השבוע החולף התנהל בהיסוס רב ובטווח מסחר צר מהרגיל. מחזורי המסחר הנמוכים אף מעבר לממוצע החודשים האחרונים, הותירו את הציבור לבדו במערכה, במעין בבואה אדישה ועייפה לנעשה בוול סטריט. התנועה היחידה השבוע, בשעות צהרי רביעי, הגיעה בכלל בשל פקטור חיצוני למסחר – הוא ההחלטה של שחקני המעוף לסגור פוזיציות יולי ולפתוח אוגוסט, דבר המחדד כי רכבת הראלי חלפה בעולם מבלי לעצור בתחנת ת"א.
שחקני המעוף היו פקטור מרכזי במסחר השבוע, תוך הפגנת שליטה ניכרת במדד הבנקים. כמעט מדי יום בשבועיים האחרונים, ולעיתים נגד כיוון המדד עצמו, ירדו מניות הבנקים ואיזנו את העליה שניתן היה לצפות. בעוד שהכותבים כיוונו לפקיעה נמוכה מ 1220, המדדים בארה"ב ואירופה הוסיפו לשבור שיא אחר שיא כשגולת הכותרת הגיעה ברביעי עת החוזים מזנקים מעל 1%. גבולות הרווח הצטמצמו במהרה, ולמרות שתרחיש סקוויז היה כמעט בלתי אפשרי, העדיפו הכותבים לסגור את יולי במצב מאוזן/רווח זניח, מאשר להתמודד עם פקיעה חיובית ומפתיעה. משמעות המהלך היא העתקת כל הנחות היסוד מיולי לאוגוסט, כשההנחה עודנה ירידה מרמת 1220 ואף לכיוון 1210. בהתאם, הגבולות החדשים הינם המשך כמעט ישיר של שבוע הפקיעה: גבול עליון ברמת 1250; גבול תחתון ברמת 1170, ופקיעה אופטימאלית סביב רמות 1205-1220. הנחת התיקון מעבר לים בעינה עומדת, וככל שהמדדים מאמירים בוול סטריט ומתעכבים בת"א, כך היא מקבלת משנה תוקף.
עוד בזירה המקומית ניצבת החלטת הריבית הערב של הנגידה הזמנית/קבועה פלוג. בשאלת המנדט של פלוג כבר עסקנו בסקירה הקודמת אך היא בהחלט משליכה על ההחלטה הנוכחית – קשה אף תקשורתית לראות כיצד היא לוקחת החלטה שינוי ריבית מבלי שברור מיהו הנגיד בפועל. פרנקל כמובן אינו מושך כעת בחוטים כפי שניתן היה לצפות, ואע"פ שמדובר בבת טיפוחיו של פישר, אין מנוס מקישור אספקט תקשורתי לעניין המקצועי.
ברמה הכלכלית גרידא, משהו שבנק ישראל לא בדיוק התחשב בו בתקופת פישר יש לציין, גם אין כל מקום להורדת ריבית. מנתוני בנק ישראל עצמו עולה כי היקף המשכנתאות ממשיך לעלות, וחמור מכך המינוף נמשך – 19% מהמשכנתאות היו גבוהות מ 1.2 מליון ₪ לעומת 17.9% בחודש הקודם. גובה החזר המשכנתא מהווה כבר 36% מההחזר ולא 33% כבחודש מאי, והמגמה גם ביתר הפרמטרים זהה: עליה במינוף ועליה בהיקף הבועה. עם פרנקל כנגיד אין כלל שאלה ביחס לריבית, ויתכן והנגיד אף היה מתווה מגמה הפוכה אבל תהא זו טעות משמעותית להוריד הריבית, בטח ובטח לאור העליה במחיר הדלק הצפויה בעוד ימים מספר. עליה זו צפויה לשלוח את מדד המחירים לצרכן לרשום עליה ניכרת של עוד מחצית האחוז, מה שיהפוך את האינפלציה לעובדה מוגמרת ומחוץ לגבולות היעד הממשלתי.
אם כן, גם ברמת המאקרו והמניות המקומית אין סיבה לבורסה בת"א להצטרף למגמה העולמית אלא שעניין זה נעלם כמובן מעיני הציבור: גיוס של 730 מליון ₪ בשבוע, שיא חדש לתעשיית הקרנות, מתוכם 120 מליון ₪ לקרנות המנייתיות. בעוד שהקצב גובר מצד הציבור אך אינו משפיע באופן ניכר בשל הוצאת כספים של מוסדיים, הרי שהאחרונים אינם פועלים בשוק הקונצרני וקפאו על השמרים. כיוון שכך, תנועת הציבור פנימה העלתה שוב מדדי התל-בונד לשיאי כל הזמנים וניפחו המחירים לרמות חסרות תקדים מול הממשלתי. לא באמת ניתן להסביר לרוכשים את הקרנות המעורבות על משמעות המהלך, כיוון שאלו מנותבים ע"י הבנקים אבל בהחלט קודם לירידה ניכרת במדדי המניות תגיע נפילה במדד הקונצרני, וזאת גם מבלי להתחשב בגל ההסדרים שאנו לפניו.
