"פני סטוקס": איך הזאב מוול סטריט התעשר?

מדובר במניות שמחירן נמוך והמסחר בהן דליל, והפוטנציאל שלהן להיות חשופות להונאות ורמאויות - גבוה ■ עם זאת, הן חלק בלתי נפרד בכל שוק מניות רחב, ובחלקן טמונות גם הזדמנויות לרווח של ממש


קובץ מצורף 9987


Penny Stocks - כינוי למניות שמחירן נמוך, או למניות של חברות קטנות מאוד, שהמסחר בהן דליל. מניות של חברות כאלה חשופות, פוטנציאלית לפחות, להונאות ורמאויות. במקור, המונח Penny Stocks או Penny Shares התייחס למניות בבורסה הבריטית, שנסחרו במחיר שנמוך מלירה שטרלינג אחת. המקבילה לכך בארה"ב היא מניות שנסחרות בפחות מדולר אחד. ואולם אין הגדרה אחת יחידה למונח שנמצא בשימוש כמעט יומיומי בשיח הבורסאי.


על פי אתר הרשות לניירות ערך האמריקאית (SEC), פני סטוקס הן מניות שנסחרות בפחות מ–5 דולרים. הרשות האמריקאית מזהירה את המשקיעים כי מדובר בניירות ערך מסוכנים יותר, ומחייבת את הברוקרים להזהיר את לקוחותיהם מראש. באתר הרשות אף נאמר כי משקיע במניות כאלה צריך לדעת כי הוא עלול לאבד את מלוא השקעתו.


אבל מחיר המניה עצמה הוא רק פרמטר אחד. כאשר מדברים על "פני סטוקס" כמושג, מתכוונים בדרך כלל למניות של חברות קטנות. במונחים של השוק האמריקאי, הכוונה היא בדרך כלל לחברות שנסחרות בשווי שנמוך מ–100 מיליון דולר. אלה חברות שאנליסטים אינם מסקרים אותן, ומשקיעים מוסדיים גדולים אינם משקיעים בהן. לפיכך, המידע הציבורי על חברות כאלה דליל או שאינו קיים כלל. באופן טבעי, הסחירות במניות כאלה נמוכה ועמלות המסחר שנגבות עליהן גבוהות, נתונים שמושכים אליהם גם ברוקרים מפוקפקים.


חברות שנסחרות בשווי נמוך מושכות כמה סוגים של משקיעים: הראשונים הם משקיעים מתוחכמים, שדווקא מעדיפים מניות רחוקות מהעין הציבורית. הם לומדים היטב את העסקים של אותן חברות וסבורים שדווקא המניות האלה יכולות להיסחר במחירים אטרקטיביים ולהניב תשואות גבוהות לאורך זמן. אלו יכולים להיות משקיעים פרטיים שעובדים עבור עצמם או מנהלי תיקים, שמנהלים סכומים נמוכים יחסית שמאפשרים להם להשקיע בחברות כאלה בשקט מבלי להשפיע על מחירן.

הסוג השני הוא משקיעים תמימים, שנמשכים לאותן מניות בגלל התנודתיות הגבוהה שלהן ופוטנציאל הרווח הגבוה שטמון בהן מבלי להבין אותן לעומק. משקיעים כאלה מסתנוורים מכך שפני סטוקס מסוגלות לזנק במאות אחוזים בתוך זמן קצר. הם פחות מודעים לכך שהן גם יודעות ליפול בעשרות אחוזים בזמן לא פחות קצר, ושבעתות משבר קשה מאוד למכור אותן מבלי להפסיד חלק ניכר מההשקעה.

הסוג השלישי שנמשך למניות האלה הוא גופים שמנסים לנצל את תמימותם של חלק מהמשקיעים כדי לגרוף רווחים מהירים (לעתים לא חוקיים) על חשבונם. גופים או אנשים כאלה, שמשתייכים לעתים לארגוני פשע, יכולים להריץ את המניות של החברות הקטנות, לנפח את מחירן באופן מלאכותי, וכך למשוך אליהן את המשקיעים התמימים. בשנות ה–80 וה–90 נפוצו בארה"ב סיפורים על כך שארגוני פשע מאורגן סוחרים במניות כאלה, מריצים אותן ואז מוכרים אותן לציבור תמים ברווח נאה.


מניות מסוג Penny Stocks כיכבו בסרטו של מרטין סקורסזה "הזאב מוול סטריט". הסרט תיאר את חייו של סוחר המניות והברוקר ג'ורדן בלפורט, שהקים חברה שמתמחה בעיקר בסחר בפני סטוקס, ומכירתן לאנשים תמימים דרך הטלפון. החברה היתה גוזרת עמלה גבוהה על כל עסקה, לעתים עד 20% מהיקפה. המפסידים העיקריים היו כמובן הלקוחות של בלפורט, שלא ידעו מה הם קונים ולמה, ואיזו עמלה רצחנית הם משלמים.


למרות האזהרות הרבות, פני סטוקס הן חלק אינטגרלי וחשוב בכל שוק מניות רחב, ובחלק ניכר מהן טמונות גם הזדמנויות לרווח של ממש. בנוסף, בשנים האחרונות בזכות אכיפה מוגברת מצד רשויות ניירות ערך, נראה שכמות ההונאות הכרוכות במניות של חברות קטנות הצטמצמה באופן משמעותי, ורמת הביטחון בהשקעה בחברות כאלה גבוהה לעומת העבר.

TheMarker