שבוע רגוע למדי ואף חיובי חווינו באחד העם, כשרק סיומו מכניס מעט דרמה למסחר. שיטת המסחר של הבורסה היתה לה שוב לרועץ, עת בשלב הנעילה נעלמו הקונים ונותרו מכרים בלבד. כפי שאתיחס בהמשך, זרים איין ואף מוסדים איין, ולכן שלב הנעילה הופך ברובו לספקולציה של השחקנים שניצלו 2 דקות בכדי למחוק תשואה שבועית. הציבור הרחב כמעט ואינו לוקח חלק בשלב הנעילה, וכך ניתן היה לראות כי המדד המחושב נסחר בירידה של 2% ויותר בדקת המסחר הראשונה, ובהחלט יתכן שאם הרנדומאלי היה מתבצע בשלב מוקדם יותר, הבורסה היתה יורדת עמוק לכיוון 1310. כך או כך, ובהתחשב במסחר היום, בהחלט ניתן לסכם ולומר כי עמדת הדשדוש נמשכת וארה"ב היא המובילה את מדד המעוף.
בקרב השחקנים חלה עליה השבוע במפלס הדאגה, עת המדד לא פסק מלטפס ובמחזורים משמעותיים ואופוריים. סטית התן לצד יחס P/C מדגישים כי כל ירידה במדד נתפסת בקרב הציבור כהזדמנות קניה, ולכן מרבית היום ניתן לראות עקביות בטיפוס המדד, ואף מעבר מירידה לעליה וסיום בגבוה היומי. אלמלא אותה התערבות בדקות המסחר האחרונות, בהחלט יתכן כי המדד היה נסחר ברמת שיא חדשה, ורק הצלילה בשלב הנעילה מנעה זאת.
מבחינת שחקני המעוף, אין שינוי בגבולות הפקיעה הנוחים והם נותרו סביב 1280 בגבול התחתון ואיזור 1340-50 בגבול העליון. משאלת לב היא לראות את המדד יורד לו לאיטו ככל שנתקדם בשבוע, דבר שלא יעלה משמעותית את סטית התקן ויאפשר סגירה מוקדמת טרם חוה"מ. בהקשר זה, חייבים לזכור כי היקף המחזור בחוה"מ מקשה מאוד על סגירת פוזיציות מלאה, ולכן במידה רבה מה שלא יבוצע עד צהרי ראשון, יאלץ להמתין לשבוע שלאחר מכן. בשל הסטיה, הפרמיה עלובה למדי, ולכן כדאיות ההמתנה והשחיקה בהחלט מוטלת בספק לכותבים סביב הכסף.
התערבות תוסיף להתרחש ברמת 1335, וכמובן ברמת 1290. לא במקרה שתי הרמות הללו מהוות התנגדות פסיכולוגית של שיא (1340) ותמיכה (1300), ובהחלט יתכן והנבואה תגיש עצמה גם ללא התערבות הכותבים.
הסקירה לא תתיחס למצב בסוריה, היות והבורסה מוכיחה פעם אחר פעם כי היא לא יותר מבבואה של הנעשה בארה"ב אבל הזרים פחות מבחינים בין ישאל ל"יתר" המזרח התיכון ופעילותם הולכת ונעלמת, פשוטו כמשמעו. השבוע נוכחנו כי בפברואר השקיעו הזרים 3 מליון דולר בלבד בשוק המניות – צניחה של 99% ביחס לינואר, אז סכום ההשקעה עמד על 423 מליון דולר. הבריחה התרחשה גם בשוק האג"ח הממשלתי שם נרשמה ירידה מ 2.64 מיליארד דולר בינואר ל 429 מליון בפברואר. אין ספק, כי הזרים מדירים רגליהם ונמנעים מהשקעה בישראל, ויש לציין כי ניכרת גם ירידה בפעילותם בכל הנוגע למט"ח (בניגוד לעמדת בנק ישראל).
