השבוע החולף היה ירוק במיוחד, כשהמדדים מסביב לגלובוס רושמים את אחד השבועות הטובים מזה שלוש שנים. אם בסקירה האחרונה הערכנו כי השבוע יתרחש תיקון מעלה ונשוב לאמצע הרצועה 1020-1120, הרי שהדברים התאמתו במהרה אך באגרסיביות גדולה מהצפוי. המשקיעים בריבית אפסית, רק מחפשים תירוץ וסיבה למסיבה, והשבוע היו אלה ששת הנגידים ששילבו ידיים בשביל לפתור משבר נזילות בעוד נזילות, ולכך אתיחס בהמשך. בינתיים, הניזוקים הגדולים של השבוע הם שחקני המעוף שכתבו בגבולות ברורים, ולא סטו מהם גם לאחר העליות החדות: גבול תחתון 950; גבול עליון 1110. יותר משמדובר בבטחון מוחלט כי פנינו דרומה, הרי שמדובר בכורח המציאות בחודש ארוך במיוחד. ארבעה שבועות לפקיעה תהא זו טעות לקדם פוזיציות, ולכן עמוק לתוך השבוע ניתן יהיה להבחין בעיבוי הקיים ולא בשינויו, כשאין ספק שעליה בת 4% ביום משנה לחלוטין את התכניות. גם בשל אפשרות התערבות מוקדמת, וגם כחלק מהערכת המאקרו, האוירה היא של שליטה במדד, אך אין ספק כי פריצה אל עבר רמת 1100 תשנה את פני הדברים עד כדי התערבות במרחק זמן רב מהפקיעה.
לשחקנים חסרון נוסף, והוא מחזורים נמוכים (מידי). היום (ראשון) חווינו את אחד המחזורים הנמוכים בחמש השנים האחרונות, גם אם נכלול את ימי חוה"מ בהם המסחר מקוצר. במצב מעין זה, קל מאוד להשפיע על השוק אך החשש הוא מאובר שוטינג, ולכן, נכון לתחילת השבוע, ההנחה היא שהמדד ישוב לסביבות רמת 1050 גם ללא כל התערבות חיצונית.
באופן כללי הסנטימנט בת"א, כבעולם, היה השבוע חיובי במיוחד והדבר ניכר בסטית התקן: ירידה חדה מרמת 33% לרמת 27%. אין ספק כי עוד טרם הפקיעה, סטית אופציות דצמבר, הציגה צפי שהתממש לתיקון, וכעת אנו עדים למצב ההופכי – בימים הקרובים, במידה והמדד יטפס, תעלה סטית התקן, קלות, ובמידה וירד – היא אף תרד עימו. לא אכנס לפן המתמטי המיוחד הנובע מהתכווצות הסקיו, בפרט באופציות הרחוקות, אך ראוי לשים לב כי בין אם תתממש תחזית האופציות (הגלום) לתיקון, ובין אם לאו – רק סביב מדד 1060 ישוב הסדר על כנו.
מצד הציבור, התמונה היתה ונותרה מאוד ברורה: פדיונות מכל עבר וללא הבחנה. תעשית הקרנות פדתה בשבוע החולף, כבכל החודש, ושבה לרמתה בתחילת 2009 לאחר משבר 2008. אין ספק שהציבור מצביע ברגליים, ומלבד העובדה שהדבר ניכר גם במחזורי המסחר, נדמה כי כבר איבדנו קורלציה למדד –עליות או ירידות, השאלה היא לא אם נפדו כספים אלא רק כמה. זהו פועל יוצא של התגברות החששות, לצד תשואות עלובות שמציגה השנה תעשית הקרנות, ומכיוון שבישראל הריבית אינה אפסית, עדיין ישנם אלה המעדיפים ריאלית תשואה אפסית מאשר שלילית. לנקודה זו מתווספת העובדה כי עד לפני חודשים מספר עוד היתה כאן אלטרנטיבה בדמות השקעות נדלן, ולכן היעדר הציבור + היעדר הזרים, מונע כל יכולת תיקון אמיתית במדד.
