תעסוקה בישראל, אינדיקטורים אחרונים בארה"ב. פסגות.

נתוני התעסוקה בישראל ברבעון השני
בניגוד גמור לארה"ב, המצב בשוק העבודה בישראל (כמעט) מעולם לא היה טוב יותר.

שיעור האבטלה ירד ברבעון השני ל-6.2% מ-7% ברבעון הראשון ומ-8% ברבעון השני של שנה שעברה – שהיה גם רבעון השיא בשיעור האבטלה. השיעור הנמוך ביותר שנרשם בשנים האחרונות בישראל, היה ערב המשבר לפני שנתיים, והוא אינו הרבה יותר נמוך משיעור האבטלה הנוכחי, 5.9%.

כשבוחנים את שיעור האבטלה, תמיד צריך להסתכל מאיפה בא השינוי בו: האם מגידול במספר המועסקים או מירידה במספר מחפשי העבודה (בד"כ, בגלל שהתיאשו מלחפש או בגלל שהחליטו שהקצבאות השונות מספקות אותם). למשל, במקרה של ארה"ב – שנתוני התעסוקה שלה יפורסמו ביום שישי, ושהשפעתם על השווקים בעולם היא קרדינאלית – מאוד ברור שאלמלא הירידה במספר מחפשי העבודה, היה שיעור האבטלה עולה ועובר שוב את ה-10% כבר מזמן. גם העובדה שהאריכו את תקופת הזכאות לדמי אבטלה תרמה, בוודאי, ליציבות היחסית בשיעור האבטלה שם (ועדיין, אנחנו מעריכים שיש סיכוי לא רע בכלל שהוא יחזור אל מעל ל-10% בהמשך).

החדשות הטובות הן ששיעור האבטלה בישראל ירד למרות ששיעור ההשתתפות בכח העבודה עלה. לא סתם עלה, אלא ששיעור ההשתתפות – קרי, שיעור האנשים שעובדים או מחפשים עבודה באופן פעיל - נמצא היום ברמת שיא של כל הזמנים עבור ישראל. החדשות הפחות טובות (האמת, לא חדשות. זה כך מאז ומעולם) הוא שגם עם רמת השיא הזו, שיעור ההשתתפות בישראל הוא הנמוך ביותר במדינות המתועשות – ובפער מאוד משמעותי. שיעור האנשים שעובדים בישראל הוא נמוך מאוד.

איננו שותפים לפרשנות שראינו באחד העיתונים, לפיה החדשות טובות פחות מכפי שניתן לחשוב בגלל "זינוק" במספר העובדים במשרה חלקית. הוא אומנם עלה ברבעון האחרון, אבל שיעור המועסקים במשרה חלקית בישראל נע ברצועה צרה למדי שבין 25.5-31% כבר שנים רבות. הממוצע של הרצועה הזו, 28.3% אינו שונה באופן מובהק מהשיעור שנרשם ברבעון השני – 28.7%.

לשיעור האבטלה יש השפעה פיננסית – דרך ההשפעה על שכר העובדים, ודרכו על דוחות הפירמות – אבל גם דרך התרגום של בנק ישראל לנתון: (1) אבטלה נמוכה פירושה לחצים אינפלציוניים אפשריים שמצדיקים האצה בהעלאת הריבית (2) אבטלה נמוכה פירושה גם שאין בעיה של האטה כלכלית, וגם זה יכול להצדיק האצה של הריבית.
כל זה, כל עוד כל שאר התנאים שווים. אנחנו טוענים שהם לא. כשם שלקח למיתון האמריקאי זמן לעבור את פקידי המכס בכניסה לארץ ב-2009, כך יקח לו גם הפעם קצת זמן עד שיגיע לחופיה של הארץ המובטחת. אין תרחיש בו ארה"ב שוקעת חזרה להאטה (או מיתון), וישראל לא. יש בהחלט תרחיש בו ארה"ב שוקעת חזרה בהאטה (או מיתון) וישראל גם – אבל פחות.

