שבוע של ירידות תלולות הסתיים באחד העם, כשהמדדים המובילים חוזרים לרצועה המוכרת סביב 1210-1250. אם לסכם, ניתן לומר כי מזה ארבעה חודשים שהמדד מתנהל בצורה מחזורית: ימים רבים של עליות מתונות, ואז יום ירידות בודד המוחק באחת תשואה חודשית. קשה לגזור מהתנהלות זו מגמה עתידית אבל היעדר הקונים מורגש היטב בשוק, כשהמוסדיים והזרים אינם לוקחים צד בשלב זה. בהיעדר ידיים חזקות, השוק נתון לגחמות הציבור הנובעות מתקשורת אופורית/דיפרסית, ושחקני המעוף שבמהלך השבוע שחקו את הסטיה עד דק לרמת 11.5%.
מעניין לציין, כי קיימת התנהגות דומה גם במדד ה s&p אך במקרה זה הגבול מוחלט וברור: כל אימת שטיפס המדד לרמת 1345 הנקודות הוא נבלם בתנועת ירידה חדה של כ 4% ויותר לרמת 1300, מהלך הדומה במידה רבה לרצף העליות האיטיות והצלילה במעוף.
כבכל שבוע פקיעה, גם השבוע היה רצוף דרמה, אם כי כל כולה התרכזה ביום המסחר האחרון. בסקירה האחרונה התיחסנו לפקיעה אידיאלית ברמת 1240-1245 הנקודות. הפקיעה אכן היתה קרובה מאוד לרמה זו (כחצי אחוז ממנה) אך הרווח היה רחוק מלהיות מקסימאלי – בעוד שהמדד השבוע התנהל בטווח של עשיריות ולא מעבר לכך, יום הפקיעה עצמו טרף את הקלפים וקיזז משמעותית מהרווח בשל מעבר עמוק מתחת לגבול התחתון. מרבית הפוזיציות שנסגרו בצהרי רביעי בהחלט הקלו על המלאכה, אך מה שיכל להיחשב כחודש מוצלח בצורה יוצאת דופן, מסתכם בסופו של דבר בחודש רווחי בצורה ממוצעת בלבד.
הירידה החדה במדד, הופכת את אוגוסט לחודש בעייתי למדי עבור סוחרי הלונג. ריבוי הכתיבות סביב רמות 1220-1230, ימנע אפשרות פריצה אמיתית במדד, וכך מאותתים גם הגבולות: גבול עליון ברמת 1280 הנקודות, ואילו גבול תחתון מאוד אמורפי סביב 1140 הנקודות. תנועה חדה מעלה יכולה לשנות מעט את פסימיות הכותבים אך ירידה נוספת במדד מחר (שני) עלולה לקבע את מרבית האוכפים סביב 1200 מה שבהחלט ימנע מהמדד לפגוש אף את רמת 1250. כתוצאה מכך, חשיבות גבוהה יש ליחס לחוזים העתידיים בבוקר שני, בשל השפעתם המשמעותית על פוזיציות הכותבים.
בשלב זה לא ניכר כי ההפגנות במדינה יכולות או צפויות להשפיע על הבורסה, שכן הנעשה מעבר לים הוא נותן הטון. בהקשר זה, ראוי לציין כי גם הערכות על התמתנות אינפלציונית כתוצאה מההפגנות אינה מבוססת היות ומלבד בסעיף הדלקים (החשוב לכשעצמו) יתר הסעיפים אינם בשליטת הממשלה, ולכן ההשפעה תהא זניחה ונקודתית.
במקביל, סימני ההאטה במשק הולכים ומתרבים כשהנתון המשמעותי השבוע הגיע מבנק ישראל, נתון שהצביע כי חלה ירידה ריאלית של כ 8% בהוצאה החודשית הממוצעת לעומת הרבעון המקביל. זוהי השפעה הישירה של האינפלציה בשוק, ונדמה כי הצריכה שקטנה כבר נותנת אותותיה ברווחי הקמעונאיות הרגישות ביותר לנתון זה.
