והנחש ערום מכול חיית השדה

יום אחד, נחש זחל לתוך מחילת ארנבים נעימה.
הארנבים נלחצו בפחד אל הקירות - מעולם
לא נכנס אורח כזה לביתם.

אבל הנחש דיבר בקול רך ועדין:
"אל תפחדו ממני... אני נורא בודד.
אין לי חברים, כולם שונאים אותי
ומפחדים מפניי, ואני משתוקק לחום.
אני נושא חוכמה עתיקה שאני רוצה
לחלוק איתכם."

הארנבים החליפו מבטים חשדניים
אך החליטו לתת לו הזדמנות.
הם הקשיבו לסיפורים ולאגדות שלו,
מוקסמים מהלחישה השקטה והמהפנטת.
הנחש דיבר ממש כמו פילוסוף...
עד שהכיש אחד מהם - ונעלם.

למחרת בערב, הוא חזר.
"בבקשה אל תגרשו אותי," התחנן.
"אתם יודעים שאני נחש. קשה לי לא להכיש.
אבל אני מנסה. חברים צריכים לקבל את
הפגמים זה של זה, לא?"

הארנבים היססו, אך שוב הרשו לו להיכנס.
שוב - שיחות מענגות, סיפורים, מילים רכות...
ושוב - הכשה פתאומית וחדה.

ביום השלישי, המחילה נאטמה באבן.
הנחש התפתל סביבה, לחש, התחנן,
נתן הבטחות להשתנות, ביקש עוד
הזדמנות אחת. אבל בקשותיו לא נענו.

"אין מקום בעולם הזה לאלה שחושבים
לעומק!" הוא לחש במרירות לעצמו וזחל
אל תוך החושך לחפש את הקורבן הבא
שיתפתה להאמין לו.

לפעמים יצורים ארסיים (לאו דווקא ממחלקת
בעלי החיים) עוטפים את עצמם בחלקת לשון,
קוראים לעצמם חכמים וידענים - רק כדי
להכות שוב כאשר ניתן בהם אמון.

לעולם אל תשכחו: אם מישהו פוגע בכם
שוב ושוב, אפילו מאחורי מסכה של כנות,
אפילו עם מילים יפות וציטוטים עמוקים -
אל תפתחו את ליבכם אליו יותר.
להיות טובי לב זה לא אומר
לסבול כאב אינסופי