זה לא משבר חובות של מדינות, זה חשש למשבר פיננסי-פסגות
עליה חדה של 3.3-3.5% במניות בארה"ב ובאירופה ביום חמישי, ירידה חדה (פחות) של 1.25% למחרת בארה"ב ויציבות באירופה.
30.05.2010
סיכום סוף השבוע
עליה חדה של 3.3-3.5% במניות בארה"ב ובאירופה ביום חמישי, ירידה חדה (פחות) של 1.25% למחרת בארה"ב ויציבות באירופה.
עליה חדה למדי בתשואות על אגרת אמריקאית לעשר שנים ביום חמישי, וירידה חדה (פחות) למחרת.
כנ"ל לגבי מחיר הנפט.
גם לגבי האירו.
אז מה היה לנו שם? בעיקר עצבנות. רק כך אפשר להסביר תנודות חדות בעקבות הצהרות, אירועים ונתונים בעלי חשיבות לא גבוהה בטווח הבינוני.
סין מכחישה שהיא בוחנת את ההשקעה של יתרות המטח שלה באירו
כזכור בשנים האחרונות, כל אימת שהדולר נחלש מול מטבעות אחרים, פורסם שסין שוקלת את מדיניות השקעת היתרות שלה ומתכוונת לצמצם את חלקו של הדולר. כל אימת שפורסמה הצהרה שכזו, מיהרו הסינים להסביר שהם תמיד בוחנים את מדיניות ההשקעה שלהם ושאין להם כל כוונה לבצע מהלכים חריגים. אותו הדבר גם הפעם – רק עם האירו.
ההכחשה הובילה לזינוק בשווקים, ולהחזרת כרבע מהירידה בשווקים בתיקון הנוכחי בתוך יום אחד.
ברור שמה שיש פה זה שוק שנחלק בין פעילים שחושבים שהירידה עד כה היתה תיקון זמני בלבד, לבין אלו שמעריכים שלא במהרה יתאושש השוק. הראשונים ראו בהכחשה הסינית את תחילת הסוף של התיקון ומיהרו לקפוץ על העגלה. ברור שאין הצדקה כלכלית לזינוק במניות בעקבות ההכחשה הסינית, בדיוק כשם שלא היתה הצדקה לירידה בעקבות מה שנתפס כמדיניות שלה.
אם כבר הזכרנו את סין. אירופה היא יעד
היצוא
הגדול ביותר שלה – 20%, לעומת 18% לארה"ב.
ISI מעריכים שסין בדרך להכריז על ניהול מדיניות שע"ח מול סל של מטבעות ולא רק מול הדולר, כפי שהם עושים בשנים האחרונות. אם אכן כך יעשו, המשמעות תהיה שתהינה תקופות בהן היואן הסיני דווקא ייחלש מול הדולר, ולא יהיה בתוואי קבוע של התחזקות כפי שקורה היום. המשמעות היא גם תנודתיות גבוהה יותר של היואן מול הדולר. אנשי ISI מדברים גם על האטה משמעותית למדי בצמיחה הסינית לקראת סוף שנה זו, בין השאר בגלל חולשה
ביצוא
לאירופה. המטוטלת, לטענתם, נעה עכשיו מהצד של "התחממות יתר" של הכלכלה הסינית, חזרה לצד של "התקררות". הם רואים צמיחה של 7.5% "בלבד" בסין ברבעון הרביעי. אולי הם מגזימים קצת, אולי לא. אבל בגדול, הכיוון של האטה לקראת סוף שנה זו, היא התחזית שלנו לא רק לסין, אלא גם לארה"ב ולישראל.
הפחתת דירוג האשראי של ספרד ע"י פיץ'
מדירוג מושלם של AAA ל-AA פלוס, עם אופק יציב.
שלוש שאלות רלבנטיות להפחתת דירוג האשראי הזו:
• למה רק עכשיו – S&P הספיקה מאז ראשית 2010 להוריד את הדירוג של ספרד כבר פעמיים. הפעם השניה היתה לפני חודש, כשהדירוג הופחת ל-AA (דרגה אחת פחות מאיפה שפיץ' שמו אותם).
