השבוע החולף היה מקוצר וחיובי, כשמדד המעוף נסחר בעליות ומתקן רק בשל המצב הבטחוני. לכאורה, מדובר על אירוע נקודתי אך חשש המשקיעים (המוצדק) הוא שהאירועים האחרונים עלולים להזכיר למשקיעים הזרים כי אנו חלק אינטגראלי מהמזרח התיכון, ובהתאם ימשכו השקעותיהם מישראל. ניתן להתיחס לעליות החדות היום (2%), כתיקון מסויים לאותם ימי ירידות אם כי המחזור הדליל, מיליארד ₪ בלבד, מקשה להתיחס לפריצת 1300 הנקודות כמוחלטת והיא כל כולה תלויה בחוזים העתידיים מחר.
במרכז השבוע עמדה פקיעת אופציות המעוף, שאמנם היתה רווחית למדי ומפתיעה באותה מידה. הצפי לפקיעה רווחית התממש אך לא לפני שהשחקנים קידמו פוזיציות באגרסיביות דבר שכמובן הקטין מהרווחיות. יש לזכור כי במהלך החודש כבר ביקרנו ברמת 1230 הנקודות, ולכן אין ספק שפקיעה כפסע מ 1300 בהחלט הפתיעה. כה משמעותית היה נסיון השחקנים לבלום את המדד עד כי במרבית ימי המסחר המחזור הגדול בבורסה היה שייך לא למניה אלא לתעודת סל לונג או שורט עם שיא יומי של 300 מליון ₪.
כבפקיעות קודמות בהן המדד היה עלול להוביל לסקוויז, גם הפעם עיקר הרווחים הגיעו מספקולנטים רבים שהעריכו כי קיים סיכוי גבוה לסקוויז, וכך ניתן היה לראות מסחר ער ברמת 1310 ו 1320, עד צהרי רביעי. לאחר שהמצב הבטחוני הכריע את הכף, השחקנים מיהרו לסגור פוזיציות אבל לא מיהרו לפתוח באפריל. כפי שצויין באתר, עיקר הפעילות בפקיעה הגיעה מתעודות הסל שגילגלו פוזיציות והשחקנים היוו מרכיב שולי ביותר, כשהפקיעה נחתמת בהתאם למגמה העולמית.
בשלב זה ניתן לראות חשש רב ומסחר ער גם באופציות קיצוניות מחוץ לכסף (מסחר לא מבוטל מתחת לרמת 1100!). באופן מסורתי הכתיבות מתרכזות באוכף על הכסף (1290) אבל כמות הכתיבות הינה רבע מהאופיינית לתחילת חודש, ויתכן כי החלטת הריבית מחר היא אחד השיקולים המרכזיים לכך.
נוסף על כך, סטית התקן שבה להיסחר ברמות נמוכות סביב רמת 15.5% דבר שאינו מוסיף לאטרקטיביות הכתיבות וזאת כשמכל עבר הבשורות השליליות מאיימות להעיב על השווקים.
ומי שמוביל את הנדנדה ההיסטרית הוא הציבור. רגע אחד הוא חש שהתיקון האמיתי הגיע, ופודה בשבוע סכום עתק של 1.7 מיליארד ₪ (לפני שבועיים), ואילו השבוע מסתער ללא הבחנה עם גיוס מנייתי של למעלה מ 120 מליון ₪. מגמה זו אינה צפויה להשתנות, וחוסר האלטרנטיבה בגזרת הריבית צפוי להוסיף וללבותה.
ומגמה זו אינה שונה בשאר העולם: הירידות החריפות בעקבות האסון ביפן נמחקו כלא היו, והמדינה היחידה בה המדד נחתך בחדות (להוציא מצריים כמובן) היא יפן עצמה. אפשרי לראות בכך, צמיחה מרשימה בעולם וכלכלות יציבות אבל היות ואנו יודעים כי הנתונים שונים בתכלית הרי שבהחלט ניתן לראות כיצד הריבית האפסית בעולם מביאה את הבועה לשיא חדש. באותה נשימה, קשה לראות בסביבת הריבית הנוכחית אירוע היכול באמת ובתמים להוביל לתיקון משמעותי ומתמשך. אם אסון גרעיני לא עשה כן, רק אירוע רב-מדינתי (נפילת מדינות באירופה?) יכול לעשות כן וגם זאת בספק. המשקיעים התרגלו כי היעדר האלטרנטיבה יוסיף לדחוף את שוק ההון מעלה, ללא כל קשר למתקיים בפועל, ובהחלט רק המשבר האירופי או מחיר הנפט המאמיר בשלב זה נראים כמספיק מאיימים לעצור את העליות מלהימשך.
