מדינת ישראל: בלתי אפשרי לנהל ככה עסקים
צהרים טובים.
חצי השנה החולפת התאפיינה בצעדים רגולטורים קיצוניים מאי-פעם. נדמה כי כל מה שלא התרחש בעשור האחרון, תומצת למספר חודשים קצר, וכעת כל תחום שהוא נמצא על הכוונת. חברי הכנסת מנסים לגזור הון פוליטי, וגם אם יש הצדקה לחלק מהמהלכים הרי שהם בעיקר שפיכת המיים עם התינוק.
זה החל בועדת ששינסקי – הגיעה המדינה והחליטה לפתוח חוזה ולשנות אותו כליל, וזאת רק לאחר שיזם מצא את הגז. מבלי להיכנס לפן החברתי, הסכם הוא הסכם וכיוון שהמדינה היא אותה המדינה, הרי שיש בכך מן העוולת למשקיע.
זה נמשך בהורדת דמי הניהול בקופ"ג לכדי מחצית – כמי שמכיר מקרוב את נושא בתי ההשקעות בכלל וקופות הגמל בפרט, אני יכול להעיד כי כל ההערכות המוקדמות והתכניות העסקיות הושלכו לפח. והאירוניה - המדינה היא זו שדחפה את מסקנות ועדת בכר, שינתה את כל השוק הפנסיוני, ועכשיו בסה"כ מנסה להחזיר את הגלגל לאחור. בדרך, נפרדנו מבית השקעות של 60 מיליארד ש"ח (פריזמה), למעלה מ 10 קופות שהתאדו בהם הכספים, ובשילוש דמי הניהול.
השלב המתקדם יותר הוא מהפכת הסלולר – מתבקשת כן אבל לא במתכונת של גיליוטינה. חברות בשווי מיליארדים נאלצו לשנות את תכניות החומש שלהן בפחות משבועיים. הפופוליזם כאן חוגג, ואע"פ שמדובר בבשורה צרכנית משמחת היו בטוחים כי כבר מזמן מה שהרוב יחסכו בסלולר הם כבר איבדו בריבית דה ריבית בקרנות הפנסיה וקופ"ג: במשך שנים החשיפה לתחום הסלולר, מה שכונה ע"י אנליסטים בהערצה עוורת – פרות מזומנים,היה בעל חשיפה גבוהה בהרבה ממשקלו במדד.
השלב האחרון (בינתיים) הוא הודעת שריג מהבוקר כי האוצר אוסר על מכירות פוליסות מנהלים חדשות עם מקדם קיצבה. גיליוטינה נוספת, שברגע אחד הופכת את כל מניות הביטוח למתומחרות ביתר בצורה קיצונית. ומילא זה, מדוע להכריח את החברות במיידי להפריש כמיליארד ש"ח כבר בשנת 2012?! לא ניתן היה לחלק זאת על פני פרק זמן ארוך יותר (מעניין שלבנקים נתנו 3 שנים 1% ביעד הלימות ההון). ומי משקיע במניות הביטוח? אותם משקיעים סולידיים שהרי אין מדובר על בביומד או נפט/גז אלא על התחום שבהוויתו הוא סולידי. אפעס, כי אין יותר מושג שכזה סולידי ...
לפני כשבוע נשאלתי בפורום שאלות כיצד אני מנתח מניות, והסברתי תוך שאני שם דגש על אותו פקטור נעלם. כשהתחרות היא כה גדולה בין חברי הכנסת מי יצליח לפגוע יותר במגזר עליו הוא אמון, כנראה שהניתוחים צריכים להיות זהירים מאי-פעם עם מקדמי בטחון קיצוניים.
רואים זאת הזרים, ובורחים. מדוע עליהם להיות במדינה בה שינוי רגולטורי נקבע (ומיושם) מעכשיו לעכשיו, שינוי שכדוגמת ענף הביטוח חותך שווי המניות ב 25% ! (נשגב מבינתי כיצד המדד יורד "רק" 7% ולא יותר, אך כנראה ישלים זאת בהמשך).
רואים זאת היזמים, ובורחים. מדוע להשקיע בחיפוש נפט וגז, שהרי אם פתאום ימצא כאן מאגר אדיר המדינה לא תסתפק בנתח הקיים ותדרוש יותר. כל הסיכון עלי, כל הרווחים משותפים.
מכוניות מונעות בגז לעולם לא יצליחו בישראל. כשאני משוחח עם עמיתיי, הרי שמשתלם בודאות לרכוש רכבי חברה מונעים בגז אבל זה ברור שברגע שהתחום יתרומם, הממשלה לא תשקוט והיא תמסה את הגז בדיוק כבנזין. ראינו את זה כבר בסולר, אז אין כל סיבה להשקיע במכונית שהמחירונים מוכיחים שהן מאבדות פי 2 מערכן בהשוואה למכונית בנזין.
כשעתונות כותבת בשמחה גדולה על מאבקי מחיר בין אושר עד, רמי לוי, שופרסל ומגה – הצרכן מתמוגג מאושר. בטווח הקצר הוא צודק, אך בטווח הארוך אחת מהרשתות הללו לא תזכה לסיים את שנת 2013. ראינו את זה עם מקרה קלאב מרקט. ספקים לא יקבלו כסף, עובדים לא יקבלו משכורת, והעיקר שמילאנו את המקפיא בעוד 20 עופות למרות שמכלתחילה היינו צריכים 1.
אני מודע לזה שבעת הנוכחית אין זו גישה פופולארית במיוחד. אני מסכים כמובן בהחלט שמדובר בבשורות צרכניות חשובות ותורמות. הבעיה היא עם הדרך, עם תרבות ה"עכשיו" "המייד", ומי יעשה צעדים יותר קיצוניים כדי לזכות בעוד כותרת. הסיבות הללו לבדן ימנעו מהבורסה לטפס, מאחר ולא היתה בשנה החולפת אפילו בשורה אחת חיובית מצד הרגולטורים ביחס למגזר מסויים. הפגנות הקיץ החולף הביאו להעלאת המס על הבורסה, אפס שינוי בשוק הנדלן, ובעיקר פגעו בחברות המובילות במשק ישירות אך בעקיפין בכל המשקיעים, החוסכים לפנסיה והאזרחים בכלל. אם כל אותם מאושרים על כך שדנקנר קורס (כמה שמחה לאיד במדינה הקטנה שלנו) היו מבינים שהם מאבדים כל יום עשרות אם לא מאות שקלים, האם עדיין הם היו מחייכים?