גם החדשות כי במאי גדלה יתרת החוב של המגזר העסקי ב0.4% לרמה של כ 750 מליארד שקל אינה מעודדת, כשהנתון מתווסף לנתונים נוספים (קצב עסקאות מכירת דירה ועוד), המחדדים כי ה"פיק" החיובי כבר אחרינו ומכאן אנו צפויים בעיקר לדשדש ולהציג נתונים פושרים (אם כי עדין עדיפים פי כמה על נתוני אירופה וארה"ב).
בצד המאקרו, פישר החליט גם השבוע להמשיך להתעלם מהאינפלציה הגואה ולדאוג לדולר, ובהתאם הותיר את הריבית על כנה. ניתן למצוא תימוכין להחלטה זו, אך יש בעיקר מן הפחדנות היות ולנמק את ההחלטה בהאטה המגיעה מאירופה, כמוה כלקרוא את חדשות אתמול. המצב באירופה ידוע זה מכבר, ולא רק שלא הורע החודש אלא אף השתפר במשהו בטווח הקצר. הנגיד לא רק שניפח בועת נדלן חסרת תקדים בישראל אלא שמסרב הוא לפוצצה, ומעבר לכך שלקח לעצמו את תפקיד שומר הדולר (אע"פ שמזמן היצואנים הסתגלו כראוי) כעת הוא גם מגן הבנקים – חששו הגדול של הנגיד כי הבועה תתפוצץ באחת, הובילה לשמירת הריבית ברמה הנוכחית מתוך מטרה שלא להוציא את הקונים משוק הדיור. הנגיד מוסיף אם כן לדבר בשתי קולות: מצד אחד, לדאוג לכאורה למחירי הנדלן ואילו מאידך, לבחור שלא לבחור ולהותיר את הריבית ברמה המלבה את שגעון הרכישות. בלכ מקרה, גם הבנק ער כי "מרבית האינדיקטורים שנוספו החודש מחזקים את ההערכה שהצמיחה בפעילות הכלכלית התמתנה ברבע השני של השנה כתוצאה מהתמתנות ייצוא הסחורות"., ולכן השוק ברמתו הנוכחית, בדגש על שוק האגח, אינו מבטא את החשש והסיכון הטמונים בעתיד הקרוב ולכן נסחרים הרבה מעבר לרמתם הריאלית.
בצד המניות המעניינות, הדוח של קרדיט סוויס הצפוי להשפיע מיידית על כור מדגיש שוב כי הצעד שבו נקט דנקנר הוא הימור מוחלט, לא מבוסס וחסר אחריות. רווח של 768 מליון פרנק שוויצרי לעומת תחזית של 1.03 מליארד; 450 מליון פרנק הפרשה למהלך; ופיטורים של 20000 עובדים המהווים 4% מכל האדם בבנק רק מדגישים כי מבין הבנקים הגדולים באירופה, זהו הבנק המאכזב ביותר. המניה אמנם ירדה חדות לאחר הדוח, אך זה כאין וכאפס לצפוי בחודשים הקרובים ולכן מוטב למשקיעי כור להתרחק, שכן, הירידות עד כה רק צפויות להתגבר.
הצמד דולר-שקל לא רשם שינוי מיוחד, להוציא התחזקות קלה של הדולר כתוצאה מהצלילה ברביעי בוול-סטריט. המעניין הוא שבכל תרחיש הדולר צפוי להוסיף ולהיחלש: העלאת תקרת החוב, תוביל לירידה בערכו בשל הגדל החוב והדפסת הכסף העקיפה, ואילו אי העלאת התקרה תפגע חדות במעמדו. רק משבר גלובאלי רחב יכול להביא לשינוי נקודתי אך מכיוון שזה אינו נראה באופק פוזיציית השורט בעינה עומדת.
כהמשך ישיר לכך, בהחלט צפויה המשך מגמת התחזקות האירו אל מול הדולר, אם כי בצורה מתונה יותר אל מול השקל.
