מדריך מקיף למשקיע מתחיל

מכשירי השקעה בשוק ההון: מה הכי מתאים לכם?
כמעט כולנו מושקעים בשוק ההון, בין אם במסחר עצמאי בבורסה, דרך תיק השקעות מנוהל או בעקיפין, דרך קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלנו.


יש בכך היגיון רב: השקעה בניירות ערך היא אחד מאפיקי ההשקעה שאינם מחייבים הון התחלתי גבוה, לעומת למשל השקעה בנדל"ן, אך עשויים להניב תשואה גבוהה. מה גם שבהסתכלות היסטורית, ההשקעה בשוק ההון מוכיחה את עצמה מול האלטרנטיבות, גם אם בטווח הקצר השווקים מועדים לתנודתיות.


בשורה התחתונה, מי שממשיך להחזיק מזומן או אפילו שם את כספו בפיקדונות הבנקים, מפסיד בתקופה של ריבית כמעט אפסית פוטנציאל לתשואה בשוק ההון. לכן, אם אתם שוקלים להתחיל להשקיע בשוק, כדאי לכם להכיר את מכשירי ההשקעה העיקריים העומדים לבחירתכם.


מניות
רכישת מניות מקנה לרוכשים שיעור יחסי בבעלות על חברה ציבורית. מניה היא למעשה תעודה הנסחרת בבורסה.


יתרונות ההשקעה במניות:
ניתן להעריך את שוויה הריאלי של החברה בעזרת דוחותיה וכלים נוספים.
פוטנציאל לעלייה בשער המניה.
בעלות על מניות מקנה זכות בעת חלוקת דיבידנדים.
אפשרות לבעלות על חברות במקומות גיאוגרפים וסקטורים שונים.
חסרונות ההשקעה במניות:
ערך המניה עלול לרדת עד למצב של אובדן ההשקעה לגמרי (פשיטת רגל של החברה).
ההשקעה במניות היא השקעה בתחום תנודתי, המושפע מאוד מפסיכולוגיה של השווקים.
אגרות חוב (אג"חים)
אג"ח היא תעודה שמשמעה כי החברה הציבורית (או הממשלה) חייבת חוב למשקיע, שמצפה להחזר החוב בתוספת ריבית. אגרת החוב ניתנת להעברה ממשקיע למשקיע במהלך המסחר השוטף. החברה תחזיר את החוב במועד ובתנאים שנקבעו מראש. בעוד שרכישת מניות מקנה לרוכש מעמד של בעלים על חלק מהחברה, רכישת איגרת חוב הופכת את הרוכש לבעל חוב של החברה.


היתרונות בהשקעה באג"ח:
התמורה ידועה מראש, אגרת החוב מוחזקת עד מועד הפדיון כל עוד אין חדלות פירעון או הסדר חוב.התמורה ידועה מראש, אגרת החוב מוחזקת עד מועד הפדיון כל עוד אין חדלות פירעון או הסדר חוב.
גמישות השקעה: קיימים סוגים שונים של ריביות והצמדה באג"חים.
אפשרות לחשיפה סולידית: לדוגמה, באג"ח שקלי קצר של המדינה.
אפשרות לרווח הון ולא רק רווחי ריבית.
החסרונות בהשקעה באג"ח:
תשואה מוגבלת ונמוכה יחסית בהשוואה לאפיק המנייתי.
אפשרות להפסדי הון בתקופות מסוימות בחיי האיגרת.
היתכנות לחדלות פירעון של המנפיק, או החזר חלקי של החוב.​
קרנות נאמנות
קרנות נאמנות הן כלי פיננסי להשקעה משותפת בניירות ערך. ההשקעה בקרן מתבצעת על פי תשקיף הקרן והסכם הנאמנות שלה. ניתן להצטרף לקרנות על ידי רכישת יחידות השתתפות, המזכות את המחזיק בהן ברווחי הקרן בהתאם לשיעור ההחזקה.