ברמת המאקרו, כפי שהערכנו, פישר הוריד את הריבית ברבע האחוז לרמת 2.75%. מדובר על החלטה נוחה יחסית לנגיד, שכן המשבר האירופאי הוריד חדות את ציפיות האינפלציה, אך אל לנו לטעות – אירופה אינה מעניינת את הנגיד; שוק הנדלן, דוקא כן וכן. דוחות הבנקים האחרונים מלמדים כי התמונה אינה עוד ורודה, והעננה האירופאית בהחלט צפויה לפגוע. כמעט כל בנק שמר על רווחיות סבירה, אך דוקא החלק הבורסאי (נוסטרו) פגע חדות ברווחיות, וזה עוד לפני דיפולטים של מדינה זו או אחרת. הנגיד המודע לריכוזיות וקטנות המערכת הפיננסית המקומית, מעדיף לחזק את המערכת גם במחיר התפרצות אינפלציונית (נפט מעל 100$). לא מן הנמנע שגם בהחלטת הריבית הבאה, נזכה לראות נשירה של רבע אחוז נוסף, שכל המטרה היא להוסיף ולשמור על נותני המשכנתאות. במסגרת הדוחות, מתבהרת תמונה ברורה למדי: חשיפה לאירופה בצירוף מרכיב המשכנתאות והמינוף, הופכת את מזרחי טפחות לבנק הפגיע ביותר ואילו את איגוד ליציב ביותר. עפ"י הדוחות האחרונים, בדגש דוקא על זה של הרבעון הראשון השנה, כשעוד שמחו להציג נתונים קורנים ואמיתיים, די בירידה ביכולת ההחזר של 10% מהלווים, ומזרחי כבר נקלע לתזרים נזילות. אין מקום לפאניקה, ונפילה של בנק כלל אינה עומדת על הפרק, אך בהחלט נדמה כי הבנקים בישראל לא למדו דבר מאחיהם האמריקנים, ובפרט שהשיעור היה כה בוטה ובחינם. סאבפריים לא יהיה כאן; ירידה נוספת במניות הבנקים בשיעור של כ 15% - בהחלט כן.
הנגיד, כצפוי, חיזק במהלך השבוע את השקל אך לא בצורה משמעותית במיוחד, ורצועת ה 3.7-3.75 עודנה איתנו, ואף צפויה לשמור על כוחה גם השבוע.
בשוק הסחורות, הן הזהב והן הנפט רשמו עליות נאות, כשהמתכת חוזרת לאיתנה ומתיצבת על רמת 1750 דולר לאונקיה. פוזיצית הלונג שלנו בעינה עומדת, ובשלב זה יעד ה 1800 נותר שריר וקיים. לעומת הזהב, בנפט – תעלומה. גם אם הסנטימנט הרגעי הוא חיובי, הרי שהורדות התחזית היו צפויות להצניח בחדות מטה (ובהתאם פוזיצית השורט). משזה לא מתרחש, ומשהמהלך סותר כל הגיון כלכלי ולארוך זמן, כל שנותר להעריך הוא שמדובר על גורם חיצוני – ולהערכתי, המצב הבטחוני מול איראן. אין הכוונה כי קיים חשש למלחמה בין ישראל/ארה"ב ואיראן, אך בהחלט הגיון בריא מוביל למסקנה כי כפי שהאמריקנים והאירופאים יכולים לעשות שריר, כך בסופו של יום האיראנים אחראים על למעלה מ 10% מתצרוכת הנפט העולמית. אובמה אינו מתבטא כלל בנושא האיראני, אך די להביט במנהיגי אירופה המצויים בין הפטיש לסדן, בכדי להבין את הסיטואציה הבעייתית. כבעבר, נשוב לנקודת סטופ ברמת 102.5 דולר לחבית, אך אם נידרש להערכה עתידית הרי שפריצת רמה זו, יכולה להזניק את הנפט למחוזות בהן לא היה למעלה מארבע שנים. מעניין לזכור נקודה זו, כשחושבים על מרקל כמנהיגה המחזיקה את הכלכלה העולמית על כתפיה, בעוד שגם לראשי המדינה באיראן, יכולת השפעה לא מבוטלת ואולי אף גדולה יותר. העולם אינו יכול להתמודד כעת גם עם מיתון וגם עם אינפלציה, ולכן המשוואה נוטה בבירור לטובת האיראנים.