לקראת נתון המשרות בארה"ב ביום שישי
הנתון החשוב ביותר שיפורסם השבוע, יהיה מספר המשרות החדשות בארה"ב שיפורסם ביום שישי. ההערכות הן שהוא עשוי להיות שלילי עקב המשך הפיטורים של עובדי המפקד וגידול אפסי עד נמוך במספר המשרות במגזר הפרטי בארה"ב.

חשיבות הנתון החודש גבוהה עוד יותר מחשיבותו הרגילה. ברננקי הודיע שאין בכוונתו לבצע עכשיו צעדי מדיניות נוספים, משום שהפד חושב שההאטה הנוכחית בצמיחה, היא זמנית בלבד, וב-2011 כבר יהיה בסדר. הוא גם אמר שאם יתברר שהוא טועה ומצב הדברים גרוע הרבה יותר – יפעלו. לדעתנו, כבר עכשיו המצב "גרוע הרבה יותר" – בוודאי בהשוואה למצב אותו ראה לנגד עיניו הפד לפני שבועות ספורים בלבד. אבל מה שחשוב יותר – נתון חלש מאוד ביום שישי, עשוי להוות את המצת ("טריגר", בלעז) להשקת תוכנית רכישות נוספת של הפד. לא שאנחנו חושבים שתהיה כזו תוכנית בשבועות הקרובים – אבל בחודשים הקרובים, כן. נסיון העבר (הלא רב) שיש בעולם, מלמד שהרחבה כמותית עזרה לשוק המניות בטווח הקצר. ולכן: נתון עגום בתעסוקה - סיכוי מוגבר לתוכנית הרחבה כמותית של הפד => הפוך על הפוך: חדשות טובות בטווח הקצר לשוק המניות.

אינדיקטורים אחרים שפורסמו ביומיים האחרונים:
למרות שבשלושה בהם היתה הפתעה לטובה, אנחנו לרגע לא אופטימיים יותר. להיפך, אפילו בשלושה הללו ששימחו את השוק בעת שפורסמו, ניתן בקלות למצוא את הבעיתיות ואת החדשות הרעות.
• הכנסה, הוצאה פרטית וחסכון בארה"ב – הפתעה לטובה בהוצאה הפרטית שעלתה ב-0.4% ביולי. אלא שמדובר בשינוי נומינלי. אם הופכים אותו לריאלי ומניחים שזה גם מה שיהיה בחודשיים הבאים, מגיעים לזה שהצריכה הפרטית תגדל ברבעון השלישי ב-2%.
• מחירי דירות עלו ב-4.4% ברבעון השני לעומת מקבילו, וב-2.3% לעומת הרבעון הראשון. לכאורה, מצוין. למעשה, חרטא. הרבעון השני היה האחרון בו ניתנה הטבת מס לרכישת דירה (8K$ למשפחה), שגרמה להקדמת רכישות של דירות, ולכן לגידול מלאכתי במספר העסקאות (שבינתיים ירד ב-34%(!)), וגרם לכן גם לעליה מלאכותית במחירים. זה נגמר. ולהערכתנו, כיוון המחירים העתידי הוא למטה.
• מדד אמון צרכנים של מישיגן הפתיע עם רמה גבוהה מהצפי: 53.5 (צפי, 50) לעומת 51 ביולי. המניות,שהיו במינוס 0.6% לפני שפורסם הנתון, הפכו כיוון ורשמו עליה מיד לאחר פרסומו. עם זאת, עדיין מדובר ברמה נמוכה יחסית ודומה לזו שהיתה לפני חודשיים וגם לפני 12. יתירה מזאת, הממוצע הרב שנתי של האינדיקטור הזה היא 94(!).

