עוד שבוע של נתונים נחלשים עד חלשים מסין ומארה"ב. פסגות.

עוד שבוע של נתונים נחלשים עד חלשים מסין ומארה"ב. פסגות.

סין
בשבוע שעבר פורסם מדד מנהלי הרכש היצרני בסין, כפי שהוא מחושב ע"י גורמים פרטיים (HSBC ו-ISI). על פי שתי הסדרות נמשכת מגמת ההאטה כבר מספר חודשים. במדד של HSBC התמונה קודרת עוד יותר – שם יש ירידה, לראשונה מאז מרץ 2009.
ההאטה בקצב ההתאוששות בסין, נובעת לא רק מההאטה בארה"ב, אלא גם מצעדים ממוקדים בהם נקטו הרשויות במטרה למנוע את התחממות המשק – בעיקר בתחום הנדל"ן. אם עד לפני רבעון דובר על החשש מפני אינפלציה גבוהה בסין, הרי שהחשש הזה מוגר עתה. רכיב המחירים בסקר מדד מנהלי הרכש היה נמוך מ-50 ביולי. הסרת הבעיה של האינפלציה באה על חשבון קצב הצמיחה, כמובן. ISI מעריכים שהצמיחה בסין תהיה באזור ה-7-8% במחצית השניה של שנה זו.
סין היתה התורמת הגדולה ביותר לצמיחה העולמית ב-2009 וצפויה להוביל את הרשימה גם ב-2010.
הודו היתה במקום השני בתרומה לצמיחה העולמית בשנה שעברה. עד כאן – אין הפתעה.
מקומות 3-5 בתרומתם לצמיחה העולמית ב-2009: קבלו את אינדונזיה, מצרים(!) ואיראן(!!).
ההסבר מצוי בעובדה הפשוטה שכמעט כל המדינות המתועשות סבלו מכיווץ בתוצר ב-2009, ותרומתן לצמיחה העולמית היתה על כן שלילית.
בשנה האחרונה, כל אימת שהצגנו את התיזה שלנו לפגיעה בפוטנציאל הצמיחה העולמי בעקבות המשבר – מה שקראנו "התאוששות דמוית סימן שורש" – נשאלנו מדוע אנחנו מתעלמים מתרומת סין לצמיחה העולמית. התשובה: סין היא קרון, לא קטר. היא לא יכולה (עדיין) להוביל את העולם לצמיחה. גם היא, כמו ישראל, נגררת אחרי הקטר ששמו ארה"ב. שלא כמו ישראל, סין היא אומנם קרון ענק; שלא כמו ישראל, יש לה מנוע עזר, אבל היא עדיין קרון ולא קטר. אם ארה"ב נכנסת להאטה בקצב ההתאוששות – גם סין.
אירופה
שורה של אינדיקטורים לא רעים בכלל פורסמו בשבוע שעבר, בהובלת גרמניה, שתצא להערכתנו מהמשבר הזה חזקה הרבה יותר ממה שנכנסה אליו. ככה זה כשאתה מעצמת יצוא תחרותית ונהנה ממטבע יווני. טוב, בינתיים האירו כבר התחזק ב-4.5% מול הדולר בתוך שלושה שבועות. מיד נגיע לזה.
אירופה נהנתה מחדשות טובות אפילו מכיוונה של יוון – קרן המטבע ורשויות האיחוד האירופי הודיעו שהיא עומדת בתוכנית הקיצוצים והייעול שקבעו לה, ושהיא זכאית למנה השניה של הסיוע. הישג שאינו מובן מאליו.
כל כך טובות (יחסית) היו החדשות מאירופה בשבוע האחרון, שבמסיבת העיתונאים החודשית של הבנק המרכזי האירופי, אמר טרישה, תוך שהוא מבליע חיוך, ש"מוקדם להכריז על ניצחון". וואללה? כלומר, בעיית החוב של המדינות לא נפתרה? ויוון לא תעשה הסדר חוב? ולבנקים אין חשיפה גבוהה מאוד לאג"ח של ממשלות בעיתיות במערב ולנדל"ן בעייתי במזרח? כבר קיווינו.
"מוקדם להכריז על ניצחון", הוא משפט שטרישה צריך לרקום על הציפית של הכרית שלו. הוא אלוף ההכרזה על ניצחון מוקדם מדי (או אי ההכרזה על בעיה בזמן).
כאמור, תחושת הניצחון של האירופאים השתקפה בהתחזקות המהירה של האירו מול הדולר, או נכון יותר לומר – בהחלשות המהירה של הדולר לעומת מטבעות אחרים (גם ליש"ט).
זה לא שאירופה פתרה את הבעיות, וארה"ב לא. פשוט, הזרקור שהיה מכוון לכיוון הבעיות של אירופה במשך רבעון, חזר לכיוון הבעיות של ארה"ב. שום דבר לא נפתר.
רוסיה והחיטה
מחיר החיטה עלה ב-66% בתוך חודשיים. בגלל בצורת ושריפות ברוסיה (יצואנית החיטה השלישית בגודלה בעולם) ובאוקראינה וגשמי יתר בקנדה (היצואנית השניה בגודלה בעולם; ארה"ב היא הראשונה). ההערכה היא שיש מספיק תבואה במחסנים בעולם בשביל שלא יווצר מחסור, אבל ללא מרווח ביטחון – כלומר, רק אם יהיה מזג אוויר סביר אצל כל יצואניות החיטה. מה הסיכוי שזה יקרה?