באירופה, חגיגה. בנדנדת מצב הרוח, אין ספק שהשבוע האופוריה השתלטה על השווקים עת ה ECB ובנקים מרכזים בעולם הכריזו על הפחתת הריבית על עסקאות החלף. במלים פשוטות, המטרה היא להגדיל את הנזילות בשווקים, ולאפשר בעיקר לבנקים שמצבם רעוע לגייס כסף נוסף ובזול, מתוך מטרה ליצב את השורות. אם למישהו הדבר נשמע כדז'הוו, אין זה מקרי. מהלך שכזה התרחש גם ב 2009 ובוריאציה מסוימת גם באמצע 2010, כבשני המקרים שום טובה לא צמחה מכך. הבנקים שיפרו את מצבם לחודשים בודדים, הכסף לא חילחל כלל לאזרחים, ומעגל הקסמים נסגר פעם נוספת. קל להבין את האירופאים על השמחה הגדולה, היות וכמעט בכל מדינה באיחוד, הבנקים מטים ליפול, אך באמת שאין בכך כל בשורה והזינוק במדדים הוא שילוב של הודעה טובה אך לא פחות מכך, תיקון מתבקש.
וכשמחפשים סיבה לחגוג, בסוף גם מוצאים אותה: איטליה גייסה במהלך השבוע 7.5 מיליארד אירו בתשואה של 7.56% ל 10 שנים. תשואה בלתי נתפסת לחלוטין לכלכלה השלישית בגודלה באירופה, ועדין האנליסטים התיצבו במקהלה להסביר כי עצם הביקוש הוא הבשורה, ויש לשים את עניין התשואה בצד. הרשו לי לחלוק על טענה זו, שכן איטליה, כנראה לעולם תגייס, אך השאלה היתה ונותרה באיזה מחיר. בתשואה של 10% רבים יעדיפו מדינות קטנות אך יציבות יותר (פינלנד), ולכן הביקוש בסופו של דבר יאבד מקסמו.
אם לחפש נקודה אירופאית אופטימית (ואמיתית) השבוע, הרי שניתן למוצאה בהנפקת האגח של בלגיה. אין זה מובן מאליו שלאגח אפור זה תהא דרישה של פי 2 ויותר, ולכן ההתיצבות בכלכלה המקומית, תאפשר להסיט את הזרקור ממדינה שבה העליה באגח היא קודם כל פקטור פוליטי ורק לאחר מכן פועל יוצא של הגרעון. באגח בלגיה, ובפרט זה הבינוני, קיים דיסקאונט של כ 2%, והוא בהחלט מהווה השקעה מעניינת למשקיע הסולידי, שכל שנותר לו הוא אגח אמריקני וגרמני.