עוד אינדיקטורים שפורסמו אתמול
• היקף היצירות של קרנות של חוב של שווקים מתעוררים גבוה השנה יותר מאשר בכל חמש השנים שעברו ביחד. אנשים שמודאגים מעתיד המניות, אבל גם חוששים שהתשואות על אגח בשווקים המפותחים כבר ירדו לרמות מסוכנות, הולכים בלי ומרגישים עם: אגח מדינה אבל של שווקים מתעוררים.
• סוכנות הביטוח הפדרלית של הבנקים פרסמה את הדוח הרבעוני שלה:
• 45 בנקים נסגרו ברבעון השני. 118 מתחילת השנה. 140 ב-2009.
• מספר הבנקים המבטוחים על ידם היום ירד בצורה משמעותית ברבעון השני, והוא עומד היום על 7,830. כשבנקים נסגרים, הם כבר לא מבוטחים.
• 11% מהבנקים הללו מוגדרים בסיכון גבוה. מספרם הוא הגבוה ביותר מאז 1992
• בגדול, יש שיפור בהכנסות ובאיכות האשראי של הבנקים המבוטחים. עם זאת, הרווחים נחשבים נמוכים והסיכון גבוה יחסית לממוצע הרב שנתי.
• מדד מנהלי רכש של שיקגו: 56.7 (צפי 57) לעומת 62.3 ביולי.

עוד אתמול – פרסום פרוטוקול ישיבת הפד
זה מה שהפך את כיוון השוק אתמול מעליה לירידה (אחרי שהנתון על העליה במדד אמון הצרכנים הפך את הכיוון מירידה לעליה).

בסה"כ לא למדנו מהפרוטוקול דברים שלא ידענו קודם. אולי הדבר היחיד (שפורסם ונדון בימים האחרונים), היא העובדה שחוסר ההסכמה בין חברי הפד, היא די משמעותית. עיקרי הדברים (הידועים):
• הפד יעדכן את תחזיות הצמיחה שלו כלפי מטה
• עדיין חושבים שזה לא כל כך נורא ושב-2011 יחזור המשק האמריקאי לצמיחה בקצב רגיל. יכול להיות שגם את השורה הזו השוק לא אהב. מקרה קלאסי של הכחשה.
• חלק מחברי הפד חשבו שההשפעה של רכישת אגח מדינה במקום האגח שנפדים, לא תהיה משמעותית. הם העלו את החשש שאם יכריזו על תוכנית מיני רכישות שכזו, השוק יסיק מכך שיש תוכנית מקסי של רכישות בהמשך. איזה צירוף מקרים! זו בדיוק היתה המסקנה של השוק!
• חברי הפד לא ראו בעיה מהותית של דפלציה, אבל חלקם כן ראו בעיה אפשרית של דיסאינפלציה (האינפלציה לא שלילית, אבל היא גם לא ממש קיימת). מעניין, שחלק ציינו שהם דווקא חוששים שרכישות של אגח יובילו בסופו של דבר לבעיה של אינפלציה.

בינתיים ביפן
כלום לא עובד.
• הרחיבו את המדיניות המוניטרית בתקווה לייצר אינפלציה – לא מצליח (ירידה של 0.9% במדד ב-12 החודשים האחרונים).
• עושים קולות של התערבות קרבה בשוק המט"ח – לא מצליח (התחזקות בת 10.5% מול הדולר בשלושה חודשים, לשיא של 15 שנים)
• משיקים עוד שלב בתוכנית תמרוץ פיסקלית גדולה למדי (כמעט 11$ מיליארד) והצמיחה עדיין נמוכה.

יפן לא יכולה לצאת מהבעיות הריאליות, ללא התאוששות עולמית בצמיחה שתאושש את היצוא שלה. אלא שבינתיים, אין התאוששות כלכלית עולמית – ההיפך. לא זו בלבד, אלא שהין החזק פירושו שאפילו אם יש טיפה התאוששות, קשה ליפן לנצל אותה.
יפן היא סמל למדינה שהלכה עד הקצה במדיניות מוניטרית, עד הקצה במדיניות פיסקלית (עם יחס חוב/תוצר של 200%) ועד הקצה עם התערבות בשוק המט"ח (כמעט כמו ישראל). וכלום לא עובד.
בארה"ב, שנמצאת במרחק חודשים ספורים מעוד תוכנית מוניטרית ומעוד תוכנית פיסקלית (כך אנו מעריכים), מתחילים לערוך טבלאות השוואה בין שתי המדינות.נתוני התעסוקה בישראל ברבעון השני
בניגוד גמור לארה"ב, המצב בשוק העבודה בישראל (כמעט) מעולם לא היה טוב יותר.