ברמת המאקרו, האירוע המרכזי אינו שייך לשבוע החולף כי אם לנוכחי. החלטת הריבית מחר (שני), הינה קריטית במיוחד. אמנם הקונצנזוס הוא על העלאת ריבית של רבע אחוז, אך גם פישר מבין שהרכבת יצאה זה מכבר מהתחנה ולכן, ובניגוד לאופיו של הנגיד, להערכתי פישר יפתיע ויבחר להעלות את הריבית במחצית האחוז. העלאת ריבית של רבע כמוה כאי העלאה, ומגולמת זה מכבר במלואה בשוק. יתרה מכך, העליה הנוספת במחיר הדלקים, די בה להוביל למדד חיובי נוסף, שלא לדבר על מחיר הסחורות שאינו נרגע לרגע. בנק ישראל מודע לכל אלה, כמו גם לאי הצלחתו לרסן את שוק הנדלן, ולכן להערכתי ההנחה כי הנגיד יעלה את הריבית ברבע האחוז מתבססת יותר על אופיו השמרן של הנגיד מאשר על נתונים כלכליים מקומיים.
חוץ מאי הצלחת הנגיד להשתלט על שוק הנדלן, הרי שגם בשוק המטח נוחל בנק ישראל מפלה, כשגם השבוע הוסיף השקל להתחזק והיה מרחק שתי אגורות בלבד משבירת הרמה הפסיכולוגית של 3.5 ₪. עם העלאת הריבית הקרובה, ובודאי במידה ותהא בת 0.5%, יהווה הדבר מסמר נוסף בארון הדולר בזירה המקומית, ואין ספק כי לא צפוי שינוי בפוזיציית השורט בטווח הקרוב.
בשוק הסחורות, הנפט והזהב שבו לטפס, כשהראשון רושם זינוק אמיתי אל מעבר ל 105$ לחבית, ומותיר הרחק מאחור את ההערכות כי פלישה ללוב צפויה להורידו חזרה לסביבות 90$ לחבית. כפי שנכתב בסקירות האחרונות, אין כל יכולת לצפות את מחיר הנפט בטווח הקצר, וההתחממות בגיזרה הסורית עלולה לזלוג לכיוון איראן, ממובילות יצוא הנפט, מה שלבטח יוסיף לתמוך בעליה. ברם, ההשקעה הנבונה היתה ונותרה בצורת לונג על הזהב, וזאת בשל דרישה מבוססת שאינה מושפעת מאירוע נקודתי זה או אחר.
באירופה, אמנם נרשמו עליות נאות השבוע אך הן בבואה של הנעשה בארה"ב ואינן מבוססות על נתונים מקומיים.
ניתן למנות מספר נתונים לא מעודדים, דוגמת מדד מנהלי הרכש שאמנם איכזב עת רשם ירידה במרץ ל 57.5 מרמת 58.2, אבל אין ספק כי הבעייתיות החדשה/חוזרת שייכת לפורטוגל. במדינה הנמצאת בגרעון שיא, התפטר ראש הממשלה, חוזה סוקרטס, על רקע המצב הכלכלי במדינה וזוהי שעה בעייתית עת הממשל צפוי מנסה להיחלץ מחילוןץ בינלאומי דוגמת יוון ואירלנד. מכיוון שהרקע להתפטרות הוא אי הצלחת רוה"מ להעביר את הרפורמה, הלכה למעשה אין רפורמה "בקנה" והממשלה לא תוכל להימנע מחילוץ זה. שכנתה של פורטוגל, ספרד, הוסיפה אף היא דאגה אירופאית וזאת לאחר שהדירוג במדינה נחתך ל 30 בנקים, ובמלים אחרות – נחתך הדירוג למדינה.
אין סוף למשבר האירופאי, ואמת כי שוק ההון ביבשת מביט ונסחר עפ"י וול-סטריט, אבל סיבוב נוסף לא ישאיר גם את האמריקנים אדישים כשאסיה יצאה מהמשוואה – יפן מתנהלת בסביבת אסון, הודו וסין נלחמות באינפלציה, ובאופן כללי לא תספקנה תמיכה להמשך צמיחה גלובאלית. יותר מתמיד, העולם תלוי בשיפור אמריקני, והציפייה המוגזמת היא כי האמריקנים ישובו להיות הקטר. ציפייה זו מופרכת במידה רבה, היות והמשק בארה"ב חלש מלעשות כן וההובלה עברה זה מכבר לסין אבל ברננקי-אובמה יכולים להפתיע עם תכנית כלכלית/פוליטית נוספת שתספק רוח גבית לשווקים.