בשוק המט"ח ממתינים להחלטת הריבית, כשהסוחרים מגלמים אף הם הותרת הריבית על כנה. בשבוע החולף צפינו המשך דשדוש ברמת 3.55-3.6 ואכן לא פרצנו הגבולות אף לא לרגע. להוציא הורדת ריבית נוספת, שכאמור אינה סבירה, אנו מתקשים לראות פריצה של מי מהגבולות גם בשבוע הקרוב כשהדומיננטיות תגיע דווקא מכיוון הפד.
בד בבד היורו/דולר שהתחזק עד רמת 1.32 צפוי להיבלם ברמה הנוכחית, ועדיין אנו מצפים לראות ירידה לכל הפחות לכיוון רמת 1.31 עוד השבוע.
בשוק הסחורות הנפט נחלש מעט השבוע ואמנם איבוד של 3% אינו עניין של מה בכך, אך על עוד אנו מעל רמת 100$/חבית אין באמת שינוי בהכבדה על ברננקי מצד האינפלציה. בטווח הקצר המגמה הינה החלשות איטית, ובארוך עודנו צופים החלשות ניכרת אלא שהתחזקות הדולר הינה משקולת נגד לא מבוטלת לעניין זה.
הזהב ממשיך להיסחר מעל 1300 $/אונקיה אך גם כאן נובע הדבר מעניין הדולר יותר מכל סיבה אחרת, ולכן נקודתית ההשפעה זניחה ואנו מצפים להמשך ירידה לכיוון 1250.
באירופה שוב אנו נתקלים בהתנגדות המוכרת עבור המדדים, שאולי נושקים לשיאים רב-שנתיים אך בניגוד לוול סטריט אינם פורצים ומתקדמים: דאקס מעל 8000 נבלם למרות תמיכה מארה"ב, קאק נרתע מ 4000 הנקודות ופוטסי מעביר להילוך סרק סביב 6500. התנגדות טכנית זו, בפעם הרביעית במספר, עומדת בצל ההתקדמות בוול סטריט ומוסיפה להסיט כספים מהיבשת הישנה לכיוון ארה"ב. כיוון שבארה"ב הציבור מצטרף אף הוא, ובניגוד לאירופה, קשה למצוא סיבות ממשיות להמשך עליות, וכל שכן תשואת חסר מול וול סטריט.
מיותר לציין שנתוני המאקרו ביבשת אינם תומכים בראלי אלא רק הריבית האפסית הדוחפת משקיעים לכיוון המניות אך בכל זאת נקודת אור לא מבוטלת הגיעה השבוע מספרד: לראשונה מזה שנתיים ירדה האבטלה במדינה ל 26.3% ("בלבד") מקריאה של 27.2% ברבעון הראשון. אמנם באופן אבסולוטי מדובר במספרים גרועים מעין כמותם, אך התאוששות נמדדת ליניארית ולכן הנתון בהחלט מעודד ומעלה במקצת את סף האופטימיות. יש לזכור כי הנתון מתווסף לנתון הצמיחה בספרד ברבעון השני, שרשם ירידה של 0.1% בלבד. כאן הגדרת הבלבד בהחלט אינה במרכאות, וזאת הפתעה חיובית עבור הכלכלה הספרדית שהיתה במרחק נגיעה מלרשום צמיחה.
באסיה, הניקיי שזינק פלאים בחודש האחרון וללא כל קשר צפוי לשוב לרמת 13,000 הנקודות כבר בטווח הזמן המיידי. חלק גדול מהעליה נעוץ בציפיות שראש הממשלה המכהן יזכה בבחירות, ומשזה התרחש וכיוונה של ארה"ב אינו ברור, הרי שכעת תמה השמועה ויש למכור בידיעה. היפנים, ועסקנו בכך לא פעם, הם בסה"כ מינוף של וול סטריט אבל הבעיות המבניות בכלכלה ממזרח אינן פתירות בדמות הדפסת דולרים ולכן על אף תכניות התמרוץ המחקות את פעולות ברננקי, אין ממש בהן בכדי להחזיק הבורסה בכוחות עצמה. כיוון שהערכתנו כפי שיוסבר בהמשך, היא כי וול סטריט שמה פעמיה אל עבר תיקון נקודתי הרי שהצפי הוא לירידות לא פרופורציאליות בניקיי ותשואת חסר מול יתר מדדי היבשת.
