ראשיעל הפרשה ה'שבועי' של שרגא בקורת הורסת, בקורת בונה
דברים(דברים א:א-ג:כב)
בקורת הורסת, בקורת בונה
עברו ארבעים שנים ארוכות ומייגעות במדבר הלוהט. תקופת הנדודים מתקרבת לסיומה ולפנינו חומש דברים – "שירת הברבור" של משה רבנו, פנייתו האחרונה אל עם ישראל בטרם יכנסו לארץ המובטחת.
חלק נכבד מפרשת השבוע עוסק בנזיפתו של משה רבנו בעם ישראל, על החטאים שחטאו בתקופת המדבר – חטא העגל, קורח ועדתו, התלונות על הבשר והמים, ועוד.
נשאלת השאלה, מדוע בחר משה רבנו דווקא עכשיו, בימים האחרונים שלפני מותו, להוכיח את העם על חטאיו לאורך ארבעים השנים?
התורה אומרת לנו:
"הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא י"ט:17).
התוכחה היא דבר חיובי, אלא אם כן ההשפעה שלה תהיה שלילית. אם האדם המוכח ינסה להתגונן, או יכעס, או לא יקבל את הביקורת שהופנתה כלפיו, אז עדיף שלא לומר דבר.
כשמשה בחר בעיתוי זה לתוכחה, היו לכך מספר סיבות שנבעו מחשיבה עמוקה:
א. ימיו ספורים ולכן העם יהיה ודאי סבלן ונוח יותר לקבל תוכחה ממנו.
ב. מסיבה זו, גם לא תהיה לו את האפשרות ואת הצורך לחזור ולשנן שוב ושוב את דברי התוכחה באזני העם.
ג. העובדה שלא יהיה בין החיים כשיחטאו שוב בעתיד, חוסכת מהם את הבושה.
ד. העם לא שרוי בהתנגדות ובהתגוננות.
ה. עם ישראל יאזין היטב לדבריו של משה, מתוך הבנה שמלותיו האחרונות, קרי, "צוואתו" הן החשובות והמשמעותיות ביותר עבורם.
כשאדם מרגיש כי התוכחה שאתם מפנים כלפיו, היא למטרת טובתכם האישית ולא לטובתו, הוא לא יקשיב למה שאתם מנסים לומר לו.
התוכחה חייבת להיאמר, באופן בלעדי, לטובתו של הזולת. עליו לדעת שאתם דואגים לו, שאתם בצד שלו, ושאתם באמת ובתמים מעונינים במה שהכי טוב עבורו.
לכן משה רבנו מוסר לעם את דברי התוכחה שלו דווקא כעת, לאחר שהביסו את המלכים סיחון ועוג (ראה דברים א':4). היות ובקרבות הללו, משה הוכיח מחדש שכל מאמציו מוקדשים אך ורק לטובת עם ישראל ולא לתועלתו האישית. לכן הם ידעו מעל לכל ספק, שדברי התוכחה של משה, מגיעים רק ממקום של אהבה כלפיהם.
--------------------------------------------------------------------------------
דברי תוכחה בנחת נשמעים
אם נבדוק ביסודיות את משמעות המושג "תוכחה", נצליח להבין אותו יותר. התורה אומרת: "הוכח תוכיח את עמיתך". ה"תוכחה" באה מהמילה "הוכחה", כלומר: ראייה.
התורה מלמדת אותנו שהדרך לגרום לזולת להשתנות, איננה ע"י ביקורת נוקשה או שכנוע מחוכם. הדרך היחידה שבעזרתה ניתן לשכנע מישהו, בכל נושא שהוא, היא על ידי מתן ראיות ברורות וניכרות לעין. כמו שכתוב בגמרא (מסכת ברכות, דף ז' ע"א): "טובה מרדות אחת בלבו של אדם, יותר ממאה מלקיות" (ניתן להשיג שינוי ע"י פעם אחת בה מכיר האדם בטעותו, בקלות רבה יותר מאשר שינוי המושג בכפייה ע"י מלקות).