וזה בדיוק היה המצב השבוע בארה"ב. הנתונים מוסיפים להיות עגומים במיוחד, אבל באופן פרדוקסאלי זה בדיוק מה שמשוועים לו המשקיעים: שילוב של דחיה עד אין קת להעלאת הריבית, במקביל לאפשרות של תכנית מקלה נוספת. אמנם אחד מראשי הפד הזכיר כי יש מקום להעלות ריבית, אבל זה בעיקר היה תמריץ נקודתי לשוק ולא מעבר לכך, שכן ברננקי יעדיף לראות דולר מתרסק בעולם והעיקר שלא להתחיל במהלך העלאת ריבית לפני שצעד דומה יתפוס תאוצה באירופה.
ברמת הנתונים, נתוני המכירות לחודש פברואר הדהימו לרעה לאחר שרשמו נפילה ב 9.6%. צריך לזכור כי נתון זה מתווסף לירידה של 2.7% בינואר, ובאופן כללי שוק הנדלן אינו רואה את התחתית באופק. עם תחילת פרוץ משבר הנדל"ן, בשלהי 2007, ציין ברננקי עצמו כי התאוששות לא תתרחש ללא בלימת הידרדרות שוק הנדלן. אמנם התאוששות לא נרשמה, וההיפך הוא הנכון אבל הדבר אינו מחלחל לשוק ההון. נקודה זו, מחזקת עוד יותר את הסברה כי העלאת ריבית לא תיתכן גם ברבעון הבא, והדבר יכול להסביר את הניתוק שהוזכר לעיל.
גם מדד סנטימנט הצרכנים איכזב ובגדול לאחר שירד לשפל של 5 חודשים, לרמת 67.5 נקודות בעוד הצפי היה לירידה מתונה לרמת 68. המדד מוסיף למגמה השלילית המתמשכת ומשלים ירידה של 10 נקודות בחודשיים, כשהסיבה המרכזית לירידה נעוצה בעיקר בעלית מחירי המזון והדלקים.
חמור מכך, מדד ציפיות הצרכנים, קרס פשוטו כמשמעו לאחר שירד מ 71.6 נקודות לרמת 57.9. ברמה שכזו נדמה כי כל מלה מיותרת, והסיבה היחידה שוולסטריט לא הגיבה בפראות ברמה השבועית היתה נתון שווה משקל בדמות תביעות האבטלה המתמשכות שנפלו לשפל הנמוך מאז פסטמבר 2008. זהו בהחלט נתון מעודד ואם שוק הנדלן צולל, הרי ששוק התעסוקה מעלה אפשרות ראשונית בנוגע לבלימת הנפילה, גם אם לטווח של חודשים בלבד ולא כשינוי מגמה מוחלט.
עוד עזר לרכך את הנתונים השליליים היה נתון הצמיחה האמריקני שלימד כי כלכלת ארה"ב צמחה ב 3.1% ברבעון האחרון ב 2010, אם כי הסיבה המרכזית לעליות החדות השבוע היתה בעיקרה תיקון טכני מתבקש לירידות תלולות בשלושת השבועות האחרונים.
מניות ומגזרים
מטריקס – הדוח השנתי של החברה אינו מפתיע במיוחד אבל החשיבות בו היא בעקביות והשיפור המתמיד שמציגה החברה, המתאימה למשקיעים לטווח בינוני ואורך. הדבר לא נעלם מעיני המשקיעים המוסדיים המגדילים החזקה בנייר, והדבר ניכר גם במחזורי השבועות האחרונים. באופן מסורתי, לאחר גל הקניות מגיע גל ההמלצות, ולכן עם קשר לביצועי החברה ואולי גם בלי קשר, ניתן לצפות בטווח שהוזכר לתשואת יתר על מדד היחוס.
• בנוגע לשאר המניות והמגזרים אין שינוי בהערכה.
• אסטרטגיה חדשה לחודש אפריל הועלתה הבוקר, וניתן למוצאה תחת פורום נגזרים – אפריל.
שבוע טוב ומוצלח !
