התעשיות שכן והתעשיות שלא, בית ההשקעות אלטשולר שחם

לפני מספר חודשים, כאשר נשמעה הקריאה האחרונה ל"רכבת השורדים", היה ברור שישנן תעשיות שלהן מובטח מקום בקרון המכובדים ומנגד ישנם כאלו ש'נתקעו בפקק' ולא יעלו על הרכבת בכלל. לסוג הראשון שייכות כמובן תעשיות הפארמה, הביטחון, התקשורת, קמעונאיות המזון, הסלולר ועוד אי אלו תעשיות, שלא מתנתקים מהן גם בימים קשים. בין התעשיות להן לא היה מקום ברכבת (להוציא שחקניות בודדות בכל תעשייה כזו להן יתרונות ייחודיים של גודל או איתנות פיננסית), נמצאות תעשיית הרכב האמריקאית, חלק גדול מתעשיית הפיננסים, תעשיית חומרי הגלם הבסיסיים, מוליכים למחצה ועוד.
לגבי תעשיית האנרגיה החליפית (רוח ושמש בעיקר) התקיים דיון באשר למקומה. בהתחשב בקשיי הנזילות הנוכחים והצפויים, ומספר השחקנים הרב והשווים אליהם הגיעו, לא היה ברור האם להצטופף ולאפשר לה "להצטרף" לנסיעה או לא.
עכשיו, כשהתרגלנו לענני הסערה (ואי אפשר לומר שהם התפזרו לגמרי), אפשר כבר לנתח ביתר קלות מה מצב שתי התעשיות הנ"ל, אילו סגמנטים שלהן ראויים להשקעה כבר היום ולאילו סגמנטים רצוי לחכות או להימנע בכלל.

אנרגיית רוח
לגבי תעשייה זו ניתן לומר כי רוב חלקי שרשרת הערך שלה (יצרני טורבינות, יצרני רכיבים, פרוייקטורים ובעלי התחנות עצמן) נמצאים בצד הבטוח. צוואר הבקבוק של התעשייה הפך להיות מימוני אל מול חוסר ברכיבים שאפיין את שנות הגאות הכלכלית. אך גם פה לא מדובר במחנק טוטאלי אלה בהאטה. תוכניות התמריצים צפויות להקל עוד יותר על קושי זה. רווחיות יצרני הטורבינות אומנם הצטמצמה (מחירי הטורבינות ירדו בכ-15-20%) אך צברי ההזמנות שלהן מספקים יציבות וביטחון כלפי העתיד. אותו הסיפור חל גם על יצרני הרכיבים, בהם צריך להבחין בין אלו המוכרים בעיקר לתעשיית טורבינות הרוח לבין אלו המוכרים לתעשיות רבות. לפרוייקטורים המקימים את חוות הרוח, הייתה תקופה דיי מלחיצה (שני הרבעונים שחלפו) אך כעת מתחילות לזרום ההזמנות שוב ונראה כי שם ניתן למצוא מציאות כיום. רוב החברות פצחו בתוכניות הבראה אסטרטגיות לשנים הקרובות ונראה שאלו שימצאו מימון יוכלו ליהנות ממחירים נוחים של טורבינות ושיתוף פעולה רגולטורי.
בנוגע לבעלי חוות הרוח עצמן (יצרני אנרגיה פרטיים לרוב), הרי שכאן מדובר ב'חוף מבטחים'. חוזי החשמל שברשותם מאובטחים במחירים קבועים ל-20 שנה, לרוב עם מנגנוני הצמדה. ראייה עד כמה תחום זה נחשב בטוח ניתן לשאוב ממספר רב של חברות אחזקה בתחום האנרגיה והתשתיות באירופה, אשר החליטו למכור את יתר הפעילויות שלהן ולשמר רק את יצור החשמל מרוח. חברת הענק האיטלקית אנל, הייתה האחרונה שהכריזה על מהלך שכזה.

אנרגיית שמש
לעומת תעשיית הרוח, תעשיית אנרגית השמש חווה ימים קשים. תלותה המלאה בסובסידיות ובסבלנות המשקיעים לצד תחרות קשה בין יצרני הפאנלים (במקומות שונים ובטכנולוגיות שונות) גרמו לכך ששחקנים רבים לא שרדו את המשבר. בתקופה הקרובה צפויים מיזוגים רבים לצד פשיטות רגל, תוכניות הבראה, פיטורים ובקיצור מלוא הז'רגון של המשבר הנוכחי. שרשרת הערך של תעשייה זו (ההתייחסות כאן היא רק לתחום הפאנלים המסורתיים ולא לתחנות כוח גדולות) נראית בקיצור כדלקמן: יצרני סילקון ? יצרני התאים והפאנלים (הראשון מרכיב את השני שהוא המוצר הסופי)? האינטגרטורים המתקינים את התחנות (ביתיות ומסחריות).

יצרני הסיליקון, שהוא עדיין חומר הגלם העיקרי המשרת את התעשייה הנ"ל, נפגעו קשות בשנה החולפת מירידת מחירי הספוט (המחירים בהם ניתן לבצע עסקאות בשוק ולא דרך חוזים לטווח ארוך עם לקוחות). מחירים אלו, שהגיעו עד לכ-600$ לפני כשנה, ירדו כעת לכ-40$, מחיר בו היצרניות מתאזנות תפעולית. נוסיף לכך את הרחבות התפוקה עתירות ההון של השנים החולפות עליהן עדיין צריך לשלם והרי פוטנציאל רציני להפסד. היצרניות החדשות בתחום, רובן סיניות, סביר כי לא ישרדו ללא עזרה חיצונית ואילו הוותיקות יעברו ימים קשים. בכל אופן, ממניותיהן רצוי להמשיך ולהיזהר.

אל יצרניות הפאנלים, לאחר חצי עשור של טרקים במרומי האולימפוס, הגיעה הנפילה הכואבת. ממכירות שצמחו בעשרות אחוזים בשנה ושולי רווח תפעולי בסביבות ה-40% הגיעה התעשייה למצב של עמידה במקום במונחי מכירות ושולי הרווח נעלמו כמעט כליל. תחרות מחירים וטכנולוגיה רצחנית פוקדת את הענף, המחיר לוואט ירד מ-4$ לכ-2$ ורק חברות מבוססות עם מודל עסקי מתוחכם ויכולות טכנולוגיות יכולות לשרוד ברמות מחירים אלו. פיתוחים טכנולוגים רבים שנועדו להתמודד עם מחירי הסיליקון הגבוהים הפכו ללא רלוונטיים בינתיים, וכמובן חברות חדשות מן השנתיים האחרונות יתקשו לשרוד ולשלם על קווי היצור שהקימו. ברמת הסיכון הגבוהה ביותר נמצאות שחקניות שבאסטרטגיה העסקית שלהן החליטו לפעול לאורך כל שרשרת הערך (לייצר סיליקון, להפכו לתאים, לממן ולמכור). אלו צריכות להתיר פלונטר פיננסי סבוך. דוגמא טובה היא הענקית קונרג'י הגרמנית הפושטת רגל מזה שנה.

לגבי האינטגרטורים אלו קוססים ציפורניים וממתינים להשתחררות מחנק האשראי. צניחת המחירים המהירה דווקא פועלת לטובתם, לאור העובדה כי תעריפי החשמל המיוצרים משמש לא השתנו ועדיין נתמכים ע"י חקיקה. כך שאלו מביניהם שלא הסתבכו עם חוזי ענק עתירי מימון וודאי יוכלו להמשיך ולפעול.