ל- tby ולמבו,
להלן כתב הגנה על למבו.
למען הגלוי הנאות, אינני מכיר את למבו כך שכתב ההגנה המובא להלן בא לתמוך בגישה של "תחושת הצבור" שלדעתי למבו מייצג בדבריו.
למבו למעשה אומר להבנתי את הדברים הבאים:
1) בנק ישראל במחיר שמירה על יציבות תיק האשראי של הבנקים עושה את כל יכולתו על מנת לעצור מחירי הדיור במקומם ולא לאפשר לירידת מחיר מתבקשת.
בהצהרתי זו אני נסמך על דווחים לעיתונות של שר השכון אטיאס שנתבקש להאט את קצב שווק הקרקעות על מנת לא לצור הצפה של השוק ולירידת מחירים רוחבית.
אני אכן מבין את החלטתו של פישר ליישר קו עם שאר העולם שמולו אנחנו סוחרים ולהוריד את הריבית - אני מבקר את חוסר הבנתו להבין את חומרת המצב שנוצר בשוק הנדלן בישראל כתוצאה מהמהלך. היו לו כל הכלים הן להוריד את הריבית על מנת לסייע לתעשייה וליצואנים והן לא לאפשר למחירים לעלות בכ- 40% בממוצע משך 3-4 שנים.
2) חומרת המצב היא בשעור המינוף שמשפחה ישראלית ממוצעת לוקחת - אם בערי המעגל השלישי מת"א וירושלים (פ"ת, נתניה, מעלה אדומים, גבעת זאב, יבנה, פסגת זאב, ....) ניתן היה לקנות סביב 700,000 - 800,000 ש"ח ב- 2007 דירת 3.5-4.5חד עם מחסן, חניה ומרפסת חדשים - ולהזכירך, 2007 שיא האופוריה, תעסוקה מלאה, אופטימיות. אותן דירות במצב של גל פטורין שלישי מאז משבר 2009, עליה באבטלה, ירידה בכמות המשרות הפנויות במשק אותן דירות מוצעות היום למכירה ~ 1.3M ש"ח.
3) אם ב- 2007 באופטימיות הון עצמי סביר של 300,000 ש"ח מינף 400,000 הלוואה לדירה חדשה או הון עצמי של 150,000 ש"ח מינף הלוואה של 300,000 לדירה בת 15 היום הון עצמי של 300,000 ש"ח ממנף הלוואה של 1,000,000 ש"ח חוב. אמנם הריבית החודשית נמוכה יותר אבל בקרות ארוע אשראי אותה משפחה תמצא את עצמה מול נכס במחיר לא ידוע וחוב של 1,000,000 ש"ח בתוספת ריבית נשך על פיגורים, עמלות שהבנקים מכניס בשיטת מצליח - ומתי כל זה קורה? כשמי מבני הזוג איבד את מקום עבודתו. בישראל יש קשרים חזקים בין דוריים - פישר מציג כי בניגוד לארה"ב בישראל ההורים ממנים את דירות הילדים - כאשר החוב היה 400,000 ש"ח יכול היה הלווה להשתמש ברשת הקשרים שיש לו וללוות מאבא, אמא, סבא, סבתא, חברים - להגיע לבנק עם 100,000 ש"ח - היה מסביר את מצבו, החוב שלו היה קטן ברבע והבנק היה פורס לו את החוב מחדש עם תקופת שקט של שנה או יותר ללא תשלומים על מנת שיסתדר.
כאשר החוב הוא 1,000,000 ש"ח 10% ממנו הם טיפה בים.
3) אז כעת, הבנק המרכזי חושש מירידת מחירים אל הסביבה שהיו בה ב- 2007, יופי לו, חשוב לו איכות תיק האשראי של הבנקים - במחיר של יציבות הבנקים פוגעים בפעילות הכוללת במשק.
