר האחרון בהחלטה הנוכחית בהדגישם עד כמה השוק כאן נפיץ אינפלציונית. להבדיל ממרבית העולם בו הנדלן דווקא שקע, בישראל המרכיב המהותי במדד לא הפסיק לרשום עליה, ולכן התיקרות מוצרי היסוד רק מלבה את המגמה הקיימת ממילא. אין זו עוד תחזית או אפשרות בראיה קדימה אלא מצב המתקיים זה עתה, ולראיה האינפלציה ב 12 החודשים האחרונים המסתכמת ב 3.6%, הרבה מעל הטווח העליון של בנק ישראל (1-3%). גם מדד המחירים לצרכן שרשם עליה בת שתי עשיוריות לעומת צפי לירידה של עשירית, ואף הרמות הנוכחיות של הבורסה שבכירים בבנק ישראל התחילו להגדיר כ"גבוהות מידי" מובילים למסקנה הבלתי נמנעת שזו אינה שאלה של האם יעלה אלא שאלה של כמה בלבד.
הנתון לפיו כלכלת ישראל צמחה ב 7.8% ברבעון הרביעי, לעומת צפי לצמיחה של 4.3% "בלבד", וסה"כ צמיחה של 5.4% במחצית השניה של 2010. זהו נתון חיובי לכלכלת ישראל, והנתון השלילי ביותר שפורסם עבור המשקיעים בבורסה במהלך החודשים האחרונים. אנו רגילים לנתונים מקומיים פושרים או חיוביים, אך מזה זמן שלא נתקלנו בנתון הרחוק משמעותית מהקונצנזוס. זו אינה צמיחה בריאה למשק אלא התפרצות המאפיינת מדינות באסיה, ובפרט את סין. לסבורים שמדובר בנתון חיובי, ראו את סין וראיתם מראה. הממשל בסין נלחם בצמיחה ובנגזרתה, האינפלציה, מזה תקופה בשורה של צעדים הרבה יותר מרחיקים מאשר אפשר בכלל להלעלות על הדעת בישראל. ועדין, המלחמה נוחלת עד כה כשלון והאינפציה בסין מהדהדת. נכון כי עם היודע הנתון החלו אבות רבים לריב על ההצלחה, אבל לאבאמת הבינו שכעת האינפלציה כבר כאן וכך גם קצב העלאות הריבית. גם שר האוצר שהעיד כי "הנתונים מעידים על הצלת מדיניות הממשלה" לא הבין כי הצלחה יתרה בכלכלה משמעה כשלון, מה גם שמרבית אזרחי המדינה לא הרגישו עליה זו ברמת המחיה. המעניין הוא שהמטח מייד הבין זאת, והדולר צלל; האגח השקלי הגיב בירידות בהתאם; ורק המשקיעים בבורסה הוסיפו לרכוש באמוק לא ברור אע"פ שהדבר שלילי לבורסה. אם יש משהו שלמדנו בשנתיים האחרונות הוא כי בשורות שליליות לעיתים משרתות את טובת המשקיעים, ולהיפך. זהו המקרה ההופכי בו רב הנזק על התועלת, לפחות עבור המשקיעים בבורסה.
אין ספק שנתון זה היה גם המשפיע העיקרי בשוק המט"ח בו רשם השקל התחזקות אל מול הדולר והאירו. גם בהתחזקות האחרונה של הדולר ציינו כי פוזיציית השורט בעינה עומדת, ולכן על אחת כמה וכמה הפוזיציה תימשך גם עמוק לתוך מרץ, ובפרט אמורים הדברים לאור חוסר יעילותם של הצעדים שנקט בנק ישראל. למשקיעי המטח מוטב לעקוב ישירות אחר הנתונים המפורסמים בישראל, כל נתון חיובי = לחץ אינפלציוני = סבירות להעלאת ריבית חריפה יותר, ולכן קשה לראות כיצד הדולר יחזור להתחזק (וזה עוד לפני שהזכרנו כי מול פישר ניצב ברננקי שמבחינתו שהאינפלציה תגיע לשחקים והעיקר ששוק המניות יוסיף לעלות).