אם הזרים אינם תומכים בבורסה, היתכן שהמוסדיים עושים כן?! התשובה גם השבוע הינה שלילית, ומלבד העובדה שאנו רואים הקטנת חשיפה של קופ"ג וקרנות הפנסיה (בעיקר באפיק הקונצרני) הרי שדרך נהדרת לבדוק פעילות הינה השוק המשני, שוק ההנפקות.
במרץ גוייס סכום נמוך ביותר בהנפקות של 450 מליון ש"ח בלבד, מתוכם 3 בהנפקת זכויות בלבד. יתרה מכך, 3 חברות נאלצו לבטל הנפקה לאחר שלא היתה היענות והדבר חורה במיוחד על רקע היעדר האלטרנטיבה הקיימת כיום בשוק. כפי שהוזכר כאן לא פעם, לא הזרים הם הפעילים בבורסה ואף לא המוסדיים אלא הציבור, ובהתאם התנהגות המעוף בחודשים האחרונים.
למי שסבר כי הציבור יצא עם פרוץ המשבר במדינות הסובבות אותנו, הרי שעפ"י נתוני בנק ישראל מלמדים אחרת. תיק הנכסים של הציבור נשחק בפברואר ב 0.7%, אך שחיקה זו משוייכת כמובן לירידות במדד שהקטינו את תיק המניות של הציבור מ 20.5% ל 20%. יחד עם זאת, בסיכומו של חודש ניכר כי הציבור לא מיהר למכור מניות וספג, לפחות על הנייר, את הירידות. בפועל, התמונה המכסמת מטעה וטועה: הציבור מיהר למכור נכסים בתחילת פברואר, ומשהחל הינואר באמצע החודש שב לרכוש (במחירים גבוהים) ובסה"כ כמות המניות המוחזקת ע"י הציבור דומה למדי, אבל שערי הרכישה שונים. הבעיתיות בפרסום דוח מסכם ברמה החודשית הינה שלא ניתן להבחין מהם המחירים בהם שב הציבור לבורסה, ולכן התמונה במידה רבה מעוותת.
בשוק המט"ח המשיך הנגיד באסטרטגיית היאוש של בנק ישראל לרכוש דולרים ללא הואיל: הדולר הוסיף לצנוח אל מול השקל, ואין ליחס זאת לפעילות ספקולטיבית. יתרת השורטים על הדולר בשיא מזה שנתיים, ובהחלט ישנן סיבות התומכות בכך, ובפרט בהתחשב בנתוני המאקרו המקומיים ובעקשנות ברננקי להמשיך עם ריבית אפסית. התיחסתי בקצרה לעתיד להתרחש להערכתנו בהודעה נפרדת בראש כל פורום, אך בהחלט אין כל סיבה לחשוב כי צפוי שינוי במגמת התחזקות השקל וסביר כי נמשיך לראות זאת בשבועות הקרובים. בנוגע לאסטרטגית הרכישה של הבנק, נדמה כי כל מלה מיותרת והכל כבר נאמר מעל במה זו, אבל כיוון הצמד תלוי דוקא בנפט – כל עוד הזהב השחור מוסיף לטפס, כל בר בי דעת מבין כי האינפלציה לא תרוסן, ולכן המשקיעים מעריכים, נכונה, כי עליה במחיר הנפט תוביל להמשך לחצים אינפלציוניים מה שיחייב את הנגיד להעלות ריבית.
בהקשר זה, הנפט הוא המקל בגלגלי וול סטריט, ויש גבול עד כמה יוכלו המשקיעים להוסיף ולהתעלם. המחיר הנוכחי, 113 דולר לחבית, הוא הרבה מעבר למה שחברות רבות יכולות לספוג (דוגמא נהדרת היא חברות התעופה), ולכן במידה ולא יגיע תיקון במהירה (ועל רקע המב הגיאופוליטי בהחלט יתכן וזה לא יתרחש) אנו צפויים לגל של אזהרות רווח ביחס לרבעון הקרוב, ודי אם נזכור שמחיר חבית היה נמוך בכ 20% רק לפני רבעון בודד. אין מקום לקחת צד בפוזיציה זו בשל כמות המשתנים, וההעדפה עודנה לפוזיציית לונג על הזהב. המתכת הוסיפה לרשום עליות השבוע ושיאים חדשים., בואכה היעד שהצבנו בדמות 1500 $ לאונקיה, ובהחלט אין סיבה להעריך כי מגמה זו צפויה להשתנות. אם בנפט עוד ניתן לשייך זינוק לצינור נפט זה או אחר, ורגיעה להמתנות בהפגנות הרי שאינפלציה אינה אירוע נקודתי ויותר ויותר משקיעים מחפשים את המקלט הנכון בדמות הזהב.