בשוק ההון קיימים מאות סוגי קרנות, המכסים את כל אפיקי ההשקעה, כל האזורים הגאוגרפיים וכל הסקטורים. כך יכול המשקיע לבחור בקרנות התואמות את העדפות ההשקעה שלו. היתרונות המרכזיים בהשקעה דרך קרנות נאמנות הם פיזור סיכונים, נזילות וניהול מקצועי שוטף. הפיזור נובע מעצם העובדה שכל קרן משקיעה בדרך כלל במאות ני"ע, כך שאם חלקם יורדים בשווקים ני"ע אחרים עשויים לפצות על כך, או לפחות לרכך את הפגיעה.


קרנות הנאמנות נחלקות לשני סוגים עיקריים: קרנות אקטיביות, שבהן מנהלי ההשקעות של הקרן מנסים "להכות" את מדדי הייחוס, כלומר: להשיג תשואה גבוהה יותר מתשואת מדדים אלה; וקרנות פסיביות, שמטרתן לחקות את מדד הייחוס ולהשיג תשואה דומה מאוד (אך לא בהכרח זהה) לשלו.


בניגוד למניות, קרנות נאמנות אינן נסחרות באופן רציף, אלא פעם או פעמיים בכל יום, בשעות קבועות מראש. המשקיעים בקרנות אמורים להעביר הוראות מסחר (קנייה ומכירה) עד אותן שעות ומחירה של הקרן נקבע בסיום יום המסחר.


קרנות סל
קרנות סל מחקות נכסי בסיס כגון מדדי מניות, מחירי סחורות, מטבעות ועוד. קרנות הסל נצמדות למדדים או לסקטורים ועוקבות אחריהם, בניסיון להשיג תשואה דומה לתשואת המדד או הסקטור. מבחינת המשקיעים, זו אופציה שחוסכת מהם את הסיכון בהשקעה ישירה בנייר ערך מסוים, ויוצרת פיזור אוטומטי של הסיכונים בין ניירות הערך המרכיבים את המדד.


לקרנות סל יתרונות חשובים נוספים: קודם כל, הן סחירות מאוד. קרנות סל נסחרות בבורסה וניתן לקנות ולמכור אותן במהלך יום המסחר. בנוסף, דמי הניהול בקרנות סל נמוכים יחסית, בהשוואה לדמי הניהול בקרנות נאמנות. ההיצע בתחום קרנות סל רחב מאוד, וניתן למצוא קרן סל כמעט על כל מדד, סקטור או מטבע בארץ ובעולם.


כתבי אופציה
כתב אופציה הוא נייר ערך שמאפשר למחזיק בו לרכוש מניה בתוספת מחיר ידוע, עד למועד הפקיעה שנקבע מראש. המחזיק בכתב האופציה יכול להחליט האם לממש את האופציה ולרכוש את המניה, למכור את כתב האופציה או לוותר עליו.


הנפקת כתבי אופציה מהווה דרך נוספת העומדת בפני חברה כאמצעי לגיוס הון, אך המהלך כרוך בדילול בעלי המניות הקיימים. לכן, הנפקת כתבי אופציה דורשת את אישור בעלי המניות של החברה.


כתב אופציה דומה במובנים רבים לאופציית Call, אך עם זאת חשוב להכיר שבין כתב אופציה לאופציית מעו"ף קיימים הבדלים. כדי לממש את כתב האופציה יהיה על המחזיק בו לשלם את מחיר המימוש הנקוב בזמן ההמרה. מכאן שבפועל, רכישת כתב האופציה ומימושו הינה רכישת מניה בשני שלבים: תשלום ראשון בעת קניית כתב האופציה ותשלום שני בזמן ההמרה למניה. עד להמרה, אין למחזיק באופציה כל זכות בעלות בחברה.


כתבי אופציה הם ניירות ערך הנסחרים בבורסה וערכם נקבע על ידי ההיצע והביקוש בשוק. עם זאת, בשונה מנכסים אחרים, אורך חייהם מוגבל עד למועד מימושם. לאחר הפקיעה אין לאופציות ערך, ומי שלא ניצל את זכותו פשוט ויתר עליה.


שינוי בנכס הבסיס (המניה עליה הונפקה האופציה) עשוי לגרום לשינוי חד במחיר בכתב האופציה לפי יחס המינוף, לשני הצדדים, כלומר: ייתכנו הפסד או רווח משמעותי. עם זאת ההפסד מוגבל לסכום האופציה (מחיקה מלאה) בעוד שהרווח אינו מוגבל. וזה כמובן יתרון חשוב.


