שבוע דשדוש הסתיים בבורסה המקומית, כהשסערה האמיתית צפויה להגיע רק היום לאחד העם. ישראל, בשל מסחר לא חופף, נמנעה מירידה חדה ביותר במדדים, כזו שלא נראתה מזה זמן רב ושלחה את המשקיעים לסופ"ש עם זכרון לא נעים מהעבר הקרוב. בשבועות האחרונים ציינתי כאן לא פעם, כי הציבור שקוע עד צוואר בבורסה בכל האפיקים, ובבחינת כל המרבה סיכון הרי זה משובח, דוגמת הביומד והנפט/גז. בשל כך, המפתח להתנהלות הבורסה מצוי ביום שני דווקא. המדדים צפויים לרדת חדות בראשון, אך גם משקיעי הידיים החלשות ימתינו לראות סימני התאוששות מעבר לים, ולכן אחד משני סינריו אפשריים: בראשון ניו-יורק מתאזנת גם אם רק לזמן מה, מה שמאפשר לקיחת אויר ותיקון קל מעלה. התסריט השני הוא המאיים וממנו חושש מרבית הציבור, ולפיו החוזים יוסיפו להיצבע אדום מה שיוביל בישראל לתגובת יתר ופאניקה רבתי. הדגש הוא פעם נוספת על המחזיקים – הציבור. הפתיחה בבוקר ראשון תהא ירידה חדה, ולכן חסר משמעות כמעט למכור בראשון או בשני בבוקר, ולכן מוטב להמתין.
הצניחה במדדים לא מפתיעה כלל ועיקר, והתיחסתי לכך בחודשים האחרונים על רקע הנתונים החלשים בעולם והתנתקות מלוגיקה בסיסית. אע"פ כן, מראות הקריסה אינם צפויים לשוב בין רגע, ודבר מעין זה יתפתח ככדור שלג ולא כקריסה מפתיעה. יחד עם זאת, מגמת הרכישות קרובה לסיומה. בסקירה מלפני חודש צינתי שהשלב בו המדדים יצנחו יהיה השלב בו "יגמר" הכסף לציבור, והערכתי כי הלה יתרחש עד סוף פברואר לכל המאוחר. כיום, ניתן להבחין כי מחזורי הענק הירוקים פינו מקומם למחזורים סבירים בלבד, סביב 1.6 מיליארד בימי עליות, והמגמה השולטת בעיקרה היא דשדוש. הסיבה, ציינתי אז, תימצא בלי קשר אמיתי ועוגן לשוק ההון ובהחלט המתרחש השבוע הינו בבחינת "סיבה למסיבה". אם אובמה לא היה גורם לירידות בשווקי העולם, דבר אחר היה עושה כן, משום שהשווקים הגיעו לנקות רוויה והשוק כולו מנופח בצורה חסרת אחריות.
מרויחי השבוע, הם פעם נוספת כותבי האופציות, שהשחיקה עשתה עימם חסד, והחזירה המדד לנקודת הפתיחה החודשית כמעט. כמובן שמעבר להכל זהו שבוע פקיעה, אך בהחלט שבוע פקיעה שונה מהרגיל.
השחקנים מגיעים לשבוע פקיעה במצב אופטימאלי, וללא השקעה כספית ניכרת. אם צפינו לפני חודש כי הגמה השולטת הינה כתיבת אוכפים על מדד 1120 ומדד 1140, הרי שהפתיחה הבוקר בסבירות גבוהה צפויה להציב את המדד קרוב מאוד לנקודה העליונה אם לא ביניהם. אמת, כי הכותבים הוסיפו לכתוב את אופציות ה put עד לכדי מצב של יחס 2:3 אל מול יחידות ה call, אך צריך לזכור כי מנגד כל השבועיים האחרונים, וחרף העליות, מגמת הכתיבה היתה call 1160 ו call 1180. כתיבה זו, מציבה את השחקנים בנקודה מאוד נוחה לסגירת פוזיציה והימנעות מכניסה אל תוך מערבולת הפקיעה. בשל כך, הגלגול החודש צפוי להיות מוקדם מהרגיל אונו צפויים לראות סגירת פוזיציות מוקדמת. יתכן כי מי מהכותבים יחליט להסתכן ולהמשיך לתוך הפקיעה עצמה, אך יהא זה בשוליים ואם יורשה לי לצין, גם גרידי למדי ומיותר.כך או כך, גבול עליון מבחינת הכותבים הינו 1160 הנקודות ואילו הגבול התחתון מצוי ברמת 1100 הנקודות. כל נקודה ביניהם צפויה להניב רווח משמעותי, ולפצות על הסיכון שבכתיבת אוכף ולא שוקת צמודה.
