פרשת אמור-מה פשר ריבוי המצוות?

בס"ד
פרשת "אמור" - ריבויי המצוות על מה ולמה?

קוראים אנו בפרשה את הפסוק: "ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם אני ה'"

הגמרא במסכת מכות (כג, עמ' ב) דורשת: "א"ר חנינא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"

והנה הרמב"ם, מקשה על מאמר זה. מדוע הקב"ה הרבה כל כך הרבה מצוות? הלא אם רצון הבורא הוא שיזכו בריותיו לחיי עולם הבא, היה ממעט בחיובים השונים וכך בקלות יותר היו זוכים עם ישראל לחיי עולם הבא.
כלומר, מאמרו של ר' חנינא הוא ממש סתירה! אם רצה הקב"ה לזכות את ישראל, שכל בניו יהיו לעולם הבא, לפיכך מה עשה? ,הרבה להם תורה ומצוות"?! והלא הם היה ממעט באזהרותיו \ באיסוריו היו זוכים בני האדם ביתר קלות לחיי עולם הבא.

מתרץ הרמב"ם, אלא שרצה הקב"ה שכל אחד ואחד יזכה לקיים מצווה אחת בשלמות! על כל פרטיה ודקדוקיה שעל ידה יזכה הוא לחיי עולם הבא. ולא שאין שכר על המעשים הלא מושלמים שעושה האדם. על כל מעשה ישו שכר, אך כדי לזכות לחיי עולם הבא צריך האדם לקיים לכל הפחות (מתוך מצוות מרובות), מצווה אחת בשלמות.

והנה הגמרא במסכת עבודה זרה (יח, עמ' א) מביאה את המעשה הבא:

"תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו חנינא אחי :אין אתה יודע שאומה זו [רומי שבאותם ימים גזירה גזרות קשות על היהודים] מן השמים המליכוה?
שהחריבה את ביתו [בית המקדש] ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת?
ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהילות ברבים] וספר מונח לך בחיקך.
אמר לו מן השמים ירחמו. אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו??
תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. אמר לו רבי חנינא בן תרדיון, מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו רבי יוסי בן קיסמא, כלום מעשה בא לידך? אמר לו: מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים. אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור. והביאו ספוגין של צמר ושראום במים [כדי שימות ביסורים, לאט לאט] והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. אמרה לו בתו אבא אראך בכך? אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי [שאני כל כך חוטא] עכשיו, שאני נשרף וס"ת עמי מי שמבקש עלבונה של ס"ת הוא יבקש עלבוני. אמרו לו תלמידיו: רבי מה אתה רואה? אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש .אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו. אמר לו קלצטונירי [הממונה הרומאי עליו] רבי: אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא?
אמר לו הן! השבע לי? נשבע לו רבי חנינא בן תרדיון. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו. יצאה נשמתו במהרה. אף הוא [הממונה העליו] קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי [הממונה] מזומנין הן לחיי העולם הבא! בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים..."

המהר"ל בחידושי אגדות ["דרך חיים למהר"ל] מבאר את הגמרא הזו. אולם, לעניינינו נוכל לתהות: וכי ברור שלר' חנינא בן תרדיון היו חבילות חבילות של מצוות ומעשים טובים. אם כן, מה פשר השאלה:"מה אני לחיים העולם הבא"? מכאן למדים, כי לא כל המצוות עמדו לחיי העולם הבא אלא רק מעשה אחד של "מעות" שנעשה בפשטות ובעיקר:בשלמות!
נסכם, זהו אם כן, הרעיון של ריבוי המצוות אליבא דשיטת הרמב"ם. הקב"ה רצה שכל בניו יזכו לחיי העולם הבא ולכן הוא הרבה להם תורה ומצוות שבכך יגדלו הסיכויים בהינתן "סל רב" של מצוות ולכל אחד תהא האפשרות לקיים מצווה אחת לפחות ברמה הגבוה ביותר ובכך יזכה לחיי עולם הבא.

שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות
באונ' בר-אילן.
מייל: udi6519@gmail.com