בקרוב נחגוג את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, וראוי לזכור כי מוסד העבדות היה פופולרי מאד בעולם הקדום. באימפריה הרומית, חוקרים מעריכים כי 10%-20% מ-50 מיליון התושבים היו עבדים. מקור רוב העבדים בתקופת האימפריה היה בקבוצות, בשבטים ובמלכויות שנכבשו על ידה. כך למשל, מסופר במקורות כי לאחר כשלון המרד הגדול ומרד בר כוכבא השווקים הוצפו בעבדים יהודים ומחירם צנח בכל האימפריה.
אך בעוד שברומא רוב העבדים היו שבויי מלחמות הרי שבתרבות המסופוטמית הקדומה יותר, רוב העבדים היו "עבדי חוב". אלו היו אנשים שלא יכלו לפרוע את חובותיהם הכספיים ולפיכך נאלצו לשרת כעבדים, יחד עם ילדיהם ונשותיהם, עד לפירעונם. הואיל ושיעור הריבית השנתית במסופוטמיה עמד על 20%. (שקל כסף לחודש לכל מינה, יחידת מידה וכסף קדומה שהייתה שווה ל-60 שקלים, של חוב) לא ייפלא כי רבים היו עבדי החוב. מכאן כנראה מקור האיסור התנ"כי לחיוב בריבית, "לא תשיך לאחיך נשך כסף". איסור זה התגלגל לנצרות והיה בתוקף בפועל ממש עד המאה ה-15.
אופציית הפוט של גרינספן
מחוב לחוב נקפוץ כמה אלפי שנים קדימה, אל יום "שני השחור", 19 באוקטובר 1987, בו צנח שוק המניות בניו יורק בכ-20%. למחרת הוציא אלן גריספן, שאך נכנס לתפקידו כיו"ר הפדרל ריזרב, הודעה: "בהתאם לאחריותו של הפדרל ריזרב כבנק המרכזי, הוא מודיע כי הוא ישמש כמקור לנזילות ותמיכה... למערכת הפיננסית". להצהרה נילוו רכישות והזרמות. השווקים הגיבו מיידית. הירידות, שהחלו כבר בסוף אוגוסט, נעצרו, ועד סוף 1988 חזרו המחירים לרמתם במאי 1987.
היה זה אירוע היסטורי. לראשונה בתולדותיו וללא כל מנדט הצהיר הפד כי ימנע מפולת בשווקי המניות והדגים כי הוא רציני בהצהרתיו. אופציית פוט ללא גבול הונחה מתחת לשווקים, הביטוי האלמותי של מרטין צוויג "אל תילחם בפד" (Don't fight the Fed) נולד, ועידן גאות הפיאט בשווקי ההון החל במלוא המרץ.
כאשר הכסף אינו אזוק למוצר המוגבל בכמותו, כמו הזהב ממנו נותק הדולר ב-1971, הרי שייצור עוד ועוד ממנו, רובו ככולו בדרך של חוב ובמנגנון של רזרבה חלקית - תלוי בעיקר בגובה הריבית, אשר תעודד או תצמצם את הביקוש לאשראי. בשנת 1982 זינקה הריבית בארה"ב בפעם האחרונה אל מעל לקו ה-15% ומכאן החלה את מסעה מטה, עד שנעצרה בשנת 2009 בקו האפס, שם נשארה פחות או יותר מאז.
גלובס
הגב עם ציטוט