זוכרים את הסיפור על יוסף ואחיו? לאחר שנמכר לעבדות, ומשם טיפס ועלה לדרגת משנה-למלך, שב ונפגש עם אחיו כאשר הגיעו למצרים, בניסיונם להשיג מזון. (האחים אינם מזהים את יוסף, משום שהוא התבגר וגידל זקן). יוסף מקשה עליהם בכוונה ומאיים לקחת בשבי את בנימין אחיהם הצעיר. יהודה מוחה על כך בתוקף, ואומר שיעקב אביהם לא יהיה מסוגל לשרוד לאחר אובדן נוסף של אחד מבניו.
בשלב זה יוסף מזדהה בפני אחיו, כשהוא אומר: "אני יוסף; העוד אבי חי?" (בראשית מ"ה:3). זו הייתה התוכחה של יוסף: "אתם אומרים שאבינו לא יצליח לשרוד אחרי אובדנו של אחד מבניו, אך האם לקחתם זאת בחשבון כאשר ניתקתם אותי מאבי לפני 22 שנים?!"
אף אחד אינו אוהב כשמטיפים לו. לכן, רק הכרה עצמאית בטעות, תצליח לנטרל את התגובה המתגוננת וליצור הזדמנות נאותה לתוכחה יעילה. יוסף גרם לאחיו להבין את הסתירה הפנימית שקיימת בדבריהם. גם משה רק הצביע ברמז על חטאיהם של בני ישראל.
התוכחה איננה אמורה להיות נוקשה. תוכחה היא בעצם היופי שבה המציאות טופחת על פנינו במלוא הדרה.
הדייג
המדרש (תנא דבי אליהו) מספר על אליהו הנביא שפגש פעם דייג. "האם אתה לומד תורה?" שואל אליהו. "לא", משיב הדייג. "אני אדם פשוט, אין לי שום מידה של חוכמה ולא כל כישורים מיוחדים".
"אמור לי", ממשיך אליהו, "כיצד אתה מכין את רשת הדייגים שלך?"
עונה לו הדייג: "למעשה זה עסק די מסובך. ראשית עלי לבחור את העובי המתאים של החבל. לאחר מכן, אני אורג את הרשת בשיטה מאד מיוחדת, בכדי לוודא את האיזון המתאים בין החוזק לבין הגמישות".
"ואיך, באופן מעשי, אתה מצליח לתפוס את הדגים שבים?", חקר אליהו.
"או", אמר הדייג, "התהליך כולל משתנים מורכבים רבים, כמו עומק המים, הטמפרטורה, המהירות הזרימה הנוכחית, העונה בשנה, השעה ביום, סוג הדג והמיקום. ביליתי שנים רבות בהתמחות בטכניקות הללו, וכיום אני מצליח להביא הביתה פרנסה טובה מעסקי הדיג".
כשתגיע לגן-עדן", אמר אליהו, "אמרת שבכוונתך להעיד שמעולם לא למדת תורה, משום שאתה סתם אדם פשוט, שלא ניחן בשום יכולת או חוכמה. אך בקיאותך בעסקי הדיג מפריכה לגמרי את טענותיך!"
האם שמעתם פעם מישהו שאומר שאין לו זמן ללמוד ולרכוש חוכמה, או לבקר את אמו, או לעבוד בהתנדבות במקומות של נזקקים? אך מה עם כל השעות שבהן הוא מבלה מול הטלוויזיה?
זוהי תוכחה, הבאת ראיות שאין שאין עליהן עוררין.
נזיפה מאהבה
כמובן שאף אחד לא אוהב לקבל ביקורת.
אך האם אתם חושבים שאתם מושלמים? ברור שלא! אם אתם רוצים לממש את הפוטנציאל שלכם, חפשו אחר ביקורת בונה. בקשו עזרה בכדי להיפטר מהטעויות שלכם. כאשר אדם מתמסר להשגת מטרה מסוימת, הוא יסכים לקבל כמות אדירה של "נדנודים", הטרדות ודברי עלבון. חשבו על הספורטאים האולימפיים, כמה ביקורת הם מוכנים לסבול מהמאמנים שלהם!
