בארה"ב אימצו החברות הצגה של שני הנתונים GAAP ו-Non–GAAP כדי לשקף באופן טוב יותר את מצבן הכספי והתפעולי
בסיקור הדו"חות הכספיים של החברות אתם מתייחסים לעתים הן לרווח המתואם (Non–GAAP) והן לרווח החשבונאי (GAAP). מהם ההבדלים ביניהם?
נועה
שני הנתונים שהזכרת אכן מופיעים בחלק מהידיעות, בעיקר כשמדובר בחברות הנסחרות בארה"ב, שם אימצו החברות הצגה של שני הנתונים כדי לשקף באופן טוב יותר את מצבן הכספי והתפעולי.
השיטה החשבונאית (GAAP - Generally Accepted Accounting Principles) מפוקחת בידי רואי חשבון ומציעה דיווח כספי אחיד לכל החברות. היא מתחשבת, למשל, במתן אופציות לעובדים (תגמול מבוסס מניות), בהפסדים מירידת ערך (פחת), וכן בהוצאות חד־פעמיות כמו רה־ארגון או התמודדות עם תביעה משפטית.
הגישה המתואמת (Non–GAAP) מנטרלת את ההוצאות האלה, וכך הרווח שמציגות החברות גדל. לדוגמה, חברת טאואר־ג'אז הקימה לפני כעשר שנים בהשקעה גדולה מפעל במגדל העמק, ועד לאחרונה רשמה בגינו פחת שהסב לה הפסדים בשיטה החשבונאית. הגישה הלא־חשבונאית משקפת למשקיעים את הפעילות השוטפת של טאואר - אף שקשה להתעלם מכך שברשות החברה היה נכס יקר שאיבד בהדרגה מערכו.
בשנים האחרונות תפסה הגישה הלא־חשבונאית מקום בולט יותר בדו"חות הכספיים של החברות, וגם האנליסטים והמשקיעים קובעים את תחזיותיהם בהתאם לרווח הNon–GAAP. ואולם כדאי לשים לב לכך שבדו"חות הכספיים מבצעות החברה התאמות בין הרווח החשבונאי ללא־חשבונאי, כדי שהמשקיעים יוכלו לדעת אילו נתונים ניטרלה החברה. עם זאת, השימוש בשיטה הלא־חשבונאית נהפך גם לכלי שיווקי בידי מנהלי החברות, שמנסים לשכנע שהרווח המתואם שהם מציגים נאמן יותר למציאות.
הבעיה בשיטה הלא־חשבונאית היא שאין כללים קבועים, והמנהלים של כל חברה יכולים להחליט באופן עצמאי אילו נתונים הם מנטרלים, כך שהאנליסטים והמשקיעים צריכים להסיק בעצם אם החברות ניצלו זאת כדי לנפח את הרווח המתואם. בנוסף, שיטה זו מקשה על השוואה בין חברות, שכל אחת מהן מנטרלת נתונים אחרים - אם כי חברות מאותו מגזר נוהגות לדווח באופן דומה.
ככלל, כדאי להיות מודעים לפערים האלה, להתייחס אליהם בהתאם, ולבחון את החברה על בסיס מכלול הנתונים המוצגים בדו"ח ולא על בסיס נתון אחד בלבד - על אחת כמה וכמה, לא נתון שניתן לעשות בו מניפולציה כזאת.

דהמרקר