צלחת אורז

אורז חם

פעם, בהודו הרחוקה, חי שליט גדול
שנודע כאמיץ וחזק.
יום אחד הוא הסתובב ביער לבדו.
זה היה חסר תקדים ששליט במעמדו
יתרחק מהפמליה שלו, אבל לשליט
היו סיבות משלו.

במקום להסתמך על יועציו שייפתרו בעיות,
או אפילו יפברקו מידע כדי לרצות אותו, הוא
הסתובב בסתר בין בני עמו כדי לאסוף
מידע מיד ראשונה. בלי מתווכים.
היה חשוב לו להבין מה הלך הרוח בממלכתו
ומה אנשים חושבים.

בפעם הזאת, הוא גילה שהוא איבד את דרכו.
התחיל להחשיך, והוא לא היה ערוך לבילוי לילה
ביער. הוא טיפס לראש גבעה והביט סביבו,
ועם הרבה מאמץ הצליח להבחין באור קטן במרחק.
הוא הלך לכיוון האור ועד מהרה הגיע לבקתה.

כשהתקרב, ראה אישה מבוגרת רוחצת כלים בחוץ.
הגברת הזקנה לא זיהתה את השליט, אבל מאחר
והיה לבוש במדי צבא, היא ידעה שהוא חייל וקיבלה
אותו בסבר פנים יפות.
היא סיפקה לאורח שלה מים נקיים לרחצה
והכינה לו מזרן נוח למנוחה.

לאחר זמן מה, היא גם הגישה לו מנה של
אורז וקארי חם ומהביל.

השליט היה רעב כל כך, הוא לא אכל כל היום,
אז הוא מיהר להטביע את אצבעותיו באוכל החם.
האוכל החם שרף את ידו, (בהודו אוכלים בידיים),
והוא הפיל מעט אורז על הרצפה.

"הו, אתה נראה מאוד חסר סבלנות ונמהר,
ממש כמו השליט שלנו!" אמרה הגברת הזקנה.
"בגלל זה גם שרפת את האצבעות וגם איבדת
קצת מהאוכל."

השליט נדהם מדבריה של הגברת ושאל:
"למה את חושבת שהשליט שלנו חסר סבלנות ונמהר?"

הגברת הזקנה חייכה והשיבה, "בני היקר, לשליט שלנו
יש חלום גדול לכבוש את כל מבצרי האויבים שלו.
לשם כך הוא מתרכז בלקיחת המבצרים הגדולים
והבולטים יותר, תוך התעלמות מהקטנים."

השליט היה מבולבל וקטע את הגברת,
"אבל, מה לא בסדר בכך? אני לא רואה בזה שום בעיה."

בחיוך היא ענתה, "חוסר הסבלנות שגרם לך לשרוף
את קצות האצבעות, גרם לך גם לבזבז חלק מהארוחה.
באופן דומה, החיפזון של השליט למחוץ את אויביו,
הוביל למותם של רבים מחייליו."

השליט הסתקרן לשמוע עוד מהתובנות של הזקנה
וביקש ממנה להמשיך.

"אם במקום זאת, היית אוכל פחות אוכל חם ישר
מאמצע הצלחת, יכולת להתחיל בקצה, לאט לאט,
בשוליים שכבר התקררו קצת, ורק אז להתקדם לאמצע.
היית נמנע גם משריפת האצבעות וגם מבזבוז המזון.
כך גם השליט שלנו צריך קודם כל להתמקד
במבצרים הקטנים יותר כדי לבסס את כוחו.
כאשר הוא והצבא ישתלטו על המטרות הקטנות
ועל הגורמים מסביב שמספקים להם מידע ותמיכה,
הוא יוכל להתקדם למבצרים החזקים יותר.
כך המורל של האויב יתדרדר בהדרגה, מה שיקל
על הכנעתו. זה יעזור לצבא להשתלט על המבצרים
הגדולים יותר מבלי לסבול אבדות כבדות בקרב כוחותיו.

זקנה פשוטה שחיה בבקתה ביער, אבל עם הרבה חוכמה.
השליט הבין את טעותו ולמד את חשיבותה של סבלנות.
זה לא רק עניין של לסמן וי על כל מה שנקרה על דרכך.
חשוב שתהיה אסטרטגיה, ואורך נשימה.

הוא הודה לאישה על חוכמתה ויצא למחרת בבוקר.
מאותו יום והלאה, הוא תמיד תכנן מראש איך להצמיח
את ממלכתו והפסיק לפעול בטרם עת לפי דחפים.

מוסר השכל:

ואני אוסיף -
זה לא סתם סיפור עליבאבא כזה
על הודו וזקנה באמצע היער וכו'.
זה סיפור על החיים של כולנו.
אם אנחנו רוצים להצליח בחיים,
אנחנו צריכים ללמוד *איך* להגיע ליעד,
ולהשקיע נכון את הזמן והמאמצים
הדרושים כדי שזה יקרה.

כשאנחנו רוצים תוצאות מהירות,
אנחנו הופכים לחסרי סבלנות,
עושים טעויות, ויש מצב שבכלל
לא נגיע למה שאנחנו שואפים.
אז... סוף מעשה במחשבה תחילה.