בעמודת החסרונות ניתן לציין את הזמן המוגבל של האופציה. אם בזמן הפקיעה האופציה לא בתוך הכסף, היא לא כדאית למימוש וערכה יאבד. חסרון נוסף הינו התנודתיות הגבוהה במיוחד והסיכון הגבוה באופן יחסי בהשקעה זו לאפיקים אחרים.


אופציות מעו"ף
חשוב להדגיש: המסחר באופציות מעוף עתיר סיכון ולא מתאים למשקיעים מתחילים. כדי לסחור באופציות מעוף נדרשת מקצועיות גדולה מהרגיל, המבוססת על לימוד מעמיק של הנושא והתחום.


אופציות הן מכשירים פיננסיים, הנקראים גם נגזרים כיוון שערכם נגזר (קשור) מנכס אחר (לא רק פיננסי), הנקרא "נכס הבסיס". בעבר נקראו הנגזרים הראשונים אופציות מעו"ף (מעו"ף = מכשירים עתידיים ופיננסים) ומכאן שמו של מדד המעו"ף, הידוע כיום כמדד ת"א 35.


ערכם של נגזרים על מדד ת"א 35 מבוסס על ערך המדד במהלך המסחר בבורסה. מסחר באופציות מאפשר למנף את סכום ההשקעה, היחס הנפוץ ביותר למינוף זה הוא 1:100. חשוב לזכור שבאופציה, בשונה מחוזה עתידי, התמחור אינו ליניארי ומורכב מכמה גורמים נוספים מעבר לשער נכס הבסיס, בהם מספר הימים לפקיעה של האופציה וסטיית התקן.


אם במועד פקיעת האופציה היא לא בכסף – כלומר, לא כדאית למימוש - ההשקעה באופציה תרד לטמיון. התנודתיות הגבוהה במיוחד באופציות המעוף מוסיפות לרמת הסיכון הגבוהה ממילא הקיימת בהן.


חוזים עתידיים
חוזים עתידיים (Financial Futures) הם חוזים המפרטים התחייבות לרכישה או מכירה של כמות נקובה כלשהי של סחורה במקום מסירה מוגדר, במועד עתידי מוגדר ובמחיר שנקבע בעת ביצוע העסקה בבורסת חוזים עתידיים.


הקונה מתחייב לשלם למוכר את תמורת הסחורה במועד המסירה. המוכר רשאי לבחור ולקבוע את היום המדויק בחודש שבו יעביר את הסחורה לקונה, ויקבל ממנו את תמורתה. חודשי המסירה תואמים את המועדים בשנה שבהם מחזור העסקים בסחורה הוא הגדול ביותר.


מאחר שהסוחרים מתחייבים התחייבויות ארוכות טווח ומאחר ששני הצדדים לחוזה אינם מכירים זה את זה, אחראית מסלקת הבורסה שהמוכרים יקבלו את הסכום המגיע להם והקונים - את הסחורה שרכשו. המסלקה דורשת מהקונים והמוכרים של חוזי סחורות עתידיים להפקיד תשלום מראש להבטחת קיום ההתחייבויות בגין החוזים שקנו או מכרו.


קיימים שני סוגים של חוזים עתידיים:
פיוצ'ר (Future): חוזה סטנדרטי הכולל תנאים כמו משך החוזה, סוג הנכס ומחירו. סוגי הנכס יכולים להיות סחורות, ניירות ערך, מטבעות ועוד. אם נרשמת ירידה מתחת לרמת הביטחונות הנדרשת לעמידה בחוזה, הצדדים מחויבים להפקיד כסף כדי להשלים את הביטחונות.


פורוורד (Forward): חוזה בהתאמה אישית הנסחר בחדרי עסקאות של הבנקים. הנכס בסוג חוזה זה - מט"ח. חוזה פורוורד אמור להבטיח לרוכש מחיר מוסכם לנכס בנקודת זמן ידועה מראש בעתיד, כדי שבמועד הפירעון יועבר הנכס מהמוכר לקונה במחיר המוסכם.

מיטב