שום דבר לא יהרוס למשקיעים את מצב הרוח-מגדל שוקי הון

לפני שבוע ביצעו המשקיעים מימוש בסדר גודל של עד 10% (קרי מרמה של 793 עד רמת התמיכה ב-711). ניתן להתייחס למימוש זה כאל מימוש רווחים טבעי. מימוש כזה, שבא לאחר ראלי מהיר בן 24%, הוא בריא והכרחי להמשך העליות.. אלא שלאחר שלושה ימי ירידות בשיעור של 5%, זיהו המשקיעים הזדמנות קנייה - הרי מדובר במימוש רווחים, שבסופו צפוי חידוש העליות לרמות גבוהות יותר.
אגב, הירידה במחזורי המסחר במהלך שלושת ימי הירידות חיזקה את ההשערה, שמדובר בגל מימוש ולא בשינוי מגמה. כניסת הקונים בלמה הירידות והפכה את המגמה לעלייה בשיעור של 6.3% בשלושה ימים, תוך כדי גידול מרשים במחזורי המסחר, דבר שמצביע על כניסת כספים לשוק. לא נראה לי שצריך להיות מומחה פיננסי, כדי לזהות כאן היפוך פסיכולוגי עוצמתי ביותר.
בימים הקרובים (כולל פגרת יום הזיכרון ויום העצמאות), ינסו הקונים להבקיע את רמת 800 הנקודות שטרם נכבשה. פריצת רף 800 הנקודות היא קריטית. פריצה זו איננה טריוויאלית, אבל בעלת משמעות רבה להבנת כיוון השוק.
גם אם אינכם נמנים על תומכי התיאוריה הטכנית, תסכימו שהאלמנט הפסיכולוגי הוא גדול בקרב המשקיעים. לפריצת התנגדות יש משמעות פסיכולוגית רבה, כי היא משקפת התגברות של הקונים על רמת מחירים מסויימת שקשה היה להבקיעה בפרק זמן מסוים.
לכן, במידה ואכן תיפרץ רמת 800 הנקודות, היא צפויה להגביר את העניין בשוק. דבר זה יבוא לידי ביטוי בגידול משמעותי במחזורי המסחר עקב הגדלת חשיפה מנייתית מצד גופים מוסדיים (וסגירת עמדות מכר מצד השורטיסטים), אך גם בעקבות כניסת משקיעים מהציבור הרחב. היעדים הבאים הם 842 ו-897.
גם בעבר היינו עדים למספר גלי מימוש טבעיים, שבאו לאחר גל עליות חד, ובסיומם המשיכו מחירי המניות לטפס לרמות גבוהות יותר. לדוגמא - בפברואר 2003 הסתיים גל מימוש חד בשיעור של 49% (דומה בעוצמתו לירידה האחרונה) בגל עליות חד בשיעור של 92%.
תופעת השנה הסירוגית בבורסה
בחינה של המדדים המובילים של בורסת תל אביב, מעלה כי ב-15 השנים האחרונות, למעט שנתיים, שוק ההון הישראלי התנהג בצורה סירוגית. הכוונה היא ליחס בין שנים עוקבות.
בחינת מדד תל אביב 25 ומדד תל אביב 100 מראה כי בשנת 1997 הציגו המדדים המובילים תשואה גבוהה יותר מאשר בשנת 1996, ואילו ב-1998 הם הציגו תשואה נמוכה מאשר ב-1997.ב-1999 הם הציגו תשואה גבוהה מאשר ב-1998 וכך הלאה.
למעט 2001 ו-2002, שבהן כל שנה הייתה גרועה מהשנה שקדמה לה, התבנית הזו היא עקבית ב-15 השנים האחרונות.
מה אפשר להסיק מכך? שנת 2007 הייתה שנה מצוינת, עם תשואה שנתית של 31% (מדד תל אביב 25) אשר קדמה לשנת 2008 שהייתה גרועה במיוחד (תשואה שלילית של 46%). ואם ההיסטוריה תחזור על עצמה - יש סבירות גבוהה שהשנים 2009-10 תהיינה שנים טובות בבורסה (לא נסתכן בניחוש, אבל עלייה בשיעור מצטבר של 35% עד 45% לא נראית בלתי הגיונית).
שובן של המניות הקלות - היפוך מרשים מצביע על הסנטימנט החיובי
גם בשבוע החולף, כמו בראלי, בלטו מניות מדד ת"א-75. מדובר ב-75 חברות מובילות במשק הישראלי שאינן ענקיות כמו טבע, הבנקים הגדולים, חברות התקשורת והסלולר, האנרגיה וחברות האחזקה הגדולות, אך עדיין מהוות חלק לא קטן מהפעילות הכלכלית במשק.
בסיום המיתון צפויות עשרות חברות מצוינות אלה ליהנות מפרי תוכניות הבראת המשק ולהציג צמיחה מרשימה.
את השבוע החולף הן החלו בנסיגה בת שלושה ימים בשיעור של 5.8%. מימוש טבעי זה הגיוני לאחר זינוק בן 63%. או אז הבינו הקונים שהזדמנות כזו אסור לפספס, המכירות נבלמו והתחלפו בעליה בשיעור של 7.2%. איזה היפוך מרשים!
בשיאן נסחרו מניות אלה במחיר של 1,100, אך ירידה חדה בשיעור של יותר מ-70% דרדר את מחירם לשפל של 320 נקודות, הרבה יותר מהירידה בשיעור של 52% שספגו מניות ת"א-25. בעידן שלפני משבר הסאב-פריים, נשמר פער בשיעור של 15% עד 20% בין מדד המניות הכבדות (ת"א 25) ובין אחיותיהן הקלות יותר.
המשבר האחרון דרדר את מחירי מניות ת"א 75 לכמעט מחצית ממחירי המניות הכבדות. גם כיום פער של 34% נחשב מוגזם לכל הדעות ומצביע על פוטנציאל העליות הקיים במניות אלה. יעד מחיר של 566 אינו נראה מוגזם (המחיר הנוכחי הוא 526). יעד שאפתני יותר שוכן מעל 600, הקרוב למחירם הכלכלי: 670.