• למה לא הורידו כבר ביותר – אם נזכרו מאוחר, למה לפחות לא סגרו פערים. לא זו בלבד ש-S&P הורידה את הדירוג של ספרד לרמה יותר נמוכה, היא גם נתנה להם אופק "שלילי", כלומר הסתברות להפחתת דירוג נוספת בעתיד הקרוב. פיץ' לעומת זאת, הותירה את ספרד עם תחזית דירוג "יציב".
• למה דווקא עכשיו – הפחתת הדירוג נעשתה דווקא ביום בו דיווחה ממשלת ספרד בגאווה שהצליחה להעביר את תוכנית הצנע שלה בפרלמנט ברוב דחוק. התוכנית כוללת בין השאר, קיצוץ של 5% בשכר עובדי המגזר הציבורי – הקיצוץ הראשון מזה 30 שנים(!) תשובת פיץ': התוכנית תפחית את הצמיחה במדינה בשנה הקרובה.
למרות שהפחתת הדירוג לא היתה צריכה להפתיע ולא להשפיע – היא כן. מצחיק איך הפעילים בשווקים מזלזלים בחברות דירוג האשראי בטענה ש"עד שהם נזכרים, השוק כבר תימחר את זה", אבל כשיוצאת הפחתת דירוג, התגובה היא של תדהמה גמורה ותגובה חדה בשווקים.
מה הסיכוי שהסיפור הזה (עבור מדינה אחרת, עם חברת דירוג אחרת, במועד אחר) לא יחזור על עצמו לפחות עוד 5 פעמים עד סוף השנה?
אפרופו תוכניות הצנע עליהן הכריזו בשבועות האחרונים יוון, ספרד, איטליה, בריטניה, גרמניה, צרפת ופורטוגל. חלק מהמדינות הללו ניצלו את המשבר בשביל לבצע רפורמות ארוכות טווח – הפנסיה, היא כמובן הדוגמא הבולטת ביותר. צודקים. לא מעט רפורמות עברו בישראל רק בזכות משבר (דווקא הרפורמה בפנסיה לא היתה אחת מהן). בכל מקרה, התוכניות הללו עוזרות למתן את הפאניקה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתשואות על האגרות הקצרות, אך הן לאו דווקא משפיעות על האגרות הארוכות יותר.
ככל שיותר מדינות מעבירות תוכניות צנע יותר רציניות – וזה בפירוש המהלך של השבועות האחרונים – כך פוחתת הסכנה למשבר חוב של מדינות, וגוברת הסכנה להתאוששות הכלכלית.
הבעיה אינה של "משבר חובות" היא של משבר פיננסי
למרות שזה נראה כמו משבר חוב של מדינות, אנחנו טוענים שהחשש האמיתי הוא לא שיוון לא תחזיר את כל חובותיה במועד (היא לא). החשש הוא שהמשבר הזה, בדיוק כמו משבר הסאבפריים, ידרדר למשבר של המערכת הפיננסית.
הבעיה אינה עם החובות של המדינות למשקיעים מהשורה – היא עם החובות של המדינות למוסדות הפיננסיים. בעיה חמורה לא פחות היא זו ההפוכה: שמשבר בנקים באירופה בגלל המגזר העסקי, יחמיר את המשבר של המדינות. הנוסחא, הרי, כבר מוכרת – חובות של בנק שחווה בעיות תזרימיות ומאזניות הופכים מיידית לחובות של המדינה. ראינו את זה רק בשבוע שעבר, כאשר ספרד נאלצה לחלץ בנק קטן, וחייבה מיד לאחר מכן ארבעה בנקים אחרים להתמזג. השוק הגיב למהלך הזה בבהלה. פתאום, הוצג (שוב) בבירור הקשר בין שבריריות המגזר הפיננסי, לבעיות של המדינה.
כל עוד המשבר הזה לא מדרדר לערעור יציבותם של הבנקים, הוא יהיה מוגבל בהיקפו, וישליך בעיקר על המקרו.
אם הוא כן – מדובר יהיה (שוב) במשבר בסדר גודל שונה מזה עמו מתמודדות המדינות כרגע.
ורד דר, כלכלנית ואסטרטגית ראשית – פסגות בית השקעות.
