העיריה שילמה

העירייה שילמה...

אורי אלימלך היה אינסטלטור במקצועו ומלבד ידי הזהב שהיו לו, גם לב של זהב פעם בקרבו. במשך 30 שנה התגורר אורי עם בני ביתו בדירה ממוצעת בבניין קומות ולא פזל לגדולות. בוקר אחד אמרה לו אשתו: "שנים רבות אנו חיים בצניעות למרות שפע הפרנסה שלנו, אולם הדירה צרה מלהכיל את הנכדים, בוא ונבנה לנו בית חדש על חלקת אדמה עם גינה ועצי פרי ונזדקן לנו בנחת, מגיע לנו אורי". הרעיון מצא חן בעיניו, הוא שחרר כמה חסכונות ורכש חלקת קרקע, ופתח במבצע אדריכלי הנדסי ותוך פחות משנה קיבל רישיון בניה.
עוד באותו שבוע יצא לבדוק מחירים של חומרי בניין: בלוקים, ברזל, חול ומלט, בטון... הוא נע מחברה לחברה וקיבל מספר הצעות מחיר. הוא התלבט היכן לקנות את כל הכמות הגדולה.
והנה, בוקר אחד ללא הודעה מוקדמת קיבל אורי שיחת פלאפון בהולה: "אורי, מדבר הקבלן, אנו כאן בחלקה שלך עם המהנדס ולא יאומן כי יסופר, נוחתות כאן עכשיו שש משאיות גדולות עם ברזל, בלוקים, חול, מלט בקיצור, כמות ענק של סחורה... אורי נדהם: "ריבונו של עולם, לא הזמנתי סחורה מאף אחד! בדוק מי הספק החצוף שעשה דין לעצמו".
הקבלן ביקש תעודת משלוח מאחד הנהגים, עיין בה והודיע: "מדובר בחברת האחים נחמן בע"מ מרח' הפלדה 24 באזור התעשייה הישן..."
"הוי, הם חצופים, אני לא הזמנתי מהם דבר... ועוד שש משאיות! אני אתן להם על הראש, הם ייקחו את הכול בחזרה, פרוטה הם לא יראו ממני". אמר אורי כשהוא מחייג לאחים נחמן בע"מ. "אחים נחמן שלום, מדברת המזכירה".
"בוקר טוב, מדבר האינסטלטור אורי אלימלך, מי הזמין אצלכם סחורה? אני בטח לא, ואתם מורידים על דעתכם שש משאיות בלוקים ומלט, אני לא מתכוון לשלם... קחו הכול!!!"
"סליחה, אדוני הנכבד, אבל אני רואה כאן ברישומים כי הסחורה שולמה".
"שולמה? הו, מי יודע איזה תרגיל תכננתם.... מי שילם?!"
הוא ניתק את השיחה ומיהר למשרדי האחים נחמן, הוא נכנס בסערה למשרדו של צורי נחמן בעל העסק, והתיישב מולו בעניים רושפות "תשמע חביבי, אני לא מכיר אותך, אבל התרגילים שלך לא מוצאים חן בעיני, אני מבקש הצעת מחיר ואתה על דעתך שולח סחורה והפקידה שלך מוסיפה חטא על פשע ומספרת לי סיפורי מעשיות שהסחורה שולמה, לא שולמה ולא אשלם, קחו ה-כ-ל, ממש הגזמתם".
צורי נחמן חייך ומזג לאורי כוס מים צוננים וביקשו שיברך ויירגע.
"ובכן, לפני שאתה כועס ורותח, תרשה לי לספר לך סיפור קטן, זה ייקח לא יותר מ-2 דקות ואח"כ אם תרצה תוכל להחזיר את הסחורה... לפני כ-20 שנה, אלמנה צעירה מטופלת ב-6 ילדים קרסה תחת נטל העומס הכלכלי והנפשי, היה זה לאחר שהבחינה כי המים נוזלים מהקירות, החיים בדירה הקטנה הפכו לגיהינום בעבורה, הכול טחוב ורטוב, חשבון המים האמיר, אחד השכנים אמר לה שמדובר בדליפה חמורה בצינורות שבתוך הקיר ומדובר בתיקון בעלות של אלפי שקלים. האלמנה מיררה בבכי, אין לה כסף לקנות לחם וחלב ומהיכן תמציא אלפי שקלים לתיקון הצינורות. כשהגיעו מים עד נפש היא חייגה ברעדה לאינסטלטור אחד והלה הגיע ואבחן את התקלות ואמר: "גבירתי, מדובר פה בתיקון מורכב, צריך להחליף מחצית מהצנרת של הבית. ולפני כן צריך לשבור שלושה קירות ולבנותם מחדש, זו צרה הדורשת סכום גדול".
האלמנה ניגבה דמעות ובתמימותה אמרה: "אני אדבר עם העובדת סוציאלית שלי, אולי העירייה תשלם". למחרת הלכה האלמנה לעובדת הסוציאלית וזו הודיעה לה כי העירייה אינה משלמת תקלות של אינסטלציה, ופרויקט שיקום שכונות מממן רק שיפור חזות הדירה. כשחזרה הביתה גילתה להפתעתה את האינסטלטור עם שני פועלים, שוברים קירות ומפנים אותם כשמסביבם מביטים ילדי האלמנה, הכול נעשה במיומנות, הקירות ניבנו וצינורות חדשים הוכנסו, ברזים נוצצים הורכבו לכל הכיורים, אחרי יומיים של עבודה מאומצת הבריקה הדירה מניקיון, גם הקירות נמרחו בצבע חדש והאלמנה הייתה מאושרת, וכששאלה את האינסטלטור: "כמה אני צריכה לשלם?" הוא השיב: "סליחה? יש לך טעות גבירתי, העירייה שילמה הכול..."
האלמנה שמחה מאוד לגלות שבניגוד לדברי העובדת הסוציאלית, העירייה כן שילמה את ההוצאה הגדולה, אבל שני היתומים הגדולים הבינו שהעירייה לא שילמה פרוטה, אורי יקירי, את שש המשאיות שירדו בחלקה שלך, שילמה העירייה !!!"
אורי פער שתי עיניים נדהמות ושמע את צורי מסכם את סיפורו: "ידידי, האלמנה זו אמא שלי, היתומים שהביטו בך ולמדו את המקצוע ממך אלו אני ואחי הגדול, חנוך, 20 שנה אנו מחפשים אותך כדי להודות לך על שמחת החיים שהכנסת לבית שלנו באחת התקופות האיומות בחיינו". צורי קם וחיבק בחוזקה את אורי ולחש לו: "זה לא שש המשאיות, זה הלב שלנו שזוכר לך הכרת הטוב, אבל תמיד נחמד להאשים את העירייה".