אחד הסיפורים האהובים עלי בכל הזמנים, הוא על "השפת-אמת", פרשן מפורסם על התורה (במאה ה-19 בפולין). פעם אחת, כשהיה בערך בן שתים-עשרה, הוא נשאר ער כל הלילה ללמוד תורה יחד עם חבר. כאשר הפציע השחר, הם התפללו את תפילת השחרית בשעה המוקדמת ביותר שאפשר, והלכו לישון. לאחר מספר שעות, התעוררו הנערים וחזרו לישיבה, שם פגשו את סבו של "השפת-אמת", הרב יצחק מאיר (ה"חידושי הרי"מ). הרב יצחק מאיר לא ידע שנכדו נשאר ער כל הלילה ללמוד תורה, ולכן נזף בו על שלא נכח בתפילת השחרית הרגילה. דברי הנזיפה נמשכו מספר רגעים, בהם ניצב "השפת-אמת" והאזין בקשב, מבלי לומר אפילו מילה אחת.
כאשר עזב הסבא, הביע חברו של "השפת-אמת" את פליאתו: "למה לא הגנת על עצמך? הרי ברור שהנזיפה הייתה לא-מוצדקת?!", ענה לו "השפת-אמת": "משום שלא קורה לי כל יום שאני מקבל כזה משוב אישי מסבי המכובד. לא הייתי מפספס את ההזדמנות הזו בעד שום הון שבעולם!".
אין ספק שלכך התכוון שלמה המלך כשאמר: "הוכח לחכם, ויאהבך!" (משלי ט':8).
דאגה מספקת
נקודה אחרונה: תוכחה היא מחויבות של כולנו. אסור לנו להתעלם כאשר יש אדם שזקוק לנו. לכן הוצמד לכאן הפסוק: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט:16).
אם אתם באמת אוהבים מישהו, לא תוכלו לסבול לראות אותו חי חיים שטעות ביסודם. הרי מי נותן לכם הכי הרבה ביקורת? אלה שהכי אוהבים אתכם, ההורים שלכם. זה משום שהם כל כך אוהבים אתכם, ופשוט אינם מסוגלים להתעלם מכם ולחשוב לעצמם: "הוא מבזבז את הזמן שלו, אבל פשוט לא אכפת לי". בדומה לכך, האנושות כולה היא אחת. אם אדם אחד כואב, כולנו חשים זאת.
אנו מחויבים לתת יד ולמצוא דרך לעזור. הגמרא במסכת שבת, קי"ט אומרת, שירושלים חרבה משום שאנשים לא הוכיחו זה את זה ולא עזרו זה לזה להשתפר. כיום, בין שאר הצרות, העם היהודי סובל משנאת חינם, התבוללות ופירוד בין המחנות. עלינו לנקוט במאמץ מוגבר בכדי לקרב יהודים אחד לשני ולמסורת אבותם. כיצד?
ע"י כך שנתנהג בעצמנו כמודל לחיקוי.
משמעותה המעשית של אמירת תוכחה, איננה העברת ביקורת, זריקת אבנים, או צעקה בקול רם יותר מהזולת. תוכחה אמיתית היא הדגמה מעשית של התנהגויות ופעולות. אם אדם שאינו שומר שבת אינו מעריך את הייחוד ואת הקדושה של היום, זה משום ששומרי השבת אינם שומרים עליה באופן הנכון. אם היהודים היו באמת מקרינים את יופייה של התורה, אז האמת הייתה ניכרת בעיני העולם כולו. בלי ויכוחים, בלי קונפליקטים. אכן, הגמרא אומרת שמשה רבנו היה מסוגל להורות לעם כיצד לנהוג, רק משום שהדגים בעצמו את המעשים להם הטיף
