כשבוחנים כיום את המצב המאקרו כלכלי בעולם המפותח, ניתן לראות שונות גבוהה מאוד בין הכלכלה האמריקאית לשאר הכלכלות. הכלכלה האמריקאית צומחת בעקביות, אומנם בשיעורים נמוכים בשנה האחרונה, אך הקטר של המשק האמריקאי, כלומר שוק העבודה, נמצא ברמות שיא ודוחף את כלל הכלכלה קדימה.
מנגד, אירופה ויפן מתקשות להתאושש והנתונים שמגיעים משם נוטים לתנודתיות ושונות גבוהות, כששניהן נשענות עדיין על הסחר כמנוע הצמיחה העיקרי, דבר שכיום בעייתי והינו הגורם המוביל לחוסר היציבות. למעשה הסיבה שארה"ב לא צומחת בקצב מהיר יותר, גם קשורה לירידה בסחר העולמי שנובעת ממספר סיבות, אך בעיקר בגלל ההאטה בסין.
את ההבדלים בין הכלכלה האמריקאית לשאר הכלכלות המפותחות, ניתן לראות בבירור במדיניות המוניטארית של הבנקים המרכזיים. בעוד שבארה"ב המדיניות במגמת צמצום, שמתבטאת בהפסקת רכישות האג"ח והדפסת הכספים, בשילוב עם התחלת העלאת שיעור הריבית בסוף השנה שעברה, והצפי להמשך העלאות (גם אם הציפיות ירדו), בעוד שבאירופה ויפן הריבית כבר ירדה השנה לטריטוריות שליליות והיקף ההרחבות הכמותיות וגיוון יעדי הרכישה נמצאים במגמת עלייה.
נראה שעתיד הכלכלה העולמית, לפחות בטווח של השנים הקרובות, תלוי בעיקר בהתנהלות ה'פד' ומביצועי הכלכלה האמריקאית. נראה שה'פד' הבין את הסיטואציה בה הוא נמצא ולכן אנחנו לא רואים קשר ממשי בין מדיניות ה'פד' למצב הכלכלה האמריקאית, שמראה חוזק ברמת המיקרו.
ה'פד' נמצא במצב של מין "משפט שלמה" בין השווקים המפותחים לבין המתפתחים. במידה ויעלה ריבית, הדבר יהיה שקול להורדת ריבית באירופה ויפן מבחינת מאזן "מלחמת המטבעות", מה שיקל על הבנקים המרכזיים שלהן ולא יאלץ אותם לרדת לטריטוריות ריבית עוד יותר שליליות והרפתקניות, אך מנגד, הדבר יפגע במחירי הסחורות ובמטבעות השווקים המתעוררים, מה שיפגע באותם כלכלות שבמשך השנים האחרונות נמצאות ממילא במצב כלכלי קשה. לאותם שווקים מתעוררים, בשונה מאירופה ויפן, אין את המסוגלות העצמאית לבצע פעולות מוניטאריות שמסוגלות לאושש ולהשפיע על הכלכלות שלהם. כלומר, בעוד שלאירופה ויפן יש כלים לנסות ולהמשיך להתמודד עם הכלכלות המקרטעות שלהן, השווקים המתעוררים תלויים ברמה גבוהה ואפילו מוחלטת במדיניות ה'פד'.
בתקופה האחרונה יש דיון ער באקדמיה ומחוצה לה על העמקת הקיטוב החברתי שהמדיניות המוניטארית בשנים האחרונות מייצרת, המעבר של כסף לעשירים על חשבון העניים ושחיקת מעמד הביניים בכל העולם. המצב הנוכחי בו נמצא ה'פד' מביא לידי ביטוי את הסוגיה ברמה הגלובאלית. כמובן שמבחינת אוכלוסייה, השווקים המתעוררים הם הרוב בפער עצום, אבל מבחינת הכלכלה העולמית, המדינות המפותחות הן עיקר התוצר בכלכלה, ולכן הבחירה היא בין תמיכה במדינות העשירות על פני העניות שמהוות את רוב האוכלוסייה בעולם והעמקת הפער בין העושר של העולם המפותח למתפתח.
כמובן שמבחינת ה'פד' החשיבות העליונה היא טובתו של המשק האמריקאי ומנקודה זו הוא נדרש לקבל את ההחלטות שלו, אבל ברור גם שהוא צריך לתת להשפעות הגלובאליות משקל, כי במוקדם או במאוחר זה ישפיע גם על הכלכלה האמריקאית. נראה שגם הפעם יהיה צורך בפתרון יצירתי שעוד לא נוסה בכדי להתמודד עם המצב. מצד אחד, המשק האמריקאי חייב להעלות את הריבית כך שתתאים לשאר נתוני המאקרו החיוביים, ומנגד, לעשות זאת מבלי לחזק את הדולר, דבר שיפגע בכלכלה האמריקאית ובשווקים המתעוררים. ייתכן ששילוב של הרחבה כמותית במקביל להעלאת ריבית יוכל לתת פתרון הולם, אך מכיוון שהדבר לא נוסה, ההשפעות יתבררו רק לאחר זמן מה.סביר להניח שהתנודתיות החדה בשווקים שמלווה אותנו בשנה האחרונה, תמשיך כל עוד הכלכלה האמריקאית לא תתייצב ותחליט מבחינה מוניטארית לאן מועדות פניה בשנים הקרובות. כמו כן, גם אם האמריקאים ימשיכו במגמת הצמצום ובטח אם לא, אנחנו נראה המשך של "הצפת העולם בכסף" מצד בנקים מרכזיים, דבר שצפוי להמשיך ולתת רוח חיובית למתכות היקרות, כפי שראינו מתחילת השנה.


תכלית תעודות סל