באסיה, כפי שהערכנו הבנק בסין העלה בפעם הרביעית בחצי השנה האחרונה את הריבית ב 0.25%. האינפלציה אמנם נעצרה אך עודנה גבוהה ורחוקה מהיעד, ולכן לא היה מנוס מצעד זה. יחד עם זאת, זוהי הפעם הראשונה בה איני משוגנע כי העלאת הריבית הבאה תתרחש בשבועות הקרובים, בשל הרצון של הממשל לעצור ולבדוק את השפעות העלאת הריבית עד כה. בסה"כ הממשל הסיני הציג מחוייבות ותקיפות בטיפול בבעיה, לכן בהחלט יתכן וזה יספיק לחודשיים-שלושה הקרובים. צריך לזכור כי צעד זה מגיע במקביל להידוק יחס הרזרבות הנדרש מהבנקים, ולכן תנועת מספריים זו די בה בשלב זה לבלום את הזינוק החד (ניתן היה לצפות כי צעד זה יורגש גם בוול-סטריט אך כמובן ששם הזרמות כספים וריבית אפס ממסמסים כל הגיון בריא).
לפני כשבועיים התיחסנו לתשואת החסר של השווקים המתעוררים לעומת אלה של המפותחים, אך המעוניינים עדין בהשקעה ישירה מוטב שיעדיפו, כבעבר, את אוסטרליה. השבוע הותיר הבנק המרכזי במדינה את הריבית על כנה ברמה של 4.75%, ואותת למשקיעים כי הוא צפוי להמשיך בכך גם בהחלטת הריבית הבאה. אם נשקלל את הגרעון במדינה, אחוז האבטלה ועוד פרמטרים מרכזיים נקבל מדינה יציבה לאין שיעור ביחס לאירופה וארה"ב, ו"שפויה" יותר מאשר מדינות אסיה. אחוז האבטלה ביבשת הינו בצד הסקאלה הנמוכה בעולם, ולכן זוהי בהחלט השקעה ראויה בכל תיק מניות.
באירופה, לפני הכל היתה זו החלטת הריבית של טרישה, שהעלה ב 0.25% את הריבית בדיוק כפי שחזה השוק. טרישה המודע לאינפלציה הכין את השוק מבעוד מועד, "טפטף" מידע במשך חודש שלם, וכך ברגע ההחלטה לא רק שהמדדים לא זעו אלא שאף האירו נחלש (עד כדי כך היתה מגולמת ההחלטה).
נתונים היו השבוע לרוב, דוגמת מדד מנהלי הרכש שאיכזב וירד במרץ ל 57.6 אך אין ספק כי הצלת פורטוגל היא הצעד המשמעותי ביותר בחודש האחרון.ראש הממשל התעקש, סירב, ואולי רק עשה קולות דמה אך ברגע האמת הוא נכנע ו"הסכים" לבקשת הסיוע – מדינה נוספת באירופה קרסה בעקבות המשבר. אפשרי להרחיב את היריעה על אפקט הדומינו ביבשת, ועל האגד הניתן לחולה האנוש אך מוטב להביט קדימה והעתיד אינו מבשר טובות לפורטוגל. בכדי להעריך מה ילד יום עם שכנתה של ספרד, ניתן בקלות לראות את שנעשה עד כה ולהשליך על המצטרפת החדשה למועדון הלא מחמיא.