בניגוד למנהגי, אדלג בשלב זה על ניתוח שאר הנגזרים לרבות סטיות התקן, משום שהנעשה בתחום הנגזרים בשלב זה בישראל הינו בבחינת חדשות האתמול, ויש לבחון זאת עם פתיחת המסחר בה להערכתי הסטיה תזנק כבארה"ב לכיוון ה 25%.
גם ניתוח השבוע החולף מרגיש מעט עקר, לנוכח הסופ"ש שלא היינו חלק ממנו. יחד עם זאת ישנן נקודות מאוד בולטות, בהתיחסות לשוק השבוע שלא לומר מאירי עיניים ממש.
ראשית, האפיק הקונצרני מוסיף לטפס ללא כל הגיון או כדאיות פיננסית. לא אשוב לציין הנקודות לכך, אך אם בקרנות המנייתיות הגיוס השבוע היה נטו כמעט ומאופס הרי שבקרנות הקונצרניות הגיוס חצה את רף חצי מיליארד השקלים בשבוע! תל בונד 20 נסחר כעת בתשואה של 3.16% בלבד והתל בונד 40 נסחר בתשואה של 4.14% בלבד. האפיק הממשלתי מניב 1.5% תשואה, ולכן אין כאן כל פרמיית סיכון, ואם אלו פני הדברים כבר מוטב להיות במניות ה"כבדות" מאשר באג"חים הללו. אם בעבר יכלתי לציין אי אילו אגחים אטרקטיביים במח"מ הבינוני הרי שכעת איני יכול עוד למצוא מי מאלה הנסחר בדיסקאונט וכל האגחים בשלב זה נסחרים מעל שווים. אין הדבר אומר להימנע מהם כליל, אך בהחלט למשקיע קצר הטווח אין מה לחפש בשלב זה בשוק האג"ח אלא להותירו למחזיקים לפדיון / טווח ארוך.
ברמת המאקרו, התמ"ג ברבעון השלישי עלה ב 3%, וזו בהחלט בשורה חיובית עבור השוק. התמ"ג במרבית העולם טיפס בשיעור נאה וכמעט זהה, ובסה"כ ברבעון השני הסתכמה הצמיחה ב-1.2% לאחר ירידה של 3.2% ברבעון הראשון של 2009. אין ספק שישראל חמקה ממיתון עמוק יותר, אך לדידי מדובר על התחמקות זמנית בלבד וטוב יעשו קברניטי המשק אם יערכו לסיבוב הבא במקום לגרגר בהנאה מרובה. סיבוב הבא יגיע, וישראל נמצאת בעמדה נחותה בשל שער שקל חזק (בשל סיבות מוצדקות לחלוטין) העלולות להעיב את היצואנים המהווים כ 40% מהכלכלה הישראלית. לנגיד לא נותרו כל קליעים בנשק, אך האוצר יכול מבעוד מועד להקטין מסים גם או לכל הפחות להציג תכנית מגירה ליום אפור (ולצערי, איני אופטימי במיוחד בנושע לשורה האחרונה).
גם מדד מלניק הצביע על שיפור קל לאחר שהציג עליה בחודש דצמבר ב-0.4%. אין ספק כי הרבעון האחרון ואולי אף נקודתית דצמבר היו החודשים הטובים לכלכלה הישראלית, אע"פ שהדבר אינו מלמד על העתיד להתרחש. המסקנה החשובה מנתוני השבוע הינה חידוד האמור בסקירה הקודמת, כי בנק ישראל יותיר הריבית על כנה בהחלטה הקרובה ובפרט לנוכח הדולר הנחלש.
ברמת המניות, לא התרחשה פעילות מעניינת אולי להוציא שתיים ממניותיו של נוחי דנקנר.