בשוק הסחורות, בהיעדר אלטרנטיבת הגנה ראויה כל שנותר לנו הוא לחזור פעם נוספת לפוזיציית לונג על הזהב. צמודי המדד צפויים לאכזב, הדולר אינו מספק כל נחמה ואם אג"ח ארה"ב אינו מספיק בטוח – כל שנותר הוא לשוב ולרכוש זהב המהווה כעת את המשענת היחידה בשווקים למשקיעים הסולידים, גם אם ברמת מחירים גבוהה למדי.
הנפט נגע השבוע לרגעים ברמת 100$ לחבית, אך הנתונים המזעזעים מארה"ב הצפויים להימשך גם השבוע יכבידו קרוב לודאי על הזהב השחור, ולכן לא צפויה עליה דרמטית במחירו חזרה לרמה זו, אם כי המשך דשדוש בלבד.
באירופה, עוד שבוע בו קשה מאוד לעקוב אחר קריסת הדומינו הנמשכת ביבשת.
זה התחיל ביוון, לה חתכה מודיס את דירוג החוב ב 3 רמות. חודשיים בלבד חלפו מהורדת הדירוג החדשה, ומודיס מסבירה בקצרה כי על אף תכנית הסיוע דבר לא השתנה. מודיס טוענת ובצדק כי מחזיקי החוב בודאות צפויים לספוג הפסדי אשראי, ולכן אם תתרחש התכנית כהגדרתה, הרי שמדובר על חדלות פרעון של החוב הציבורי, וככזאת היא אף תוכרז. לא שלמישהו באמת היה ספק כי יוון בחדלות פרעון ומצבה בכי רע, אלא שהדבר שם ללעג את תכנית הסיוע, ובהחלט מכניס את הזרמת הכספים לפרופורציה הראויה.
זה נמשך בספרד, ושוב מצידה של מודיס, שציינה כי היא בוחנת הורדת דירוג האגח של המדינה. התשואה הנוכחית ברמת 6.07%, היא, לדעת מודיס, פקטור עקיף והרעה הנובעת מחבית הסיוע היוונית – דבר העומד בסתירה מוחלטת לדעת האיחוד כי הדבר דווקא מרחיק אפשרות הדבקה ביתר המדינות. כאן, בניגוד ליוון, להחלטה תהא השפעה הרבה יותר רחבה, שכן אין מדובר על הודעה הידועה זה מכבר, אלא הצהרה כי כספי הסיוע למעשה הם קטליזטור לדעיכת מדינות נוספות מה שבהחלט יוביל לירידה בשווקים.
והסיפור האירופאי הסתיים (לעת עתה כמובן) דווקא בשכנתנו – קפריסין. נכון שלא מדובר על כלכלה משמעותית במיוחד, אך גם יוון אינה מאריות האיחוד, ועדין תשואת האגח ל 10 שנים הגיעה השבוע לשיא הסטורי ברמת 9.7%. עיקר החשש הוא מהחשיפה לאגח היווניות, אם כי גם בהיעדר פקטור זה, ההאטה במדינה ניכרת וכבר זעקו ראשיה בשבועות האחרונים כי הם הבאים לקבל סיוע מהאיחוד (ועל כך כבר הרחבתי בעבר כי מרגע שנפתח הסכר שלא יצפו בגוש האירו כי מי שצריך ימנע מלבקש). איכשהו הדבר חומק מעיני המשקיעים אך הנתונים מדהימים: זינוק תוך חודשיים בתשואת האגח מרמת 6.2% לרמת 9.7%, מדגיש כי אם יש "מגיע" הרי שקפריסין ניצבת בראש תור פושטות היד, הרבה לפני פורטוגל ואיטליה.
בארה"ב, מלבד ירידות של כ 4% במדדים ניכר היה כי התרחש שינוי גישה מסויים מצד המשקיעים – תחושת מיאוס מסגת תקרת החוב, לצד יאוש מהנתונים מעלים את השאלה האם בהכרח העלאת תקרת החוב פירושה עליה במדדים. להערכתי, התשובה שלילית. אנו מצויים במצב כזה, שכל החלטה בשלב זה לא תוביל לזינוק ניכר במדד אלא לכל היותר לעליה נקודתית בלבד, היות והאפקט התמסמס לו זה מכבר.
