הדרת נשים

אני לא מסכים עם שום דבר ממה שכתבת:
מטרת האנושות זו לא אהבה, ובטח לא אהבת ה'.
יש מספיק חלקים גדולים באנושות, שלא מכירים בכלל בה'.
לפעמים אין ברירה וחייבים לפגוע בחופש, כפי שמוסבר בהמשך.
היהדות האורתודוכסית היא דת שוביניסטית פר אקסלנס.
היחידים שניסו לעשות משהו בעניין הם הרפורמים/קונסרבטיביים, והם שנואים על האורתודוכסים יותר מהגויים.

וקצת פילוסופיה:
מטרת האנושות, כמו כל אחד מהמינים האחרים בעולמנו, זה להמשיך את המין.
האנושות כיוצא דופן בעל יכולת חשיבה, הוסיף גם הרבה "איך" למטרה הנ"ל.

ה"איך" של כל אחד הוא שונה. על מנת שכל אחד יוכל לממש את ה"איך" שלו לפי ראיתו, נדרשת לאדם חרות.
כי בלי חרות, אי אפשר לממש את ה"איך".

העיקרות בחרות, היא שאתה יכול לעשות כל העולה על רוחך, כל עוד זה אינו מונע ממישהו אחר לעשות את כל העולה על רוחו.
לעיתים הפרט נדרש להקריב לטובת הכלל (שרות חובה בצבא למשל), אבל כל עוד יש שיוויון בהקרבה, כל אחד על פי יכולתו כמובן, וכל עוד ניתנת לאדם הזמנות שווה לאחר לממש את ה"איך" שלו.

ואם נחזור מהכלל אל הפרט:
הדרת נשים, היא שלילת חרות מיותר מ 50% מהאוכלוסיה. זו שלילת חרות בלתי שיוויונית (להבדיל למשל מהדרישה מכלל האוכלוסיה ללבוש בגדים).
זו תופעה שהיא התדרדרות במדרון חלקלק, שכן ההדרה אינה סטטית. זה התחיל באוטובוסים, ומתפשט לכל עבר (קופות חולים, חנויות, מדרכות, רכבת ישראל). ומחר מה?

ובכן ידידי היקרים.

אני אכתוב ב' תגובות.

אחת בסגנון שלכם שאיני מבכר אותה, אבל ראוי שתדעו שגם היא אפשרית וקיימת.
והשנייה שמבקשת דיון אמתי,
ללא הסתכלות שלכם ממקום גבוה עלי, כאילו מה פתאום אני מעז בכלל לדבר בחשכותי כי רבה.
כי הרי יש חופש הדיבור אך יש תנאי מוקדם לכך אצלכם, שאתם הם המדברים.

מקווה שכאן לא יסתמו פיות.

הנה לכם ב' אפשרויות.

איזה נאיבי אני,
וחשבתי שפניכם לשלום.
עד כדי כך אינך מסכים, דמי כיס, לשום מילה. ממש שום דבר. אתמהא?!
ואת rema1 שברוב עדינותך לא מסוגלת להבין שללכת במיני וגופיה בבני ברק זן אטימות רגשית ואי התחשבות סביבתית שגובלת בסכנה.
ושכל זמן שצידדתי בשרשורים שלך הייתי נאור, אך בו ברגע שכתבתי משהו נגד דעתך הפכתי באחת לחשוך ולקו מקביל אלייך, שחבל בכלל שאענה לך.

אז דע לך דמי כיס, שגם אני צייר לא רע.
הנה לך ציור, ואפילו בצבעים שלך.

אני אנסה להסביר משהו. לא בטוח שיובן, כי הדעות בשרשור הזה חשוכות באופן מפתיע:
אהבה, מוסריות, משפחה, שלמות החברה הם דבר רגיש, וצריך לטפל בהם ברגישות ולא מתוך התפרצות תאוותנית של חופש בלתי מרוסן עד כדי הפקרות שלובשת את מסכת החופש.
והתוצאה הסופית ואפילו האמצעית היא התדרדרות, שיכולה להיות חרב פיפיות.

ואם בהפקרות במרחב הציבורי עסקינן, כבר עכשיו אפשר לראות לאן זה הולך. ומה שמתואר להלן, כבר קרה בפועל בריאו בברזיל ובאמסטרדם בהולנד, ובת''א, וכן מנסים עתה לדוחפו ברודנות לכל פינה אפשרי.

מי שיבקש לחיות כמו בהמה וכל תכליתו להמשיך את הקיום, יראה גם כמו בהמה וכך יתנהג.

1. בתחילה התערבות בתוך אוטובוסים והתחככות בלתי רצויה בין המינים (אגב אני לא בעד ההפרדה באוטובוסים, אך אני רואה מהיכן באה ההתקוממות, מרצון להפקרות בלתי מרוסנת וכנגדה אני מוחה, נגד המלחמה ביהדות בכל מה שאפשרי).
2. לאחר מכן התערבות בתוך מסיבות וריקודים משותפים.
3. לאחר מכן בגידות שהופכות לנורמה.
4. החלפת זוגות להעלאת הריגוש הבהמי.
5. ולאחר מכן גירושין ואיבוד כל התא המשפחתי.

