פרשת ניצבים-ויל, על הסוהר ועל הבדחנים

בס"ד
תש"ע.
פרשת "ניצבים- וילך"\אודי כהן
ארבעים שנה עברו מאז אותו מעמד מופלא ומיוחד במינו שלא זכתה לזה כל אומה ולשון, "ויתיצבו בתחתית ההר", מעמד אשר גיבש וליכד את העם לחטיבה אחת "כאיש אחד בלב אחד", והוביל להתעלות מופלאה שלא הייתה כמוה. מעמד הר סיני היה קבלת התורה בכוח (כפה עליהם הר כגיגית כלשון רש"י), ואילו הכניסה לארץ ישראל במהותה היא קבלת התורה בפועל, שאין קיומה השלם של התורה אלא בארץ. אין אף מצווה אחת שאפשרות קיומה רק בחו"ל ורבוע הן המצוות שאפשרות קיומן רק בארץ.

והנה מצינו בפרשה (דברים ל,יט-כ) "..נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחייה אתה וזרעך. לאהבה את ה' אלוהייך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך..."

לעובד ה' מאהבה יש ב' דרגות. האחת "לשמוע בקולו" והשנייה "לדבקה בו". ושניהם נכלים בהגדרה של אהבת ה'. אולם יש להבין, מה פירוש "לשמוע בקולו"? "לדבקה בו"?

מצינו בגמרא מעשה מופלא (תענית כב): ר' ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט (שם של מקום) הוה שכיח אליהו (הנביא) גביה. א"ל איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי?(שאל ר' ברוקא את אליהו הנביא, האם בשוק זה ישנו אדם שהוא בן העולם הבא?) א"ל לא. (אמר לו לא).
אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה א"ל האי בר עלמא דאתי הוא! (לאחר זמן עבר בשוק אדם שהלך עם מנעלים שחורים כמנהג הגויים באותה התקופה, ומה עוד שאדם זה הלך ללא ציצית לבגדו ואומר לו אליהו הנביא זהו בן העולם הבא).
רהט בתריה. א"ל מאי עובדך? א"ל זיל האידנא ותא למחר! (רדף אחריו ר' ברוקא ושאלו למעשיו, אמר לו האיש, לך עכשיו ונפגש כאן מחר) למחר א"ל מאי עובדך? א"ל זנדוקנא אנא (אמר לו אני שומר בית האסורין) ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד ורמינא פורייאי (מטיל אני מטתי בין אנשים לנשים) בין הני להני כי היכי דלא ליתו לידי איסורא, כי חזינא בת ישראל דיהבי נכרים עלה עינייהו מסרנא נפשאי ומצילנא לה! (בעלי בית האסורים-הגויים, רוצים לטמא את בנות ישראל ואני מוסר את נפשי ומציל אותן-כיצד?) יומא חד הוות נערה מאורסה גבן דיהבו בה נכרים עינייהו שקלי דורדייא דחמרא ושדאי לה בשיפולה ואמרי דיסתנא היא . (פעם אחת הייתה נערה בבית הסוהר ומכיוון שהגויים נתנו עיניהם בה, לקחתי - שמרים של יין אדומים כדם ונתתי לה שתניח בשולי בגדיה וכך יחשבו שדרך נשים לה ומאוסה היא) א"ל מאי טעמא לית לך חוטי ורמית מסאני אוכמי ? (ומפני מה אין לך ציצית ואתה הולך עם מנעלים של גויים?) א"ל עיילנא ונפיקנא ביני נכרים כי היכי דלא לידעו דיהודאה אנא כי הוו גזרי גזירתא מודענא להו לרבנן ובעו רחמי ומבטלי לגזירתייהו! (אני מסתובב בין הנוכרים והם חושבים שאני גוי כמותם וכך אני שומע את הגזירות שהם חושבים לגזור על ישראל ומיד אני הולך לחכמי ישראל ומודיע להם את מזימותיהם והם מתפללים ומבטלים את הגזירה) ... אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי א"ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו! (בין לבין, עברו עוד ב' אנשים בשוק שגם עליהם אמר אליהו הנביא שהם בני העולם הבא) אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו ? (הלך אליהם ר' ברוקא ושאל, מה מעשיכם?) אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי ! אי נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו, טרחינן ועבדינן להו שלמא. (אנשים בדחנים אנו שמשמחים את העצובים וכאשר רואים אנשים שרבים משכינים שלום אנו בין איש לרעהו).

הגמרא לא רצתה לספר מעשיות. אלא וודאי שיש כאן דרך חיים ומסר ברור. במה טובים הסוהר וזוג הבדחנים משאר האנשים? התשובה היא שהם לא עבדו את ה' מאהבה רק אלא בדרג של "לדבקה בו" (דרגה גבוהה יותר). הדבק המיוחד הזה הוא ההבדל. אותו סוהר לא היה חייב כלל לעשות את מה שעשה ובכל זאת הלך ומסר נפשו ממש לשם שמיים. מחשבתו: הגברת כבוד שמיים בבריאה . אותם הבדחנים כל מטרתם לשמח עוד יהודי ולהשכין שלום בין עוד יהודי אפילו במחיר ההתבזות האישית. זהו ביטול האני הפנימי לטובת רצון הבורא וזו המדרגה המיוחדת של "לשמוע בקולו ולדבקה בו". (כך ביאר המהר"ל מפראג בנ' השלום פ' ב).

זה הזמן לקבל קבלות חיוביות לשנה החדשה,להרבות כבוד שמיים וכבוד הבריות ומי ייתן ויוסיפו לכם שנות חיים.

בברכת שנה טובה וחתימה טובה,
שבת שלום,
אודי כהן.
חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באונ' בר-אילן.
מייל לפניות: udi6519@gmail.com