בסין, מדינה שהיא דוגמה ומופת לבלימת בועות בזמן, קיבלה הממשלה החלטה כי לא נעשה די בהורדת מחירי הדיור ולכן יש לפעול בדרך פשוטה וחכמה להפליא: הגבלת יצור הברזל והבטון ביותר מ 1400 חברות תעשייתיות. אין ברזל ובטון אין בניינים, כשהסינים מרחיבים העניין לחומרים נוספים רלונטיים דוגמת אלומינים ונחושת. אין המטרה לבלום את הצמיחה הסינית המצויה במגמת האטה אלא לעצבה, ובכך יש הבדל תהומי בין מדיניות הממשל בסין ובין מדיניות המערב לרבות ישראל: בעוד שהאחרונים בודקים את נתון הצמיחה ופחות את הרכבו, הסינים שואפים לפתח צמיחה ראויה ורוחבית. כל לשם השוואה המשק המקומי כבר מצוי במיתון אלא שנתוני הנדלן מעוותים באופן ניכר את הנתון הסופי, ומזאת הסינים מנסים להימנע. בניגוד לדעת האנליסטים כי שכרם עלול לצאת בהפסדם בשל פגיעה בתקופה רגישה, המצב לאשורו פשוט והממשל יכול ביממה להפוך ההחלטה מבלי צורך בשני בתי נבחרים, התכנסות, הצבעות וסחבת ולכן לא מכאן תחריף האטת הצמיחה בסין.
בארה"ב, ציינו בסקירה הקודמת כי "עלית המדד וליתר דיוק עוצמתו היא המעידה על חולשתו". השבוע יותר מכל קיבלנו הוכחה למשמעות העניין וצדקתו, דבר המעלה את הסבירות פלאים לתיקון של 2-3% בטווח הזמן המיידי, ובמה דברים אמורים: דו"ח אפל הפתיע לטובה באופן יוצא דופן והקרין על השוק כולו. עוד לא נרגעו המשקיעים מדו"ח ענקית הטכנולוגיה, ומייד דו"ח פייסבוק הפתיע אף את האופטימיים ביותר. התוצאה – דשדוש במדדים, ובמקרה של אפל ברמה שבועית אף עליה זניחה למדי. הציבור אמנם מסתער על המניות אך בקרב המוסדיים נמשכת מגמת המימוש. אינדיקציה מצוינת לכך מגיעה מכיוון דיווחי קרנות הגידור אל מול סנטימנט הצרכנים: בעוד שקרנות הגידור הקטינו בחודשיים האחרונים החשיפה המנייתית ב 4.5% בממוצע, הרי שסנטימנט הצרכנים השבוע זינק לרמת 85.1 נקודות – לא פחות משיא של שש שנים ! ברמות שיא כל הזמנים במדד s&p קל להבין את אלה וגם את אלה אלא שמכאן זקוק המשק האמריקני להתקדמות, שספק רב אם אפשרית. כך לדוגמה, לאחר ראלי עוצמתי בשוק הנדל"ן התחילו להגיע אינדיקציות כי לכל הפחות אנו בפני בלימה עת שיעור מכירות הבתים הקיימים נפל ביוני ב 1.2% לעומת צפי לעליה של 2%. גם תביעות האבטלה רשמו עליה ביחס לצפי, ולכן קטליזטור נוסף ברמות הנוכחיות איין, ולבטח לא תקבל וול סטריט תמיכה מאירופה או אסיה. כיוון שעונת דיווחי החברות מאחרינו, כל שנותר הוא להמתין לדברי ברננקי שמן הסתם לא יוסיף ולא יגרע, ובכך כבר אין ממש לתמוך.
מניות ומגזרים
סקופ – המלצת קניה ! דו"ח שכולו מצוין ומעל הציפיות בכל פרמטר ופרמטר. רווח תפעול שעלה ב 50%, עליה של 300% ברווח הנקי והנהלה שפשוט התיישרה לפי הקריטריונים הגבוהים של קרן פימי מלמדים כי אנו צפויים להמשיך ולעלות בעתיד הנראה לעין, ובהתאם מתאימה לכל טווח השקעה.
- ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
- שימו לב כי נפתחה אסטרטגיית אוגוסט בפורום אופציות. הינכם מוזמנים לעקוב, להאיר ולהעיר.
שבוע טוב ומוצלח !
