פרשת "ויקהל-פקודי"- והם רצים לבאר שחת..

בס"ד
פרשת "ויקהל-פקודי"

אנו חותמים את ספר שמות, ספר הגאולה, כפי שחז"ל מלמדים אותנו, בשתי פרשות: "ויקהל- פקודי".

"מתחילת התורה ועד סופה, אין פרשה שנאמר בה "ויקהל" אלא זו בלבד. אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל, איסור והיתר, כדי שיהיה שמי מתקלס בין בני. ומכאן משה תיקן להם לישראל, שיהיו דורשים בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת וכו'. אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר: "ואת עדי נאום ה ואני אל'"..ואף בימי דויד היו ישראל צריכים בשורה שנאמר "בשרתי צדק בקהל רב". והלא כל ימיו של דויד היו מעין דוגמא של משיח? אלא שהיה פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמען אוזן מעולם (מדרש ויקהל)

מדוע הדרשן מחייב לעשות קהילות גדולות באומרו "ולכנוס" דווקא בבתי מדרשות ולהקהיל קהילות ?

ואם למשל, אני כבר יודע את ההלכות שהדרשן דורש, לא עדיף שאתקדם ואלמד דברים נוספים וחדשים שעדיין לא דשתי בהם?

אלא כשאנו באים לבית המדרש, אנו ממליכים עלינו את הקב"ה וזו מטרה שלא תושג בלימוד יחידי. כשם שאדם חשוב כמו ראש משלה מוסר מסר לציבור במסיבת עיתונאים ולא מסר ביחידי, הרי קל וחומר במלכו של עולם, שמסריו נמסרים לרבים על ידי שליחיו הנאמנים--החכמים. . על ידי האסיפה אנו ממליכים את הבורא עלינו וככל שמספר הבאים גדול יותר, כך גדל קידוש ה' בעולם. אותו אדם שלומד לבדו, ודאי יקבל שכר על לימודו אך הוא פספס את הזכות להשתתף בהמלכת המלך ומיהו הטיפש שיוותר על זכות גדולה זו?

כעת גם ניתן להבין את דברי הגמרא (ברכות ו) :"אמר אביי אגרא דכלה דוחקא" שמשמעו, עיקר השכר על ההשתתפות בשמיעת דברי הדרשן. זהו הדוחק שהאדם נדחק בין ההמון הצמא לשמוע את דבר ה' .

רש"י על הגמרא הזו מבאר: אף על פי שאינו מבין כלל את דברי הדרשן, עצם ההגעה למקום זהו עיקר המצווה, השכר על העמל ולא על הישג.

ואף פסק הרמב"ם (ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק עשירי, הלכה כד) : "וביציאתו מבית המדרש אומר מודה אני לפניך יי' אלוהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל לדברי תורה ומקבל שכר והם עמלים ואין מקבלים שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת...
יהי רצון שנפנים ונעשה!


שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן
מייל לתגובות: udi6519@gmail.com