מאמר: מנכ"ל אי.בי.אי מגלה: מי מרים את הבורסה מתחילת המלחמה

פני זמן רב, בכפר שקט בצל גבעות ערפיליות,
שני גברים נתקלו בסוד - נצנוץ של זהב קבור
מתחת לרצפות של בית נטוש.

במשך ימים, הם חפרו זה לצד זה,
ידיהם מיובלות מהאדמה הספוגה בגשם.
ולבסוף, כל אחד מהם החזיק מטבע זהב אחד.
אחד בלבד, אבל כבד מהבטחה, זוהר מאפשרויות.

הגבר הראשון, ליבו פועם מהתרגשות, רץ לעיר.
הוא סעד ארוחות מפוארות, קנה בגדים חדשים
והתהדר בנעליים מפוארות. לרגע קצר,
הוא הרגיש חזק - נערץ, חי, מושא לקנאה.

הגבר השני הלך לחנות קטנה בקצה הכפר.
הוא קנה לחם ושעועית - בכמות שתספיק
לו לשבועיים. עם שאר הכסף, הוא קנה כלים:
מעדר, את חפירה, מריצה חזקה.
ידיו המיובלות הרוויחו לו את המטבע האחת,
עכשיו הוא רצה שהן ירוויחו לו את עתידו.

שבועיים חלפו.
האיש הראשון שהמטבע שלו התבזבז מזמן,
נותר עם ידיים ריקות* ותקווה דועכת.
הוא התחפר בייאושו. רגע היה על גג העולם,
ורגע אחרי - שוב דלפון חסר פרוטה.

והאיש השני?
הוא כבר מצא מצבורים עמוקים יותר של זהב.
עם כל מציאה, הוא השקיע מחדש, עוד כלים
טובים יותר, ידיים חזקות יותר, ראייה ברורה יותר.
לאחר מכן, הוא קנה את האדמה במלואה.
הביא מכונות. בנה גדר. עכשיו זה שלו.

כאשר האיש הראשון חזר לבית שוב,
אולי במקרה יוכל למצוא עוד מטבע,
כל מה שראה היה שלט ממוסמר לשער:

רכוש פרטי - אין כניסה

הוא דפק על הגדר, צעק, קילל את מזלו.
אבל זה לא היה המזל שהכשיל אותו.

זה היה חוסר החזון.

האיש שבזבז את המטבע שלו רדף אחרי
גחמה, רגש לא נשלט, אופוריה.
האיש שהשקיע את המטבע שלו - בנה עתיד.

https://static.xx.fbcdn.net/images/e...1/16/1f31f.png הזדמנויות הן כמו זרעים -
תבזבזו אותן, והן נעלמות.
תשתלו אותן, והן גדלות.

איש אחד ראה זהב.
השני ראה פוטנציאל.
וזה עשה את כל ההבדל.