לעומת המטח בו לא חל שינוי ומגמת היסוף של השקל נמשכת, הרי שבשוק הסחורות קיימת אפשרות ממשית למפנה. בזהב אמנם איננו מחזיקים בפוזיציה לאחר שמימשנו את הלונג המתמשך. יחד עם זאת, המצב הגיאופוליטי לפיו עוד ועוד מדינות ערב מאבדות מיציבותן משפיע ישירות על המתכת, ובהחלט יכול להוות תמיכה אמיתית לחידוש הראלי. בשלב זה אין כניסה לפוזיציה אך זוהי אינה עוד מתכת "פרווה" מבחינתנו. אם זוהי התיחסתונו לזהב, הרי שפי שבעתיים ההשלכות הנוגעות לנפט: בזהב השחור אנו בפוזיצית שורט, עמוק מתחת ל 80 דולר לחבית. מאידך, נפילה נוספת של מי ממדינות ערב, ובפרט העשירות בנפט, עלולה להביא באחת לזינוק במחיר הזהב השחור. זהו אינו תרחיש קיצוני במיוחד, ואם נוסיף לתמונה את האינפלציה הגואה, הרי שבהחלט יתכן כי הזהב יבצע סיבבו פרסה לאחר ההחלשות האחרונה ויתחיל במסע צפונה. בשלב זה התרחיש הסביר הוא דשדוש, אך יש לזכור כי רמת הסיכון עלתה ממשמעותית ולו משום שממשלות יכולות ליפול ביום בודד. אם עד כה נקודת הסטופ עמדה על 92 דולר לחבית, הרי שכעת יש לניידה מטה לאיזור ה 90$ לחבית. נקודה שללא אירועים חיצוניים אין סיבה שהנפט יגיע אליה, ועדין רב הנסתר על הגלוי באזורנו.
בפריז התכנסה ועידת ה G20 שעסקה ביציבות המחירים בהיבט האינפלציוני. בכלל, נדמה כי האינפלציה זינקה באחת לראש סדר היום הכלכלי, וטיבעה של אינפלציה הוא שככל שמרבים לעסוק בה כך היא גדלה. דומה הדבר לבועת הנדלן – ככל שמרבים להוציא כותרות המציאות פתרון זה או אחר, כך מתחדדת הבעיה והרוכש הפוטנציאלי מקדים רכישה. מהועידה אין לצפות לגדולות אך כבר כעת ניתן להבחין בין שני מחנות העתידים להתנגש. בצד איד המחנה האסייתי והאירופאי בו מתחילה השתוללות המחירים לעלות בחשש ברמה הפוליטית-שלטונית, ואילו מנגד המחנה שארה"ב בראשו הבוחר להתעלם מהזינוק במחירים (הגדיל לעשות ברננקי שבחוצפה רבה הציע להעלות את הריבית באותן מדינות, דבר כמובן המשרת את מטרתו לדולר חלש עד כמה שניתן).
ניתן היה להבחין גם בלחץ אירופאי על סין בנסיון להוביל לשקיפות גדולה יותר ואחידות בין השווקים. כל נסיון שכזה נועד כמובן לכשלון, והמדינה האסייתית כלל אינה רואה סיבה לייסף את המטבע, והפעם יש באמתחתה גם טיעון חזק: האינפלציה מונעת כל אפשרות יסוף, ואולי בעתיד יתברר כי זוהי דוקא השיטה הנכונה לשוק המטבעות ולא התנודתיות בה מתאפיין המסחר החופשי. בהקשר זה אזכיר כי נהוג היה בעבר להצמיד את המטבעות לזהב, דבר שאיפשר שקיפות מחירים מדהימה. בצעד שהובילה בזמנו ארה"ב בוטל הדבר, והדולר קובע שמטבע העל ובהחלט ישנו הגיון רב מאוד לחזור לשיטה הישנה, אע"פ שאני מעריך שהסיכויים שהדבר יקרה נמוכים ביותר.
בניגוד גמור לישראל, הכלכלה האירופאית צמחה בשיעור מזערי, כשגוש האירו כולו רושם עליה ברבעון הרביעי בת עשירית בלבד. כמרחק פסע בין עליה זו לנסיגה, והדאגה האמיתית מגיעה מגרמניה בה צמחה הכלכלה ב 0.4% בלבד. נתון חלש יחסית לאימפריה הגרמנית, אל בלעדיו אין ספק שהצמיחה האירופאית היתה אפסית ואף שלילית.
יש לזכור כי ישנן מדינות בהן הנסיגה כבר החלה דוגמת פורטוגל בה התמ"ג ברבעון הרביעי ירד ב 0.3% מה שבולם לחלוטין את מהלך ההתאוששות הקלה שנרשם בשנה החולפת.
גם באירופה מרגישים היטב את הלחצים האינפלציוניים, עד כי קולות מסויימים החלו לדבר על העלאת ריבית אבל הדבר בולט שבעתיים בבריטניה. באי המלכותי פרסם הנגיד מכתב שנשלח לשר האוצר, בו הוא ספק מסביר ספק מתנצל כיצד מדד המחירים לצרכן זינק ב 4%. ההסבר כלל כמובן את כל הסיבות הידועות החל מעליה במחירי ההסחורות ועד פאונד חלש, אך שימו לב לניגוד הגמור בישראל בין הדאגה של שר האוצר הבריטי לבין החגיגות שערכה הממשלה לאחר הצמיחה המקומית...