בינתיים, הסדקים בגרמניה הולכים וגדלים, ומרקל מאבדת מאחיזתה הפוליטית הפנימית. מחוץ לגרמניה, אשת ברזל, ולא תהא זו קביעה מופרזת, שמדובר במנהיגה המוערכת ביותר כיום. מבית, יותר ויותר מתיחויות ואובדן שליטה המעיד כי לגרמנים קצת נמאס לשחק את תפקיד ה"ביטוח לאומי" של היבשת. כל עוד הדבר לא בא לידי ביטוי בנתונים, הרי שזה דבר אחד, אך משהנתונים מלמדים כי אירופה מושכת את גרמניה מטה, קצה הסבלנות של האזרחים כלפי מרקל. נתון האבטלה השבוע, שהציג עליה ברמת האבטלה ל 2.91 מליון הוא עוד נתון בשרשרת נתונים בעיתיים, שאינם מחויבי המציאות. לא מובן מאליו שמרקל תהא כאן גם בשלהי 2012, ואם נזכור שסרקוזי אף הוא עומד בקרוב לבחירות, הרי שהאביב הערבי, שבאירופה הוא בכלל ספרדי, יכול לחלחל לעוד ועוד מדינות עד כדי זניחת עקרונות קפיטליסטים מובהקים, ובעקיפין פגיעה בבורסה. עוד חזון למועד בכל הנוגע לפירוק האיחוד, אך צעדי המנהיגים הולכים וקטנים, ולכן מרבית המהלכים האחרונים, כמו אלה העתידים להתרחש, מגיעים מהבנקים המרכזים והנגידים, ולא מראשי הממשלות.
בהערכה להמשך השבוע, אסתכן מאוד ואומר כי יתכן בהחלט והשבוע נזכה לראות הורדת דירוג של צרפת. אמת, כי ההערכה היא שהדבר לא יתרחש עד סוף השנה אך s&p עושה כל שביכולתה לזכות ליחס מצד המדינות, ובעיקר זוכה לבוז. הדרך היחידה של סוכנות הדירוג לשוב לכותרות היא פגיעה ישירה, וממילא הם המתינו לגישתם זמן רב מידי. אם הדבר לא יתרחש השבוע, סביר שיתרחש שבוע הבא, ובכל מקרה טרם סוף השנה אך כבעבר השאלה היא עד כמה השוק יתרגש מידיעה שכזו, ובפרט שאג"ח ארה"ב הוכיח כי בין סוכנויות הדירוג והערכות המשקיעים אין דבר וחצי דבר.
באסיה השבוע, נהנו מאדי האופוריה אך במידה פחותה. באופן כללי, מציגים מדדי היבשת תשואת חסר ביחס לאירופה וארה"ב, וזאת לאור צמיחה איטית במיוחד או אינפלציה משתוללת (תלוי מדינה). היפנים, שאינם רגילים לאחוז אבטלה הגבוה מ 4%, הופתעו לגלות כי נתון אוקטובר עקף את תחזית האנליסטים ונעצר ברמת 4.5%. לאחד המשקים החרוצים והפוריים בעולם, מדובר על מצב לא תקני, ולכן הניקיי השתרך מאחור ביחס לאסיה ואף ביחס לעולם.
ההאטה האסייאתית, המוצאת ביטויה גם בהודו, נוגעת אף בסין, בה מדד מנהלי הרכש במדינה ירד לרמת 49 נקודות, וסימן נצחון קטן נוסף אל מול האיפלציה שהשתוללה במדינה עד לא מזמן. סוף כל סוף, מתחברות כל הנקודות לכדי קו ישר, וניתן לקבוע בודאות כי הממשל השיג שליטה על האינפלציה בסין. במידה ומצב זה ישמר למשך מספר חודשים, סביר שרצעות הניוד של המטבע המקומי תתרחב במעט, וזאת בעיקר בכדי שהאמריקנים ירגישו כי הסינים תרמו את חלקם הצנוע להרגעת מלחמת המטבעות.