בינתיים, רוסיה הודיעה על איסור יצוא של תבואה מה-15/8 ועד סוף השנה.
עלית המחירים החדה ואיסור היצוא מזכירים את סוף 2007-תחילת 2008 אז עלו מחירי החיטה ב-45% בתוך שלושה חודשים, לרמה גבוהה ב-40% ויותר מרמתם היום, וגם אז נאסר היצוא. לקח להם חמישה חודשים לאבד 30% מגובהם, ועוד ארבעה חודשים לאבד עוד 40%. אז הנה, התחלנו עוד פעם.
הנה עוד פרט מפינת הנוסטלגיה שלנו (הידועה גם בשם: אנחנו תקועים בלופ אינסופי): שר החקלאות הרוסי הודיע בזמנו על כוונת המדינה להיהפך למעצמת תבואה עולמית. הם החלו לאבד שטחים חקלאיים שלא עובדו עשרות בשנים. לא כל כך שינה לשריפות.
יחד עם מחירי החיטה, זינקו גם מחירי התירס, הסויה והשעורה. לא רק בגלל סיבות פיננסיות (תעודות סל, וכאלה), אלא גם בגלל שהם מהווים תחליפים חלקיים למאכל בהמות, למשל.
מחירי הלחם המפוקחים הועלו בסוף שבוע שעבר ב-3.5% בישראל. בהנחה שהם יקחו איתם את כל מחירי הלחמים/מוצרי מאפה/פסטות, תתרום התיקרות זו 0.1% למדד אוגוסט וספטמבר. לא מן הנמנע שההתייקרויות במחירי שאר סחורות המזון, יובילו לעליות גם במוצרי מזון נוספים.
ארה"ב
נתוני מקרו סבירים עד חלשים פורסמו בשבוע שעבר, כששיאם בפרסום דו"ח המשרות החודשי ביום שישי.
נתוני הדו"חות בחודשים האחרונים נשלטים ע"י השינוי במספר המועסקים במפקד האוכלוסין של ארה"ב. בחודשים האחרונים תרומת המפקד לנתוני התעסוקה החודשיים, היא שלילית – 143 אלף פוקדים סיימו את עבודתם בחודש יולי ונגרעו ממצבת המועסקים בארה"ב.
מכיוון שמספר הפוקדים כל כך גדול, ומכיוון שברור שמדובר במשרות זמניות, הנתון החשוב יותר הוא השינוי במשרות במגזר הפרטי. על פי הדוח, ייצר המשק האמריקאי 71 אלף משרות כאלו ביולי – עליה לעומת ה-31 אלף של יוני – אבל פחות מה-100 אלף שנחזו. דרך אגב, מספרם של עובדי הסקטור הציבורי (שאינם פוקדים) ירד גם הוא ביולי. מתחילים להרגיש שם את מצבן הקשה של הרשויות והמדינות הבודדות.
שיעור האבטלה נותר ב-9.5%, אבל לא יפתיע אותנו בכלל, אם הוא יעלה בחודשים הקרובים.
תגובת השווקים
• היפוך המגמה החיובית שהיתה בשוקי המניות באירופה, וסיום היום שם בירידות בד"כ.
• המניות בארה"ב כבר ירדו ב-1.6%, אבל תיקנו במהלך היום וסיימו אותו בירידה של 0.4% בלבד. לתיקון לא היתה כל סיבה כלכלית – לא נתון ולא דו"ח חיובי שפורסם. סתם, תנודתיות תוך יומית.
• התשואות על אג"ח ירדו גם בארה"ב וגם באירופה. התשואה על איגרת אמריקאית לשנתיים ירדה לשפל של כל הזמנים (0.5%), התשואה על האיגרת לעשר שנים ירדה ל-2.82%.
• שוק האג"ח שתמחר תרחיש של התאוששות דמוית סימן שורש (כמעט מהרגע הראשון), עבר לתמחר הסתברות גבוהה יותר לתרחיש של W.
• העלאת ריבית לא נראית באופק.
• הקשר בין התשואות בארה"ב לתשואות בישראל מאוד חד וברור. יחד עם זאת, שלושה גורמים פועלים לטובת האיגרות האמריקאיות, ולא קיימים בישראל:
• הציפיות האינפלציוניות בארה"ב היו בחודשים האחרונים במגמת ירידה (1.6% היום); בישראל הן היו במגמת עליה (3.2% היום).
• אחזקות הבנקים בארה"ב באג"ח ממשלת ארה"ב בשיא של כל הזמנים. הבנקים לא מחפשים לעשות תשואה גבוהה על רכיב אג"ח מדינה בתיקים שלהם. כשהם יכולים ללוות במחיר אפסי ולהלוות ב-6-7%, החזקת אגח ממשלת ארה"ב נועדה לייצר רכיב חסר סיכון – לא תשואה. האמריקאים היום מעדיפים return of the principle ולא return on the principle. בישראל, לשמחתנו, זה לא קיים.
• גם הזרים ממשיכים לקנות אג"ח ממשלת ארה"ב מאותה סיבה – עדיף לא להרוויח כלום (או לא להרוויח הרבה), ורק להיות בטוחים שהכסף אכן יוחזר. בישראל, לצערנו, זה לא קיים.