הראשונה, ואחת האהודות עלי בשנת 2009 הינה שופרסל. את המניה ציינתי כחובה בכל תיק בשל רווחיותה לצד הדפנסיביות שהיא מהווה בתיק. המניה גמעה בשנת 2009 75%, והשיפור העקבי בתוצאות לא חמק כמובן מעיניו של דנקנר, וקבוצת אי.די.בי שבבעלותו הגישה הצעת רכש, כשהמטרה הברורה היא הבאתו של דנקנר אל מעבר לרף 50% המניות בחברה. לרוב, זוהי הצעה המעלה את מחיר המניה אך לאור מחיר ההצעה המשקף אחוזים בודדים בלבד מעל למחירה של שופרסל כיום, ניתן להסיק כי ראשיה מעריכים שהמחיר כעת מגלם את מלוא הפוטנציאל לתקופה הקרובה. בהתאם לכך, ואע"פ שזו היתה אחת ממניות הדגל שלי באתר, איני מוצא עוד מקום להחזיק בחברה ולפיכך מוטב למכור את אחזקות בחברה לטובת השקעות אחרות.
אם שופרסל היא חברה אותה יכול דנקנר לזקוף לזכותו בגאווה, הרי שכור היא ההיפך הגמור, בושה וכלימה. לפני כחצי שנה עם ההרפתקה שנטל האדון לעצמו בבחינת הימור על כספי המשקיעים, ציינתי כי אין לדנקנר הזכות המוסרית להפוך לסוחר בקרדיט סוויס דרך כספי ואג"חי משקיעי כור. ציינתי אז, כי תוצאות המהלך אינן רלוונטיות כלל וגם אם המהלך יניב תשואה הדבר לא יעשה. מאז כור זקפה לזכותה רווח נאה בעקבות המהלך, אך מכיון שדנקנר הוא סה"כ בשר ודם, קרי, איש אינו יכול לנבא שפל או שיא, לא השכיל הלה לממש אחזקותיו ברווח נאה ולעמוד בשורה נאה עם גדולי המשקיעים בעולם. גדולת המשקיעים דוגמת סורוס ועמיתיו אינה רק בתזמון הקניה אלא יותר בתזמון המכירה (וזיכרו זאת נא משקיעי הגז/נפט) שהרי כל קניה לרוב מניבה בשלב כלשהו רווח אך בהחלט אין זה מלמד על הסוף.עכשיו, עם אחזקה של 2.28% מהון מניות קרדיט סוויס או אם תרצו השקעה של 5 מיליארד ₪, יכולה כור להביט בפנים חיוורות בהפסד של לא פחות ממיליארד ₪ בשנה החולפת. שתי סיבות לכך, כשהראשונה היא ירידת שווי המניה עצמה ומנגד התחזקות השקל ביחס לפרנק (המניה נרכשת בפרנק שוויצרי). לאור האמור לעיל, כל שנותר לי לציין הוא שכל עוד בעלי כור רואה עצמו כסוחר מהמניין אין כל מקום להימצא במניה.
עוד ברמת המאקרו, פישר ניסה גם השבוע אם כי בעצימות נמוכה לשמור על שער השקל ורכש עפ"י ההערכות קצת מעל 100 מליון דולר. מגמת החלשות הדולר אל מול השקל מדאיגה שבעתיים, משום שכעת ברור למדי כי לא ניתן לסמוך על מגמת התחזקות עולמית בדולר שהרי זו מתרחשת, ואילו בישראל המצב רחוק מכך.
הזהב מפלרטט עם רמת 1100 הדולר לאונקיה, וסה"כ אין בשלב זה קטליזטור לכאן או לכאן.
לעומת הזהב, הנפט בצע השבוע מהלך ירידות מרשים כפי שהערכנו זה מכבר, ושם פעמיו פעם נוספת לכיוון 70 דולר לחבית. אחזור על מה שכבר נשמע מנטרה בסקירות האחרונות, והוא שאין תמיכה אמיתית למחיר נפט הגבוה מ 70$. נתוני המאקרו הצוננים, לצד התחזקות הדולר וסגירת הברז בסין (אליה את יחס בהמשך), צפויים אף הם ללחוץ את מחיר הזהב השחור מטה ופוזיציית השורט בה אנו מצויים מזה זמן עומדת בעינה.
