ל- tby, הדבר שאתה מצביע עליו נכון לא רק לפלאזה או אלביט אלא לכלל שוק ההון הממומן בעזרת אגרות חוב קונצרניות.
לא כל החברות עושות זאת, אבל נראה שיש כאן תבנית שחוזרת: בעל השליטה ממנה דירקטורים שחייבים לו אישית וברור להם שמי מהם שיפתח את הפה או לא יצביע כמו שבעל הבית רוצה שום חברה רצינית לא תקח אותו לעבודה כדירקטור (כמובן לכאורה).
יש לנו חברות שמספרות ספורים שהן בעלות הון עצמי חיובי גדול ובפועל ההון העצמי שלילי כשמגיע רגעהאמת.
קיימת בדיחה על אלגברה בסיסית: שאלו תלמיד בית ספר יסודי, מהנדס ורו"ח כמה הם 2+3=
תלמיד ביה"ס ענה 5 ללא הסוס, המהנדס אמר שקיימת שגיאת מדידה והתוצאה המצופה תוחלתה סביב 5, ורק הרו"ח שאל כמה אתה צריך שזה יהיה? עושה רושם שבישראל הערכות השווי גמישות ועל אותה חברה 3 חוות דעת של שווי נכסים חתומות בידי משרדי רו"ח נותנות 3 תוצאות הרחוקות מרחק מזרח ממערב אחת מהשניה - ראו את ההערכות השווי ב- IDB או בפטרוכימים.
האם יתכן כי הערכות השווי הללו סבירות?
מאחר וזה המצב, חובה כי כל חברה שסיפרה ספורי מעשיות של מאות מיליונים או מיליארדים ובסופו של יום תגיע להסדר המוחק יותר מ- 10% מהחוב פארי תעבור דרך קצין ביהמ"ש שיפשפש היטב מה קרה בחברה, מי אישר, למה?, .....
כשנגיע למצב בו בטוחי הדירקטור ישלמו ביוקר על המחדלים הרגולטור בפועל תהיה חברת הבטוח המבטחת את הדירקטורים ונושאי משרה. מאחר ומאות המיליונים שידרשו לשלם יגרמו להם לקרוא כמו שצריך את הדו"חות ולא לבטח את החברות "מספרות הספורים".
חובה כי לחברה שיש לה אג"ח ב- 500M ש"ח יהיה בטוח דירקטורים של לפחות 300M ש"ח כך שיהיה ניתן להפרע ממחדלי החברות והנהלתן.