מעבר לכך, הנתונים השבוע היו מזעזעים ממש, מה שהביא את סטית התקן לזנק לרמת 25% , מרחק פסיעה מרמת 30% הידועה כ"פחד המשקיעים" המתורגמת בוול-סטריט לירידות תלולות. להערכתי, הצדדים יעזו מאמצים אדירים להגיע להסכמה טרם פתיחת המסחר מחר (בשני) בכדי לספק קצת אויר לנשימה לעשרות המיליארדים שנמחקו בשלושת ימי המסחר האחרונים.
מבין הנתונים הקשים, ניתן למנות את הזמנות מוצרי בני קימא שרשמו ירידה של 2.1% ביוני בניגוד לציפייה לעליה של 1%. שוב אופטימיות לא ברורה מצד האנליסטים, המתעלמים מכך שהכלכלה מאטה ומובילים לאכזבה שאינה מחויבת המציאות.
כחלק מאותה האטה, גם הצמיחה שרשמה כלכלת ארה"ב ברבעון השנתי בקצב של 1.3%, איכזבה ובגדול לעומת צפי לעליה של 1.9%. המדובר בצמיחה החלשה מזה שנתיים, שניה רק לרבעון הראשון של 2009, ולכן החששות עולים בקרב המשקיעים והצרכנים. חששות אלה באו לידי ביטוי במדד סנטימנט הצרכנים שרשם ביולי ירידה חדה מרמת 71.5 נקודות לרמת 61.1 נקודות. בהיעדר שיפור בנתוני התעסוקה ומשוק הדיור, סביר כי הנתון ירד עוד הרבעון לרמת 50 הנקודות, ויפגוש את שלהי 2008 במהרה.
כתוצאה מכל אותם נתונים, פדיונות המשקיעים עלו לשיא שנתי ונעצרו ב 37.5 מליארד דולר משיכה בשבוע החולף. כ 70% מהפדיונות הגיעו מגופים מוסדיים, ולכן לא מדובר על חשש נקודתי הנובע מהעלאת תקרת החוב או לאו, אלא משהו עמוק בהרבה הנוגע בנימי המאקרו של הכלכלה האמריקנית.
ונאמר ותקרת החוב אכן תאושר בשני – עדין בשישי מחכה הנתון החשוב החודש בדמות מספר המשרות החדשות ביולי. להערכתי ההערכות בדבר תוספת של כ 100 משרות מופרזות למדי, והנתון המדויק יותר נוטה לכיוון האפס. כך או כך, תוספת של כ 100 אלף משרות לא תשנה את אחוז האבטלה, ובהחלט יתכן ואף יעלה אחוז זה בעשירית, ולכן אנו מתקשים לראות רצף עליות החוצה את שישי ומפתח סנטימנט שמעבר ליומיים לכל היותר.
מניות ומגזרים
זהב – בהתאם לאמור בסקירה, ובעיקר כתוצאה מהיעדר מקלט אלטרנטיבי יש מקום לחזור לפוזיציית לונג על המתכת.
איי-שייר מורנינג סטאר (JKD) – מאוד קשה למצוא חברות המתומחרות בחסר, בדגש על חברות יציבות וגדולות. תעודת סל זו מאגדת בתוכה את מרבית החברות בעלות שווי שוק בעשיריה הראשונה, המתומחרות בחסר. מעין שילוב של תעודת סל וקרן נאמנות המאפשרת התבצרות לקראת תקופה לא ברורה, וקרוב לודאי מאוד תנודתית.
• בנוגע לשאר המניות והמגזרים, אין שינוי המלצה.
• הבוקר הועלתה אסטרטגיית אוגוסט, אותה ניתן למצוא תחת פורום אופציות, כמו גם לעקוב דרך הסימולטור באתר.
שבוע טוב ומוצלח !
