זירת המעו"ף היא כמו ספארי.
בקצוות מסתובבים אוכלי הנבלות (כותבי השוקתות הרחוקות). חייהם לא מי יודע מה. לפעמים הם חוטפים על הראש מאריה אחד או שניים אבל לרוב אוכלים בשקט ועדיף בלהקות (שרשורי חיזוק).
במרכז יושבים החזירים הגדולים וזאבי המעו"ף. יש טורף ויש נטרף. מי שהסתגל למצב מרויח טוב. מי שרוצה יותר מדי, חוטף חזק.
בין לבין מסתובבים החזירונים הקטנים עם האסטרטגיות המתחכמות. מנסים לעקוץ ולא להעקץ. לקחת אבל לא הכל ומייד.
השחקנים הגדולים והמרויחים הגדולים במעו"ף הם לא כותבי השוקתות הרחוקות. השחקנים הגדולים כותבים במרכז כמו שאפשר לראות מניתוח הפוזיציות הפתוחות. לפעמים אחד או שניים נמחקים אבל שם מרכז הפעילות והמקום שבו הרווחים הגבוהים והתוחלת הגבוהה (למי שיודע איך לעבוד).
סיפור משוכתב מספרו של טאלב: חזיר מואכל כל יום. ביום ה-1000 שוחטים אותו. תשאלו את החזיר ביום ה-999 איך הוא מרגיש. מה הוא יגיד? החיים טובים (תוחלת חיובית). כל יום נותנים לי אוכל בלי להתאמץ (תטא דופקת). על איזה קשיים אתה מדבר? האוכל פשוט שוכב שם וקורא לך לבוא.
גם אם יודעים את הקשיים קשה להעריך את ההסתברות להופעתם ובוודאי שקשה לטעון לתוחלת חיובית.
דווקא חשבתי שמי שעבר את ספטמבר (שלא היה חודש מאוד חריג) יצליח להפנים את זה.
כתיבות קרובות למדד מנצלות אחוז קטן מהבטחונות שלך. שאר הבטחונות מחכים להם ליום סגריר, לתיקון/שיפוץ אפקטיבי.
לא שולחים את כל החיילים למערכה. יש עתודות לכל מצב עתידי שיתפתח.
מי שעובד עם שוקתות רחוקות כתובות חייב לנצל הרבה יותר בטחונות אחרת זה פשוט לא משתלם ואז יכולת התמרון שלו מועטה.
אפקט של 100 מרווחים רחוקים שקול למספר ספור של אופציות כתובות סביב המדד.
הצלחות כמו תמיד,
סביון.