ואם זה לא מספיק לכם, אז הציור יכול להיות גרוע יותר והוא לא מופרח.

6. אשתך תהיה הפילגש השלישית של החבר הטוב ביותר שלך.
7. בתך בת השלש עשרה תחזור מהטיול השנתי עם היריון שלא ברור מי האב.
8. בנך לא יהיה לגמרי בטוח אם אתה אביו ואתה תגלה רק לאחר מס' שנים שהוא דומה לשכן הערבי שגר ממול.
9. לחלק מהילדים האבא שלהם יהיה אמא, והאמא תהיה אבא.
10. ולא רחוק שגם האבא שלך הוא בעצם גם הדוד שלך וגם הסבא שלך.
11. ואמא שלך היא בעצם גם אשתך ואולי גם הפילגש של אחיך שנולד מסבא שלך.
12. ואז תתפלא שהבן שלך שאתה לא בטוח שהוא שלך נולד מונגולואיד.
13. ועוד שהמחלות כמו איידס ודומיהן יכו לבלתי רחם בכל פינה.

ואם גם זה אינו מספיק

14. האהבה תהיה נעדרת.
15. לא תוכל לאהוב באמת ותחפש ריגושים גופניים נוספים עד אין קץ כמו חתול הרודף אחר זנבו.
16. תצטרך לחפש את התענוגות בצורות היותר מוזרות שילכו ויגברו.
17. יבוטל ערך המשפחה, וילדים לא יוכלו לקבל אהבה מהוריהם, כי לא יהיו יותר משפחות.
18. העולם ילך לכאוס רגשי בלתי נסבל של הקיום.

אפשר להמשיך, ואל תאמרו לי שאני מגזים, ועוד לא דברתי על סמים ההולכים ומתחזקים, שהכרחיים במשוואה זו.
אתם יכולים פשוט לפתוח את העיתון ולבדוק מה קורה בברזיל, או באמסטרדם וגם בת''א במידה הולכת וגוברת.

ועוד שלא די להם במופקרות מקומית, מבקשים הם להכריח ברודנות בלתי נשלטת את הפקרותם גם על מי שלא חפץ בכך.

אז במקום שכל אחד יצייר את הצד הקיצוני, נסה בכל זאת לראות היכן אנחנו כן מסכימים, שהרי לא אתה רוצה את תוצאת הציור שלי ולא אני את תוצאת הציור שלך. אז במקום להסביר לי כמה אני חשוך, תכבד גם את האינטליגנציה שלי גם אם הגיוני לא דומה לשלך, או לפילוסופיה החילונית שאתה מייצג, ונסה להתעלות על עצמך ולנסות לראות היכן משתווים ולא רק היכן שונים בתכלית.

ראה גם ההודעה הבאה.

חופש הפרט הוא לא ערך מקודש, הוא אמצעי ובשום אופן לא מטרה.
האמונה בחופש הפרט היא מעוותת.
הכלל קובע ולא הפרט.

דוגמה ומשל: האם לרגל בגוף יש חופש לעשות ככל שברצונה ובלבד שלא תפגע באיברים האחרים, או שהיא מיועדת לקבל עצמאות אך ורק כדי לשמש את תפקידה במארג של כלל הגוף.
האם הבעל והאשה בזוגיות אמורים לפעול כל אחד את רצונותיהם כפרטים או שהם פרטים של כלל אחד הנקרא משפחה.
האם אני כאזרח צריך לפעול רק לפי מה שטוב לי או להתחשב ברצון הכלל? (או שאוי ואבוי לי אם לא אעמוד בצפירה או לא אלך לצבא- לא לדאוג, אני יוצא יחידה מובחרת ששרתתי בה כלוחם וכמפקד)
האם הבריאה היא רק פרטים או שכל פרט משויך לכלל?!

הויכוח הוא עקרוני, והוא מגיע לנקודה האם יש בורא או שהכל בריאה שטבעה הוא חלוקה מתמדת.
האם הגשמיות שולטת או הרוחניות ?!
. האם החיצוניות או הפנימיות?!
האם האהבה או הנפרדות שהיא השנאה?!

כאן בדיוק הוויכוח והוא לא מתחיל מהיום אלא עוד מאברהם ונמרוד. ואולי עוד מלפני כן.
ועל זה ראוי שנדון.
מבחינתי אהבה זה כלל, זה אני משותף, זה פרט שכפוף לכלל אליו הוא משוייך, ושהחופש נועד שאוכל מתוך בחירה להיות משוייך לכלל וכך תתרקם אהבה ללא כפייה.

בכבוד רב כולל לדמי כיס ורמה.