מי שמעל ראשו חוב של 1,000,000 ש"ח לבנק והבוס מתרברב שהיום שלח הביתה 20 עובדים בשל "צמצומים", שוק העבודה קשה מה הוא עושה? הוא מפסיק לצרוך, הוא קונה את הדרוש וההכרחי: מזון, דלק, דיור - הוא לא קונה שירותים ומוצרים שאינם הכרח (מסעדות, בתי קפה, נופש, מוצרי מחשוב וטלפוניה, הלבשה, הנעלה). המדד בשנתיים האחרונות משקף את זה הכי טוב: מה שהכרחי התייקר, מה שהוא בגדר פרבילגיה הוזל. הפעולה הזאת פוגעת במשק הישראלי בשל הפחתת ביקושים שפוגעים בתורם בתעסוקה. בעל בית קפה שהעסיק 5 עובדים ישלח 4 מהם הביתה אם המצב בקושי מאפשר לו להתפרנס.
4) המשכון ל- 30 שנה קדימה של חובות עצומים מאיטים את המשק - המשק בניגוד לדור ההורים שלנו הוא משק ללא קביעות בעבודה. מהנדס, עו"ד או מורה בדור הקודם עבד בשכר סביר כל חייו - בדור הנוכחי הממוצע הוא שנתיים - שלוש בין מקומות עבודה שונים. לצד תקופות שפע מגעיות שנים של 7 הפרות השדופות של יוסף.
5) לא מזמן יצא לי לשמוע משהו שהיה מספיק טיפש לספר לבוס שלו שהוא קנה בית עם משכנתא גדולה בהפסקת צהרים. אותו בוס לאחר כשבוע לקח אותו לשיחה ואמר שהוא לא מרוצה מההספק שלו, הוא לא אוהב את זה שהוא הולך ב- 18:00 הביתה והוא חד צדדית רוצה להפחית את שכרו מ- 25,000 ש"ח לחודש ל- 20,000 למה? גם הבוס יודע מה זו משכנתת חנק ומנצל זאת לטובתו. יעצתי לאותו עובד לקחת את ה- 20,000 וגם בשביל 18,000 למצוא משהו אחר בזמנו החופשי - להרים טלפון למכרים מהעבר שעבד איתם ולשאול אם יש להם דרישה וכ"ו. בכל מקרה, בהזדמנות הראשונה לא להיות באותו מקום - ואם אפשר תוספת של חפיפה על הפנים למחליף - וכעת שהבוס יאכל את אשר בישל - הוא חשב שחסך כמה אלפים תוך ניצול העובד - החלפתו של העובד תעלה לו הרבה יותר.
6) אני שולל כמה אי דיוקים אצל למבו כמו התנפלות הצבור על הבנקים - ברור שפישר ידפיס כמה שקלים שצריך על מנת הצבור יוכל לפדות את פקדונותיו, או איכות תיק האשראי - קטונתי למבקר את המהלך כי הנתונים הללו לא באמת שקופים לקורא ההדיוט - זה מן הסתם ידוע בלשכה של הגברת רוסק ולא מעל דפי העיתון הכלכלי.
אני מבקש לא להתייחס למרכז - צפון ת"א אלא דווקא לפריפריה של ישראל ! שעה ברכב מת"א.
7) אני מבקש להביא כדוגמא את האזור בו אני גדלתי, ב- 2007 בתי קרקע בני 30-40 עם חצי דונם מגרש נמכרו ב- 300,000 - 400,000 ש"ח. בעקבות גל ההתיקרויות שעברנו, המחירים המבוקשים שם היום זה 900,000 - 1,100,000 ש"ח. מדובר באזור שהוא במרחק של כשעת נסיעה מחיפה ברכב והשכר החציוני לא ממש תומך בכאלו מחירים.
אם בערי המעגל השלישי של ת"א בממוצע היתה התקיירות של ~ 50%, ההתייקרות בפריפריה היתה לפעמים במאות אחוזים בזמן קצר. ומדובר באזורים לא משופעים בעבודה בשכר גבוה.