שיעור האבטלה ירד ברבעון השני ל-6.2% מ-7% ברבעון הראשון ומ-8% ברבעון השני של שנה שעברה – שהיה גם רבעון השיא בשיעור האבטלה. השיעור הנמוך ביותר שנרשם בשנים האחרונות בישראל, היה ערב המשבר לפני שנתיים, והוא אינו הרבה יותר נמוך משיעור האבטלה הנוכחי, 5.9%.

כשבוחנים את שיעור האבטלה, תמיד צריך להסתכל מאיפה בא השינוי בו: האם מגידול במספר המועסקים או מירידה במספר מחפשי העבודה (בד"כ, בגלל שהתיאשו מלחפש או בגלל שהחליטו שהקצבאות השונות מספקות אותם). למשל, במקרה של ארה"ב – שנתוני התעסוקה שלה יפורסמו ביום שישי, ושהשפעתם על השווקים בעולם היא קרדינאלית – מאוד ברור שאלמלא הירידה במספר מחפשי העבודה, היה שיעור האבטלה עולה ועובר שוב את ה-10% כבר מזמן. גם העובדה שהאריכו את תקופת הזכאות לדמי אבטלה תרמה, בוודאי, ליציבות היחסית בשיעור האבטלה שם (ועדיין, אנחנו מעריכים שיש סיכוי לא רע בכלל שהוא יחזור אל מעל ל-10% בהמשך).

החדשות הטובות הן ששיעור האבטלה בישראל ירד למרות ששיעור ההשתתפות בכח העבודה עלה. לא סתם עלה, אלא ששיעור ההשתתפות – קרי, שיעור האנשים שעובדים או מחפשים עבודה באופן פעיל - נמצא היום ברמת שיא של כל הזמנים עבור ישראל. החדשות הפחות טובות (האמת, לא חדשות. זה כך מאז ומעולם) הוא שגם עם רמת השיא הזו, שיעור ההשתתפות בישראל הוא הנמוך ביותר במדינות המתועשות – ובפער מאוד משמעותי. שיעור האנשים שעובדים בישראל הוא נמוך מאוד.

איננו שותפים לפרשנות שראינו באחד העיתונים, לפיה החדשות טובות פחות מכפי שניתן לחשוב בגלל "זינוק" במספר העובדים במשרה חלקית. הוא אומנם עלה ברבעון האחרון, אבל שיעור המועסקים במשרה חלקית בישראל נע ברצועה צרה למדי שבין 25.5-31% כבר שנים רבות. הממוצע של הרצועה הזו, 28.3% אינו שונה באופן מובהק מהשיעור שנרשם ברבעון השני – 28.7%.

לשיעור האבטלה יש השפעה פיננסית – דרך ההשפעה על שכר העובדים, ודרכו על דוחות הפירמות – אבל גם דרך התרגום של בנק ישראל לנתון: (1) אבטלה נמוכה פירושה לחצים אינפלציוניים אפשריים שמצדיקים האצה בהעלאת הריבית (2) אבטלה נמוכה פירושה גם שאין בעיה של האטה כלכלית, וגם זה יכול להצדיק האצה של הריבית.
כל זה, כל עוד כל שאר התנאים שווים. אנחנו טוענים שהם לא. כשם שלקח למיתון האמריקאי זמן לעבור את פקידי המכס בכניסה לארץ ב-2009, כך יקח לו גם הפעם קצת זמן עד שיגיע לחופיה של הארץ המובטחת. אין תרחיש בו ארה"ב שוקעת חזרה להאטה (או מיתון), וישראל לא. יש בהחלט תרחיש בו ארה"ב שוקעת חזרה בהאטה (או מיתון) וישראל גם – אבל פחות.