אירופה לא סיפקה חדשות או הודעות מעניינות, והיתה זו דוקא סין שהרעידה את הסיפים. הקוראים את הסקירה האחרונה, מודעים לכך כי ציינתי במפורש שהממשל עצמו בחר בכל מלה אפשרית מלבד המלה בועה בהודעתו מלפני שבועיים (ובהתאם פוזיציית השורט בה נקטנו). על כן, לא ברור לי אפקט ההפתעה והתדהמה בו לקו מרבית הפרשנים, עת הרגולציה בסין הנחתה חלק מהבנקים שלא לספק הלוואות חדשות עד לסוף החודש.
הממשל הסיני מנסה להאט את הצמיחה בכלכלה השלישית בגודלה בעולם, ומשתמש לא בבלימה נעימה כי אם בבלם יד אלים במטרה לעשות כן. הדבר מחוייב המציאות בהחלט – עם צמיחה של לא פחות מ-10.7% ברבעון הרביעי של 2009 לעומת הרבעון המקביל אשתקד, המשקיעים חוששים כי הממשל הסיני יבטל את תוכניות התמריצים שלמעשה הביאו לגל הצמיחה המהיר כ"כ בסין והיו המנוע שמאחוריו. זה עוד המקרה האופטימי. המקרה הפסימי הוא שהממשל יחל ברצף העלאות ריבית, ובסין כמו בסין הכל גדול עוצמתי ומהיר.
כל אלה בהחלט היוו הקדמה נאה לירידות שהחלו בארה"ב, והתפשטו כאש בשדה קוצים בבורסות העולם, עד כי במרבית הבורסות נרשם השבוע הגרוע מזה 10 חודשים.
עוד בטרם ניכנס לעובי הקורה עם תכניתו של אובמה, הרי שמדובר על שבוע נוסף של נתונים חלשים מהצפוי.
שוק הדיור ממאן להתאושש פשוטו כמשמעו. כמעט מידי חודש, מעריכים מספר פרשנים כי הגענו לתחתית ומכאן תחל התאוששות גם אם איטית. ציינתי לפני כחצי שנה כי תחתית אינה צפויה בשוק הדיור עד תום 2009, וכעת אני מעריך שהסיכויים אפסיים לכך ששוק הדיור יתייצב במחצית הראשונה של השנה. התמיכה לכך מגיעה מכל עבר, הפעם בדמות סנטימנט הקבלנים בארה"ב שירד לרמה הנמוכה מאז חודש יוני. המדד ירד ב-3 מתוך 4 החודשים האחרונים, ובמים אחרות רמה זו של המדד מעידה על כך שרק אחד מתוך כ-6 קבלנים מעריך כי מצבו של השוק הוא טוב. איני קבלן ולפיכך איני מתמצא בשוק הנדל"ן האמריקני בצורה הראויה,אך כפי שצינתי כי בעלי עניין במניה יודעים טוב מכולם את מצב החברה,הרי אם הקבלנים פסימיים על גבול הקונצנזוס, מי אנו שנחלוק עליהם.
אם לא די בכך, מספר התחלות הבנייה לחודש דצמבר הצביע על 557,000 התחלות בנייה בקצב שנתי, 4% פחות ממספר התחלות הבנייה בחודש נובמבר. גם כאן קיימת מגמת הדרדרות, ובהחלט האשמת מזג האויר בנושא אינה ריאלית, משום שהירידה חלה בכל המחוזות ללא יוצא מן הכלל.
רבים גם נוטים להזניח שלא בצדק את הנדל"ן המסחרי. בארה"ב קיימים מספרים הרחוקים מעיני המשקיעים הזרים, ואחד הבולטים שבהם הוא השטח המסחרי הפנוי להשכרה שעלה ל-17% - שיא של 15 שנה. נדל"ן מושפע מבנקים ולהיפך, ולכן מרבית הבנקים חשופים בצורה מאוד בעייתית בהלוואות שהעניקו לבניית מרכזים מסחריים ומשרדים, כשרבים מהיזמים קרבים מידי יום לחדלות פירעון מול הבנקים, ואלו מצידם זקוקים כמובן לכל סנט פנוי חזרה.
עדנה אין בנמצא גם מצד שוק התעסוקה, לאחר שמספר התביעות הראשונות לדמי אבטלה בארה"ב עלה בשבוע שהסתיים ב-16 בינואר ב-36 אלף לרמה של 482 אלף. קונצנזוס האנליסטים העריך כי הנתון ישאר על כנו, ופעם נוספת של עליה באובדן המשרות תקשה על הבית הלבן לפתור זאת במתק שפתיים דוגמת "צריך להסתכל על המגמה ולא על חודש נקודתי".
