כלכלת ישראל לא הושפעה מהמבצע

רק לפני שבוע הוסדרה רשמית תעסוקת עובדים מעזה בישראל אחרי שנים של נתק; סקר ראשון מלמד על קפיצת השכר הדרמטית שחוו אותם עובדים; אלא שבעקבות המבצע וסגירת המעברים מעסיקים לא ימהרו להעסיקם שוב
"המצב הכלכלי בעזה רע מאוד, הם לא התאוששו ממשבר הקורונה עדיין, זאת לעומת המשק הישראלי והמשק בגדה המערבית שכבר התאוששו". כך אומר ד''ר חגי אטקס, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) המתמחה בקשרי הכלכלה בין ישראל והרשות הפלסטינית, לרבות כלכלת עזה.
לדברי אטקס, שהדוקטורט שלו נכתב על הרצועה, "כאשר מסתכלים על התמ"ג לנפש ב־2019 הוא עמד על כ־1,400 דולר לשנה (במחירים קבועים). כעת, ברבעון הראשון של 2022, הוא צנח ב־15%, זו ירידה דרמטית", הוא קובע על בסיס נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית. התמ"ג לנפש בעזה נכון לתחילת השנה עמד על 1,482 דולר לשנה במחירים שוטפים לעומת 5,468 דולר בגדה המערבית (פי 3.7) ו־43,712 דולר בישראל.
המצב כל כך גרוע שסבב הלחימה הנוכחי לא צפוי לשנות את תמונת המאקרו. דווח אמנם על נזקים למבנים וגם זרם אספקת החשמל נפגע, אך שוב הנזק העיקרי הוא סגירת המעברים המאפשרים תנועה של סחורות ועובדים ובהקשר הזה נקודת הזמן היא דרמטית. מאז ההתנתקות ב־2005 הופסקה תנועת עובדים מרצועת עזה לישראל על רקע ההחלטה להתנתק גם כלכלית. באוקטובר האחרון חודשה התנועה של עובדים מהרצועה, כאשר תחילה ההעסקה היתה בלתי רשמית, ובתחילת החודש, לפני שבוע, התחילה ההסדרה הרשמית של עובדים עזתים בישראל.


אטקס וד''ר ופאק עדנאן מאבו דאבי חקרו את סוגיית העסקת עובדים עזתים בישראל, ובשבוע שעבר התפרסמו תוצאות הסקר הראשון. לפי הבדיקה של אטקס ועדנאן, כ־13 אלף עזתיים הם בעלי אישור עבודה רשמי בישראל כעת. מתברר כי העובדים העזתים בישראל הם מבוגרים יותר (בני 44 לעומת בני 39 בממוצע ברצועה); רובם לא משכילים, רק 17% בעלי השכלה על תיכונית; והם היו מובטלים קודם לכך (83% לא עבדו). נתוני השכר הם המרשימים: הם משתכרים פי 6 ממה שהשתכרו בעזה (6,367 שקל לעומת 1,041 שקל) ופי 4 מהעובד העזתי הממוצע (כ־1,600 שקל).




הוא מציין מדוע מבחינה מבנית קשה מאוד, בהינתן המאפיינים של הכלכלה העזתית, לחולל שינוי במציאות הנוכחית: "הסקטור הפרטי בעזה נשחק במשך 15 שנה מאז עליית חמאס לשלטון ובעקבות המגבלות שממשלות ישראל הטילו על כלכלת הרצועה. ההשקעה נטו (בניכוי הפחת) ב־15 השנים האלו שלילית. לכן כאשר מתעלמים מההון לדיור – כי הרי אנשים חייבים לגור איפשהו – ההשקעה במכונות וציוד היא שלילית. הדבר מתבטא בחולשה בייצור ובשוק העבודה המקומיים: שיעור העובדים במגזר הפרטי והשכר נמוכים מאוד – רק כ־35 שקל ליום".


לדבריו, "ההשפעה של תעסוקת עזתים בישראל על כלכלת עזה קטנה מאוד כי הלכה למעשה אין מגזר פרטי בכלכלת עזה". יותר ממחצית מהתמ"ג העזתי הוא ציבורי או "ממשלתי": מינהל ציבורי, בריאות, חינוך, רווחה, מים וחשמל - וגם "ביטחון". התובנה הזו מחזקת את המסקנה שהמצוקה הכלכלית העודפת כתוצאה מהעימות עם ישראל אינה מהווה מנוף לחץ על שלטון החמאס בעזה שכן, כפי שאטקס מציין, "הלחימה לא תפגע ביתר שאת במגזר הפרטי העזתי כי הוא ממילא מוגבל, עני מאוד ולא מתפקד".



כלכליסט