באסיה, הסינים מוסיפים להיאבק באינפלציה והעלו פעם נוספת את יחס הלימות ההון בבנקים בחצי אחוז נוסף. הדבר מתרחש על רקע חילופי מקומות בין הכלכלה הסינית שטיפסה למקום השני בעולם לבין היפנית בה התכווצה הכלכלה ב 1.1% ברבעון הרביעי. הנסיגה היתה צפויה אך חדות הנתון בהחלט הפתיעה, ולחובבי המטח קיימת אפשרות אטרקטיבית לפתיחת פוזייצית שורט על הין. ממילא המטבע חבוט מכל כיווניו אז על אחת כמה וכמה כלכלה המאבדת את מיקומה כמו גם כל מומנטום חיובי.
ולעומת כל אלה, בארה"ב השווקים גואים ועולים. עוד לפני המאקרו צריך להבין כי לא ניתן לבטל את תחושת המשקיעים האופורית באיוחת יד, וזאת מאחר שיש נגיד שבאמת ובתמים מדפיס דולרים. גם השבוע כשהמדדים קרטעו מיהר ברננקי לרכוש/להדפיס 7.2 מיליארד דולר בכדי לרכוש אגח ממשלתי, מה שנתן לשוק אורך נשימה והוביל לתיקון מיידי. הבנק רכש כבר 412 מיליארד דולר מתוך ה 600 המתוכננים מה שמבטיח המשך שמירה על דולר חלש לנוחיות האמריקנים. המשקיעים בארה"ב מודעים לכך כי הנגיד האחרון בעולם שיעלה את הריבית הוא ברננקי, ושני אלה מצדיקים את העליה המתמשכת במדדים גם אם ברור לכל שיש הצדקה לרמת המחירים הנוכחית. רק התפרצות אינפלציונית חדה בארה"ב , להבדיל משאר העולם, יכולה לבלום את העליות הללו, כשכמובן בעוד כחודשיים יחל הפד לזרוק בלוני ניסוי לאויר בדמות תכנית נוספת. זו אינה תועיל לו, כםי שהקודמות אינן מועילות, אך בהחלט המשקיע האמריקני יכול לראות עצמו בטוח ותר ביחס ליתר המשקיעים.
ברמת המאקרו היה זה שבוע רגוע למדי, במרכזו עמדה הצבעת הסנאט על קיצוץ 61 מיליארד דולר מתקציב הממשל. החוב עומד כעת על 1.6 טריליון דולר, ולכן זוהי טיפה בים אם כי ההידוק הגרעוני בהחלט צפוי להיות על השולחן בתקופה הקרובה ועד בחירה הנשיא החדש.
תביעות האבטלה לשבוע החולף לא הוסיפו מידע מיוחד לאחר שרשמו עליה כצפי, ולעומת זאת מדד הפד לאיזור פילדלפיה הפתיע לטובה עת רשם קריאה של 35.9 נקודות לעומת הערכות לעליה מזערית לרמת 21 הנקודות.
ולמרות ועל אף כל הסנטימנט החיובי והמוזכר לעיל, יש לזכור כי גם בארה"ב מתחילים להרגיש לחץ אינפלציוני. אמנם מתון משאר העולם, ובשלב זה אף מרוסן אך בהחלט מעורר חשש בנוגע להמשך: מדד המחירים ליצרן הציג התייקרות של 0.8%, העליה החדה זה שנתיים, כשהובילו מחירי המזון והאנרגיה. נושא ה"גלון דלק" הוא בנפשו של כל אמריקני (עד כי רבים טוענים כי כל המלחמות בהן לקחה חלק ארה"ב בעשרים השנה האחרונות נובעות מרצון להשתלט על מאגרי נפט), וזהו האינדיקטור החשוב ביותר מבחינתו. המשך המהומות במדינות ערב עלול להזניק את מחיר החבית, ולהביא את הרמה הגבוהה ממילא לרמות חדשות שבצירוף התיקרות הסחורות, יקשו ויצרו את צעדיו של הנגיד להוסיף ולסייע לוול סטריט.
מניות ומגזרים
שורט עלטאואר – לפני כשבוע ציינתי שהדוח כבר משתקף ושהמחירים בהן בתי השקעות נוקבים (דיסקאונט של מאות אחוזים) מגוחכים ומשרתים בעיקר את מטרתם. כעת, ולאחר שישה ימי מסחר בלבד רשם השורט תשואה של למעלה מ 5%, ואע"פ שמחירה הריאלי של טאואר נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר הנוכחי (מחיר 400-450 ישקף טוב יותר את מצב החברה) יש לסגור את פוזיציית השורט. הסיבה המרכזית: תיכף, ובמידה וימשכו הירידות ימצא בית ההשקעות התורן שבתורו יספק למניה תמיכה במחיר 500; המשקיעים ירכשו ויגלו כי המניה יורדת; וחוזר חלילה.
• בנוגע לשאר המניות והמגזרים, אין שינוי בהערכה.
שבוע טוב ומוצלח !