אפשר למנות עוד נתונים דוגמת הצריכה הפרטית הקרבה שוב לעמידה במקום או מדד פעילות הייצור לאיזור פילדלפיה שהציג קצב התרחבות נמוך מהצפוי, אך לא אלו הביאו את הירידות שכן נתונים גרועים היו כבר בשבועות האחרונים.
גם דוחות הפיננסים שמעלים תמיהות על כיצד יכול בנק לעבור מרווחיות לשיא להפסדי ענק וחוזר חלילה מידי רבעון, לא היו הגורם שהלהיט את הרוחות אלא תכנית אובמה, שלמרבה הפליאה מנוגדת לרוח וול סטריט.
הרעיון על פניו מאוד פשוט – מס חילוץ. ההגיון (הדמגוגי) הוא אם הבנקים יכולים להרשות לעצמם לשלם את הבונוסים, טוען אובמה, הם יכולים גם לשלם חזרה למשלם המיסים האמריקני. אובמה לא למד כלום לדעתי בכל הנוגע להצהרות פומפוזיות, ואחר כך הוא מופתע מאהדת הציבור הגוססת כלפיו. בעבר היתה זו התחייבות כי אחוז האבטלה לא יעבור את רף 8.5%. רבים האמריקנים שהאמינו בכך, ומסתובבים עם בטן מלאה כי הולכו שולל. הפעם היתה זו הצהרת הנשיא כי "אנחנו רוצים את כספי משלם המיסים בחזרה, את כולו, ואנחנו נגבה כל אגורה". אז ברמת העובדות: 120 מיליארד דולר הלכו לבלי שוב, ואני משוכנע שאם אני יודע כן גם צוות הנשיא מודע לנושא. זאת ועוד, מדוע כבוד הנשיא מתעורר בדיעבד? עם הזרמת הכספים יכל הממשל לחייב חתימה בנוסח זה אך הוא נמנע מלעשות כן, וכעת עלול לשלם את המחיר. מרבית הבנקים הינם גופים פרטיים, ולכן מתנה מקבלים אבל רוב הזמן לא מחזירים חזרה. ולסיום, גבייה אמיתית של החוב יכולה בנקל לסכן את יציבות הבנקים השברירית ממילא, ולהביא על האמריקנים תסריט אימה חוזר בדמות ה W הידוע לשימצה.
מכיוון שהבנקים הינם גופים פרטיים, הרי שגם ההחלטה מצד הממשל לנסות ולהגביל את היקף המסחר העצמאי של המוסדות הפיננסים (נוסטרו) בכדי להפחית את הסיכון שהם לוקחים, במטרה למנוע את הישנות המשבר הפיננסי הינה בעייתית. לכל אדם או גוף, זכות להשתמש בכספו האישי כראות עיניו והבנקים אינם צפויים לעבור על כך לסדר היום, ובפרט שסוד ידוע הוא בתעשייה כי לעיתים קרובות מחצית מרווחי הבנקים נובעת מפעילות הנוסטרו לצד רווח העמלות.
אז מדוע אובמה מכניס ראש בריא למטה חולה? התשובה לכך פשוטה – כי הוא חייב. רבים בארץ אינם מודעים לדרמה הגדולה שהתרחשה בפוליטיקה האמריקנית השבוע, אותה ניתן לסכם בעובדה הפשוטה כי אובמה איבד את הרוב. כעת הוא זקוק לאישור רפובליקני בכל הצעה והצעה (לרבות רפורמת הבריאות), ובארה"ב נבחר ציבור הוא קודם כל נבחר המפלגה. במלים אחרות, אם אני בעד אובמה אני בעד כל נציג דמוקרטי ולהיפך. ניתן להקיש מכאן ובצדק כי האהדה לאובמה פינתה מקומה לחוסר אהדה שלא לומר בוז על חוסר התכליתיות, ולכן אין מנוס מפעולה דמגוגית – פומפוזית: הסדין האדום בדמות "הגנבים" ו"החתולים השמנים" מוול סטריט. לא משנה אם אתה רפובליקני או דמוקרטי, מקליפורניה או טקסס – בנקאי הפך למלת גנאי עבורך ובהתאם היחס.
