פרשת דברים-חיסול חשבונות של משה רבנו?

בס"ד

לע"נ שמעון בן אסתר ויורם בן רבקה

פרשת דברים.
אנו זוכים השבת לפתוח את ספר דברים –הנקרא בפי רבותינו "משנה תורה". ספר זה, החומש החמישי בתורה, שונה מארבעת הספרים הקודמים של התורה בשפתו, בסגנונו ובתוכנו. ספר זה מורכב מהמילים שאמר משה רבנו לבני ישראל במישורים המזרחיים של עמק הירדן בחודש האחרון של חייו.

הדברים שמשה אומר לבני ישראל בספר דברים הינם בעלי עוצמה ולעתים ביקורתיים וחריפים למדי. הוא שב ומספר על כל מעידותיהם ומרידותיהם, על כל המריבות הקטנוניות ועל היעדר החזון. דור המדבר נכשל באתגרי החירות שניצבו בפניו. על אף שהוא היה בו בזמן הדור הגדול ביותר בתולדות עם ישראל, הדור שקיבל את התורה בהר סיני, הדור הזה היה גם דור שלא הגשים את ייעודו. משה עצוב לא רק על מה שקרה לדורו אלא גם על מה שלא קרה, על התקוות שנכזבו.

והנה מצאנו דבר פלא בפרשה. משה רבנו מאריך ביותר על עוון שהאמינו למרגלים (דברים א, כב-מה). עשרים ושלשה פסוקים רק על נושא זה! והרי דבר תמוה הוא, שכן הוא מדבר עכשיו לצאצאיהם של החוטאים, דור באי הארץ, ומשום מה להאריך?

נזכיר בקצרה, כי באירוע (פרשת "שלח") בו נשלחו עשרת המרגלים לתור את הארץ, פרט לכלב בן יפונה ויהושוע בנן נון, הוציאו המרגלים דיבת הארץ רעה. כתוצאה מכך, נגזר עליהם מיתה במדבר. כאשר כבר ה' הודיע להם שהם ימותו במדבר, ורק בניהם יגיעו לארץ הקודש, כיצד הגיבו? "ותענו ותאמרו אלי, חטאנו לה'. אנחנו נעלה ונלחמנו, ככל אשר ציוה ה' אלוהינו. ותחגרו איש את כלי מלחמתו... ואדבר אליכם ולא שמעתם, ותמרו את פי ה', ותזידו ותעלו ההרה... ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה. ותשובו ותבכו לפני ה', ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם" (דברים א, מא-מה).

מה נשתנה היום מאתמול?

מדוע כאשר יהושע וכלב הודיעו לישראל שבח הארץ, וסתרו דברי בלע של עשרת המרגלים, התעקשו ישראל לא לשמוע בקולם. וכעת מחר, אחרי הודעת עונשם המר, מחליטים בני ישראל להלחם בכוח, לפלוש לא"י בכוח הזרוע אפילו מול סיכון מפלה בקרב? הרי משה מודיע להם מפורשות כי ה' לא מצטרף אליהם "ולא תנגפו לפני אויביכם"?
עונה הרב גורדון ז"ל (ישיבת אור ישראל, פתח תקוה) כי אתמול הם היו בבחינת מצווים במצוות יישוב א"י, והיום כבר אינם מצווים במצווה זו. כאשר האדם מצווה בדבר, מיד "מתלבש" עליו יצר הרע. כדברי התוספות (קידושין לא ע"א, ד"ה גדול המצווה). יש כאן משקל נגדיי, כדי להעמיד את האדם בניסיון. אבל מיד שהקב"ה סילק מהדור ההוא את מצוות כיבוש הארץ, כי נענשו למות במדבר, בזה עצמו הסתלק יצר הרע. כעת חזרו לשפיות דעתם בשכל אנושי, שכל טבעי. וכעת מובן, מדוע מייד אח"כ רצו לכבוש את הארץ.

מה ניתן ללמוד מכך?
אם היה המצב "אבוד" ואין מה לעשות נגד יצר הרע זה, לא היה משה רבנו משחית זמן ומוכיח לשווא את בני דורו. עצם הדבר כי מוכיחים אותנו על עוון "וימאסו בארץ חמדה", סימן הדבר שבידינו להדוף את יצרנו הרע. על האדם להתחיל, והקב"ה משלים את המלאכה...
באותו מאורע של הוצאת דיברת הארץ, נאמר הפסוק: "ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד, א). מה פירוש "בלילה ההוא"? אמרו חז"ל(תענית כט ע"א): "אותו לילה תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה, אתם בכיתם בכייה של חנם, ואני קובע לכם בכייה לדורות". עלינו לשוב בתשובה על אותו חטא של "וימאסו בארץ חמדה".

מכאן, המסקנה ברורה: אשרי האדם השומע לקול ה' הנשמע מתוך דברי התורה. כאשר חז"ל הודיעו לנו מה היה החטא הראשון שגרם לבכייתנו לדורות בתשעה באב, לימדו אותנו גם כיצד לתקן. ( זה המקום לשבח את הרה"ג משה צוריאל על חידושיו).

שבת שלום,
אודי כהן
חבר ה"מכון הגבוה לתורה" ומנהל פורום יהדות באונ' בר-אילן
Udi6519@gmail.com