לקראת נתון המשרות בארה"ב ביום שישי
הנתון החשוב ביותר שיפורסם השבוע, יהיה מספר המשרות החדשות בארה"ב שיפורסם ביום שישי. ההערכות הן שהוא עשוי להיות שלילי עקב המשך הפיטורים של עובדי המפקד וגידול אפסי עד נמוך במספר המשרות במגזר הפרטי בארה"ב.

חשיבות הנתון החודש גבוהה עוד יותר מחשיבותו הרגילה. ברננקי הודיע שאין בכוונתו לבצע עכשיו צעדי מדיניות נוספים, משום שהפד חושב שההאטה הנוכחית בצמיחה, היא זמנית בלבד, וב-2011 כבר יהיה בסדר. הוא גם אמר שאם יתברר שהוא טועה ומצב הדברים גרוע הרבה יותר – יפעלו. לדעתנו, כבר עכשיו המצב "גרוע הרבה יותר" – בוודאי בהשוואה למצב אותו ראה לנגד עיניו הפד לפני שבועות ספורים בלבד. אבל מה שחשוב יותר – נתון חלש מאוד ביום שישי, עשוי להוות את המצת ("טריגר", בלעז) להשקת תוכנית רכישות נוספת של הפד. לא שאנחנו חושבים שתהיה כזו תוכנית בשבועות הקרובים – אבל בחודשים הקרובים, כן. נסיון העבר (הלא רב) שיש בעולם, מלמד שהרחבה כמותית עזרה לשוק המניות בטווח הקצר. ולכן: נתון עגום בתעסוקה - סיכוי מוגבר לתוכנית הרחבה כמותית של הפד => הפוך על הפוך: חדשות טובות בטווח הקצר לשוק המניות.

אינדיקטורים אחרים שפורסמו ביומיים האחרונים:
למרות שבשלושה בהם היתה הפתעה לטובה, אנחנו לרגע לא אופטימיים יותר. להיפך, אפילו בשלושה הללו ששימחו את השוק בעת שפורסמו, ניתן בקלות למצוא את הבעיתיות ואת החדשות הרעות.
• הכנסה, הוצאה פרטית וחסכון בארה"ב – הפתעה לטובה בהוצאה הפרטית שעלתה ב-0.4% ביולי. אלא שמדובר בשינוי נומינלי. אם הופכים אותו לריאלי ומניחים שזה גם מה שיהיה בחודשיים הבאים, מגיעים לזה שהצריכה הפרטית תגדל ברבעון השלישי ב-2%.
• מחירי דירות עלו ב-4.4% ברבעון השני לעומת מקבילו, וב-2.3% לעומת הרבעון הראשון. לכאורה, מצוין. למעשה, חרטא. הרבעון השני היה האחרון בו ניתנה הטבת מס לרכישת דירה (8K$ למשפחה), שגרמה להקדמת רכישות של דירות, ולכן לגידול מלאכתי במספר העסקאות (שבינתיים ירד ב-34%(!)), וגרם לכן גם לעליה מלאכותית במחירים. זה נגמר. ולהערכתנו, כיוון המחירים העתידי הוא למטה.
• מדד אמון צרכנים של מישיגן הפתיע עם רמה גבוהה מהצפי: 53.5 (צפי, 50) לעומת 51 ביולי. המניות,שהיו במינוס 0.6% לפני שפורסם הנתון, הפכו כיוון ורשמו עליה מיד לאחר פרסומו. עם זאת, עדיין מדובר ברמה נמוכה יחסית ודומה לזו שהיתה לפני חודשיים וגם לפני 12. יתירה מזאת, הממוצע הרב שנתי של האינדיקטור הזה היא 94(!).