זה כל הסיפור מכיוונו של אובמה, וסיכוייו להעביר את התכנית כלשונה קלושים ביותר.
ומצד הבנקים? האמת לאמיתה היא שהדבר כלל אינו רלוונטי מבחינתם. ראשית, הבנקים בטוחים כי הדבר לא יצא אל הפועל בין אם בגלל פרסה מצד הנשיא או סירוב הרוב הרפובליקני ובים אם משום שניתן תמיד "להמציא" אפיקים חדשים, פשוטו כמשמעו.
אם האמריקנים יתמקדו לרגע בשרשרת המזון הבנקאית הם יבינו כי התכנית לא רק שלא תטיב עימם אלא אף תפגע בהם, ולהלן ההסבר:
לפני מספר חודשים סערה ארה"ב בעקבות תביעת ענק נגד יצרנית מלבורו על גרימת מוות לנער צעיר לאחר שהתמכר לעישון כבד וחלה בסרטן הריאות. הורי הנער טענו, כי הפרסומות ודרך השיווק הם שגרמו לו להתחיל בצריכה ולכן לחברת הטבק האחריות והצורך לפצות את ההורים. סכום התביעה היה 15 מליון דולר, והתעקשות ההורים שלא להגיע לפשרה היא זו שמשכה את התקשורת לנושא. לאחר תביעה מתוקשרת שנמשכה תקופה לא קצרה זכו ההורים לפיצוי המדובר, וחברת הטבק ספגה מהלומה בדמות הפסד ע"ס 15 מליון דולר. כששאלו את סניגור החברה כיצד הדבר ישפיע על החברה בעתיד? תשובתו הנכונה והמדוייקת היתה כי על החברה זה לא ישפיע אך על הצרכנים בהחלט כן. במלים אחרות, הרווח יהיה אותו הרווח אך הוצאות הביטוח עלו, עלויות המשפט והירידה הנקודתית במכירות חייבים לפצות עצמם ע"י העלאת מחירי הסיגריות...
במלים אחרות אם סיגריות הן חובה עבור חלק מהאנשים, הרי שבנקים הם חובה עבור כולם, והבנקים ימצאו דרכים לשלם ביד אחת אך לגבות ביד שניה והם לא ינזקו כלל. תוסיפו לכך את הסבירות האפסית שהתכנית תצא לדרך במתכונתה, וקיבלתם מהומה רבה על לא מהומה.
אז על מה ולמה כל הסערה? כי וול סטריט חיפשה תיקון וקיבלה אותו. זה יכל להיות המשבר המתהווה בסין, הודעת אובמה או כל תירוץ אחר אך בשוק שהוא רובו ככולו בועה פסיכולוגית אין צורך לחפש הגיון כלכלי אלא מספיק זיק קטן בתזמון הנכון בכדי להבעיר בעירה גדולה.
מניות ומגזרים
נדל"ן – יוסיף להיות המגזר החלש, ובמקרה ירידות לצד היתר צפוי להציג תשואת חסר.
שורט על סין – הומלץ בשבוע שעבר. לאחר הנעשה השבוע, נדמה כי כל מלה מיותרת.
שופרסל – שינוי המלצה. אחרי זמן רב בתוך המניה אנו נפרדים ממנה לא לפני שנודה על זינוק של כ 80% מיום רכישתה. סביר כי הצעת הרכש של דנקנר תתקבל, ובפרט שבימים הקרובים תתקן מטה להערכתי.
שורט על טבע – הומלץ כאן בשבוע החולף ואכן המניה נחבטה בצורה לא אופיינית השבוע. למשקיעי הטווח הקצר מוטב לממש, שכן זוהי אינה מניה שתקרוס אלא מניה יציבה בה 5% ירידה הם בהחלט עניין של מה בכך. יחד עם זאת, בעלי הסבלנות למספר שבועות – יש מקום לירידות נוספות.
פריגו- לאחר זינוק מדהים מאז ההמלצה (שלושה שבועות), יש מקום לעליות נוספות ובפרט לטווח הבינוני.
• בנוגע לשאר המניות והמגזרים אין שינוי בהערכה.
• את סקירת האופציות ניתן לקרוא תחת פורום אופציות ינואר.
שבוע טוב ומוצלח !
הגב עם ציטוט