אירלנד שהיתה בכותרות עד לא מזמן, ו"כאילו" ניצלה ושבה לאיתנה מגלה בחודשיים האחרונים סימנים של שקיעה מחודשת. תשואות האג"ח שבות לטפס והן כמעט ברמה שטרם הסיוע (למעלה מ 9%); שוק הנדלן מעולם לא רשם תחתית ולכן מוסיף להידרדר; אחוז האבטלה עולה מזה שנה בעקביות על אף תכנית הסיוע; הבנקים מאותתים כי יזדקוו להזרמת כספים נוספת; ואלו רק הבעיות המרכזיות. בל נשכח כי מדובר על מדינה בה הסיוע היה המשמעותי ביותר עד כה, וראשי האיחוד הצהירו כי יהיה די בכך ואירלנד לא תזדקק לסיבוב נוסף. כעת, כבר ברור שאין די בסכום ושהמדינה תגיע עוד ב 2011 לפשיטת יד נוספת על עבר האיחוד האירופאי. אם מצבה של אירלנד בכי רע, הרי שאין מלים לתאר את מצבה של יוון שאג המדינה שלה כבר מתמחר פשיטת רגל (להבדיל מפשיטת יד), ובכל פרמטר ופרמטר אנו מצויים במצב גרוע טרם הסיוע הכספי שניתן למדינה. אין כל סיבה לחשוב שמצבה של פורטוגל יהא שונה ממצב שתי מדינות אלה (ובכוונה התעלמתי ממדינות נוספות אך התמונה בהחלט דומה), ובסה"כ, כפי שציינתי לא פעם, האיחוד האירופאי עסוק בקנית זמן ולא במציאת פתרון למשבר.
אני מתקשה לראות כיצד ספרד, על ענף הבנקאות המגמגם שלה מצליחה להתאושש באמת ובתמים, ויש לזכור כי אחוז האבטלה במדינה הוא מעל 20%, ושוק הנדלן הספרדי מצוי במצב דומה למדי לשוק האירי טרם הגשת הסיוע. הוסיפו לכך את העובדה כי טרישה העלה (נאלץ להעלות) את הריבית בכדי להילחם באינפלציה המרימה ראש באירופה, וקיבלנו מצב בו רק הבורסות ביבשת (וגרמניה) מבינים על איזו התאוששות בדיוק מדבר הבנק המרכזי. הורדת הדירוג לפורטוגל, לכשעצמה, אין היא מפתיעה אבל היא התסמין הראשון בו לקו כל אחת מהמדינות בטרם צלילה מהירה אל עבר סיוע שבלעדיו לא יוכלו להוסיף ולהתקיים במתכונתן הנוכחית.
באופן פרדוקסאלי, האיחוד האירופאי דורש מפורטוגל תנאים נוקשים מ"הרגיל" בתמורה לחילוץ הפיננסי – תנאים, שאם פורטוגל תעמוד בהן הרי שהקיצוץ יוביל לעליה באחוז האבטלה, כמו גם ירידה בתמ"ג ואי יציבות פוליטית. מובן מאליו שהאיחוד חייב לדרוש זאת, אך פריסת הדרישות ראוי היתה שתהא על טווח רחב יותר ולא כמצב הנוכחי בו כל רגע עלולה ספרד/איטליה להצטרף לרשימת המדינות הזקוקות לסיוע.
בארה"ב, עוד לפני הנתונים, היה זה שבוע מרתק בין הדמוקרטים בראשות אובמה לרפובליקנים. הראשונים, שהתרגלו להדפיס כסף ושהגרעון הוא סתם עוד מספר, והשניים שדרשו קיצוץ בגרעון בסך של 6 טריליון דולר. המוסדות הממשלתיים אמנם לא הושבתו אך אובמה נתפס כבזבזן כספים נוראי, וחמור מכך כאחד שאינו מצליח לאושש את הכלכלה. הרפובליקנים לא באמת האמינו שתהא הסכמה לקיצוץ כה דרמטי אלא שרצונם היה להציג את אובמה-ברננקי באיוולתם, ובכך הם הצליחו. הנשיא צפוי להודיע השבוע כי הוא מתכונן לרוץ לקדנציה נוספת בית הלבן, ואין ספק שהצעד הרפובליקני חישק היטב את הנאום החגיגי הצפוי.