עוד אינדיקטורים שפורסמו אתמול
• היקף היצירות של קרנות של חוב של שווקים מתעוררים גבוה השנה יותר מאשר בכל חמש השנים שעברו ביחד. אנשים שמודאגים מעתיד המניות, אבל גם חוששים שהתשואות על אגח בשווקים המפותחים כבר ירדו לרמות מסוכנות, הולכים בלי ומרגישים עם: אגח מדינה אבל של שווקים מתעוררים.
• סוכנות הביטוח הפדרלית של הבנקים פרסמה את הדוח הרבעוני שלה:
• 45 בנקים נסגרו ברבעון השני. 118 מתחילת השנה. 140 ב-2009.
• מספר הבנקים המבטוחים על ידם היום ירד בצורה משמעותית ברבעון השני, והוא עומד היום על 7,830. כשבנקים נסגרים, הם כבר לא מבוטחים.
• 11% מהבנקים הללו מוגדרים בסיכון גבוה. מספרם הוא הגבוה ביותר מאז 1992
• בגדול, יש שיפור בהכנסות ובאיכות האשראי של הבנקים המבוטחים. עם זאת, הרווחים נחשבים נמוכים והסיכון גבוה יחסית לממוצע הרב שנתי.
• מדד מנהלי רכש של שיקגו: 56.7 (צפי 57) לעומת 62.3 ביולי.

עוד אתמול – פרסום פרוטוקול ישיבת הפד
זה מה שהפך את כיוון השוק אתמול מעליה לירידה (אחרי שהנתון על העליה במדד אמון הצרכנים הפך את הכיוון מירידה לעליה).

בסה"כ לא למדנו מהפרוטוקול דברים שלא ידענו קודם. אולי הדבר היחיד (שפורסם ונדון בימים האחרונים), היא העובדה שחוסר ההסכמה בין חברי הפד, היא די משמעותית. עיקרי הדברים (הידועים):
• הפד יעדכן את תחזיות הצמיחה שלו כלפי מטה
• עדיין חושבים שזה לא כל כך נורא ושב-2011 יחזור המשק האמריקאי לצמיחה בקצב רגיל. יכול להיות שגם את השורה הזו השוק לא אהב. מקרה קלאסי של הכחשה.
• חלק מחברי הפד חשבו שההשפעה של רכישת אגח מדינה במקום האגח שנפדים, לא תהיה משמעותית. הם העלו את החשש שאם יכריזו על תוכנית מיני רכישות שכזו, השוק יסיק מכך שיש תוכנית מקסי של רכישות בהמשך. איזה צירוף מקרים! זו בדיוק היתה המסקנה של השוק!
• חברי הפד לא ראו בעיה מהותית של דפלציה, אבל חלקם כן ראו בעיה אפשרית של דיסאינפלציה (האינפלציה לא שלילית, אבל היא גם לא ממש קיימת). מעניין, שחלק ציינו שהם דווקא חוששים שרכישות של אגח יובילו בסופו של דבר לבעיה של אינפלציה.

בינתיים ביפן
כלום לא עובד.
• הרחיבו את המדיניות המוניטרית בתקווה לייצר אינפלציה – לא מצליח (ירידה של 0.9% במדד ב-12 החודשים האחרונים).
• עושים קולות של התערבות קרבה בשוק המט"ח – לא מצליח (התחזקות בת 10.5% מול הדולר בשלושה חודשים, לשיא של 15 שנים)
• משיקים עוד שלב בתוכנית תמרוץ פיסקלית גדולה למדי (כמעט 11$ מיליארד) והצמיחה עדיין נמוכה.

יפן לא יכולה לצאת מהבעיות הריאליות, ללא התאוששות עולמית בצמיחה שתאושש את היצוא שלה. אלא שבינתיים, אין התאוששות כלכלית עולמית – ההיפך. לא זו בלבד, אלא שהין החזק פירושו שאפילו אם יש טיפה התאוששות, קשה ליפן לנצל אותה.
יפן היא סמל למדינה שהלכה עד הקצה במדיניות מוניטרית, עד הקצה במדיניות פיסקלית (עם יחס חוב/תוצר של 200%) ועד הקצה עם התערבות בשוק המט"ח (כמעט כמו ישראל). וכלום לא עובד.
בארה"ב, שנמצאת במרחק חודשים ספורים מעוד תוכנית מוניטרית ומעוד תוכנית פיסקלית (כך אנו מעריכים), מתחילים לערוך טבלאות השוואה בין שתי המדינות.