אנחנו מייצרים כאן לאורך זמן פצצת זמן מתקתקת שתפגע ביום אחד בכולם, אינני יודע מה הטריגר שיפעיל אותה - האם חיצוני או פנימי - אבל ככל שיהיו יותר אנשים מהמעמד הבינוני - נמוך עם חוב של 1,000,000 ש"ח לבנק, 3 ילדים ושכר של פחות מ- 10,000 ש"ח למשפחה - אנחנו מקרבים את היום שהפצוץ ירעיד את אמות הסיפים.
8) אגב, רק כקוריוז קטן, יצא לי לא מזמן לשמוע ברדיו שיחה לגבי מחירי הדיור, העלו על הקו את הדוברת של חברת נשר בעקבות שיחה עם קבלנים כי הברזל התייקר, המלט התייקר, האוויר התייקר, הגברת הביא נתון כי עלות המלט בדירה ממוצעת הוא בין 1-2% מערכה, אם לוקחים גם פתוח סביבתי אז 3% והנתונים שלה לדבריה מגובים בנתוני הלמ"ס.
רק להזכירכם, 2007 שנה לפני האולימפיאדה בסין - שעת שיא במחירי תשומות הבניה העקריים כמו ברזל.
כך ש.....
9) בקצור, אני מסכים עם למבו, שלא ניתן לראות ביציבות הבנקים כחזות הכל, על מנת שלא נצטרך (לדעתי) להלאים את מערכת הבנקאות כפי שקרה ב- 1983 בעקבות אשראי לא סביר שהופנה לבורסה בזמנו - נכון לדעתי לעצור את השתוללות מחירי הדיור לא בצפון ת"א או רחביה אלא לארץ לרוחבה. לא יתכן מצב שבאופקים או בנתיבות בית התייקר פי 3.
אני סובר שאם יעשו צעדי ריסון עכשיו יהיו לנו רק כמה עשרות אלפי משפחות שהנכס יקר מגובה ההלוואה - מה יקרה כאן כאשר יהיו לנו מאות אלפי משפחות בכזה מצב? מה זה יעשה למערכת הבנקאית?
האם מדינת ישראל ערוכה בכלל לזרוק לרחוב עשרות אלפי אנשים בזמן קצר בשל כשל פרעון משכנתאות?
האם זה נכון בהיבט הלא כלכלי?
האם אנחנו מוכנים לפגיעה בבקושים הפנימיים במשק על מנת לתמוך בשוק דיור לא סביר?
בקצור, למבו לדעתי מייצג את הלך הרוח הצבור הרחב בנושא מחירי הדיור.
פישר והפקידות הבכירה לא מכירים את המצב הזה - הם חיים בקליקה של שכר חודשי בעשרות אלפי ש"ח, אנשים שלא חושבים פעמים כשהם מטיילים עם עגלת הסופר - לא מעניין אותם שגביע גבינה התייקר ב1.5 ש"ח לא מעניין להם שזו עלייה של כמה עשרות אחוזים על מוצר בזמן קצר והרווח מגדיל את הרווח הגולמי של אותו יצרן+משווק. לא מעניין אותם שחקלאי שעמל שנה שלמה על התוצרת מוכר אותה ב- 2-3 ש"ח לק"ג ושרשרת התווך מוכרת את המוצר ב- 10 ש"ח לק"ג פרי בסופר.
הדבר נכון לכל האליטה שמנהלת את ישראל לדורותיה, כמו שנאמר, יש את ירושלים של מעלה ואת ירושלים של מטה.
מעניין מה חשבו לעצמם כל האחראים על הגה השלטון כשהתפוצצה כאן המחאה החברתית? מה אכפת להם שממשכורת אישה חציונית לא ניתן לשלם 2 גני ילדים כי המחיר עלה מ-1000 ש"ח + אל ה- 2000 - 3000 ש"ח לחודש. מה אכפת להם שגביע קוגט עלה (סתם מוצר שתפס כותרת אבל מייצג את כלל הסל) התייקר ב~ 50% בתוך כמה שנים, או מחיר משכנתא \ שכ"ד טפח בכ- 50-100% בתוך כמה שנים.