אם את העליות אירופה מאוד קל להבין השבוע, הרי [center:338rzneh]שהמשקיעים בארה"ב הם כבר תעלומה בפני עצמה[/center:338rzneh]. כאילו לא די לאמריקנים בצרות מבית, הפד החליט להוריד את ריבית החלף ולמעשה הפך עצמו למלווה הגדול ביותר. אם מישהו היה אומר לאירופאים שהפד יסכים למהלך שכזה, סביר כי היו מבטלים זאת כלאחר יד, אך הפצת בשורת הנזילות בעולם, כמוה כמחלה מדבקת שאין לה כל מרפא. מרבית הבנקים בארה"ב אינם מחזיקים יחסי הון-נזילות ראויים, ולכן מרתק יהיה לראות עד כמה המהלך באמת יבוא לידי ביטוי בהגדלת היקף העסקאות או שמא מדובר על מס שפתיים אמריקני בלבד.
יש לזכור כי במהלך השבוע חתכה s&p את דירוג הבנקים הגדולים במדינה, וביניהם בנק אוף אמריקה, סיטיגרופ, ומורגן סטנלי ולכן כנראה שבעיני הנגידים הפח ילווה לפחת, אחרת לא ברור איך ארה"ב נקלעה בכלל לסיטואציה הזו.
הנתונים עצמם מוסיפים להציג שיפור, ובראשם מדד בטחון הצרכנים שעלה לרמת 56 נקודות. הגורם המרכזי לעליה הוא מחירי הדלק שירדו בחודש החולף, מה שכמובן משליך ישירות על בטחון הצרכנים המושפעים בראש ובראשונה מהזהב השחור. לנתון זה הצטרף אחיו הסיאמי, בדמות מדד מנהלי הרכש של שיקגו, שעלה לרמת 62.6 נקודות הרחק מהצפי ל 58.5 נקודות בלבד. המדובר בשיא של שבעה חודשים, ולצד העליות האחרונות בבורסה, והנזילות האין סופית שמנפק הפד, קל להבין מדוע בטווח הקצר מנהלי הרכש אופטימיים מבעבר.
להבדיל מכל אלה, דוקא מנתוני האבטלה איני מוצא כלל סיבה להתלהב. על פניו הנתונים מצוינים כשהכותרת היא ירידה ברמת האבטלה ל 8.6%. הבעיה מתחילה כשקוראים בעיון את הדוח: קצב תוספת המשרות הואט ואף ירד מתחת לצפי עם 120 אלף משרות בלבד, דבר שאינו מדביק אף את קצב הגידול באוכלוסיה. אחוז האבטלה בפני עצמו הוא פיקציה, שכן הוא נמדד עפ"י קריטריונים מקלים שאינם מייצגים את אלה שחדלו מלחפש עבודה, אך תוספות המשרות למשק, הן המרכיב המהותי ובלעדיו ניצני ההתאוששות של הכלכלה האמריקנית יעלמו כבר בראשיתה של השנה האזרחית החדשה.
מניות ומגזרים
איגוד – בהתאם לאמור בסקירה, המניה המעודפת מהסקטור והדברים אמורים בפרט למי שמחזיק שורט בנקים / מעוף.
ואנגרד (VDC) – תעודת סל המתנהגת קצת יותר כמו קרן נאמנות (קיים מרכיב ניהול), ומבטיחה למשקיע הסולידי השקעה בחברות היצרניות ביותר במשק. טבק, מוצרי מזון בסיסיים, מוצרי היגיינה ועוד תחומים דפנסיביים אחרים המרכיבים את התעודה. היא חושפת את המשקיע המקומי, למניות העל האמריקניות (קוקלה קולה, גונסון, וכדומה) בפיזור נרחב ומבלי צורך אמיתי בניתוח כל מניה בפני עצמה. מתאימה לטווח ארוך בלבד.
• ביתר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
• אסטרטגית אופציות ראשונה לדצמבר, נחתמה בהצלחה לאחר שהגיעה ליעד הרווח. בהתאם, נפתחה הבוקר אסטרטגיה שניה לחודש הנוכחי, אותה ניתן למצוא תחת פורום אופציות דצמבר. הינכם מוזמנים להאיר ולהעיר.
שבוע טוב ומוצלח !