בין הנתונים המשמעותיים של השבוע היה מדד מנהלי הרכש במגזר השירותים למרץ שרשם קריאה נמוכה של 57.3 נקודות. הצפי בוול סטריט היה לקריאה של 59.7 נקודות, והקירבה לאותו מספר מעורר חשש, 50, המבחין בין התרחבות להתכווצות בהחלט מעורר דאגה. עד כה הציג המדד עליה עקבית וכעת זהו שינוי חד יחסית שלא ניתן לבטלו כלאחר יד, ודי היה בו בכדי לשמוע פעם נוספת קולות פסימיים בנוגע להתאוששות הכלכלה.
בצד החיובי של המשוואה, מספר תביעות האבטלה בשבוע החולף ירד ב 10,000, לרמה של 382,000 תביעות. אמנם הנתון עצמו אינו מעודד אבל אם נביט על המגמה, הרי שיש כאן שיפור מה ממנו יכולים המשקיעים לשאוב נחת קלה ביחס לעתיד שוק העבודה.
נתונים משוק הנדלן לא היו השבוע, ולכן יומן המאקרו היה חסר במעט את התמונה האמריקנית המלאה.
ברם, כל אלה הם רק שחקני משנה לכוכב העקרי בוול-סטריט הלוא הוא מחיר הנפט. עם נפט ברמה של 113$ לחבית, אין בכלל מה להתיחס לנתון מאקרו זה או אחר. נתוני מאקרו, מעצם הגדרתם מורגשים בטווח הארוך ורלונטיים לכלכלה שנה ויותר קדימה. לעומת זאת, מחיר הנפט, הנקבע מידי ערב, מתורגם עוד בחצות הליל למחיר גלון בנזין וכמובן משפיע על האינפלציה, על הסנטימנט ועל הוצאות הצרכן. יתרה מכך, חברות רבות דוגמת שינוע, תעופה, ותיירות מושפעות מכך ועלולות לתקן תחזיות מטה מה שלבטח לא יתרום להמשך עליות בשוק.
אין משפיע ישיר יותר ומיידי יותר ממחיר החבית, ולכן גם השבוע בכדי שהמדדים ירשמו עליה דרוש תיקון במחיר הנפט או לכל הפחות עצירה.
מניות ומגזרים
שטראוס – שינוי המלצה ! המניה נרכשה בסוף ינואר (3/1) בשל דיסקאונט משמעותי בה. בחרנו במניה על אף שהיא נחשבת למניה "כבדה", בשל הדפנסיביות שלה כמו גם העובדה ששטראוס הציגה צמיחה ברבעונים האחרונים. כעת, לאחר עליה של 5% בכחודשיים המניה שבה למחיר כמעט ומלא ואינה מצדיקה המשך החזקה היות וצפויה להניב כתשואת מדד היחוס.
אלביט מערכות – שינוי המלצה ! המניה שבה למחיר הקניה ומציגה תשואה אפסית במהלך החודשיים האחרונים. לא עוזרים החוזים החדשים, התביעה שהגישה החברה, כמו גם דוחות חיוביים – הסנטימנט השלילי במניה נמשך. לפיכך, אינה מצדיקה המשך החזקה ואנו נמכור במחיר הקניה ללא תשואה.
טאואר – לאחר ששברה את מחסום ה 500, המניה ירדה למחירה הריאלי (400-430 לערך) אך שבה מהר לטפס בגלל המלצות וכותרות חיוביות. המחיר הנוכחי הינו ספקולטיבי גרידא ואינו נשען על הכנסות החברה, ולכן יש כאן אפשרות לביצוע מהלך שורט (פעם נוספת) בציפייה לתיקון מהיר וחד.
• בנוגע ליתר המגזרים והמניות אין שינוי בהערכה.
שבוע טוב ומוצלח !
