פרשת "תזריע"- להפןך את העור לאור

בס"ד
חודש אייר טוב ומבורך, לכל הקוראים הנאמנים.

פרשתנו, פרשת תזריע (ויקרא יב- יג), עוסקת בנגעים ובדיני טומאה וטהרה.

מייד, עם קריאת הפסוקים הראשונים מתעוררת שאלה קשה.

נאמר(יג-א'-ח') : "אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא...ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת אל פתח אוהל-מועד אל הכהן והקריבו לפני ה' וכיפר עליה וטיהרה..."

זה עתה, הביא היולדת נשמה חדשה לעולם, מפני מה נצטווית היולדת להביא קרבן חטאת וקרבן עולה?! מה החטא שחטאה?

מסביר הכלי יקר , משום שבשעת חבלי-לידה, הרי היא נשבעת ששוב לא תחזור אל בעלה- מדוע ?מסביר המדרש (תנחומא סימן ד') מאה פעיות האישה פועה. תשעים ותשע למיתה ואחת לחיים. וכיון שהצרות מקיפות אותה, היא נודרת שלא תזדקק עוד לבעלה. אולם לאחר מכן, היא מתחרטת על השבועה, כי התינוק משמח את ליבה ומשכיח ממנה את יסוריה. לפיכך עליה להביא חטאת, לכפר על השבועה הזאת.

פירוש זה אמנם נכון, אולם עיון בפסוקים מגלה שעליה להביא "קרבן עולה" וכן "קרבן חטאת" -מדוע שניים?

מסבירים חז"ל, בעטיו של חטא חוה, אשר נתפתתה לנחש ואכלה מעץ הדעת, באה הקללה של "בעצב תלדי בנים", הרי ממילא קרבה של היולדת-שבא לכפר על השבועה שנשבעה מחמת חבלי - לידה- מהווה כפרה ותיקון גם על חטא הדמון של חוה, אשר גרם לכך.
והנה, חטאה חוה גם במחשבה- שנהנתה מדברי הנחש והאמינה להם ("ותרא האישה")- וגם במעשה- שאכלה מעץ הדעת ("ותקח האישה")- לפיכך על היולדת להביא קרבן עולה, שמכפר על המחשבה , וחטאת על המעשה.

ואם עסקינן, בלידה ועוד בזכר, אי אפשר שלא לספר מעשה (מדרש תנחומא סימן ה'):

מעשה ששאל טרונסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אילו מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?
ענה לו עקיבא: של בשר ודם נאים.
אמו לו הרשע טרנוספרוס, הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם??
השיב לו עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור לי דברים שהם מצויין בבני אדם.
השיב לו טרונסרפוס: למה אתם מלים זכרים?
השיב לו ר' עקיבא: אני הייתי יודע שעל דבר זה שואלני אתה, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה.
מה עשה עקיבא? הביא לו שיבולים וגלוסקאות (עוגות- לחם) ואמר לו: אלו מעשה הקב"ה (השיבולים) ואלו מעשה ידי אדם (עוגות-לחם). הוסיף עקיבא, אין אלו הגלוסקאות נאים יותר מן השיבולים?
אמר לו הרשע, אם הקב"ה חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אימו?
אמר לו ר' עקיבא: ולמה שררו (הינו חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו?
ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם. ולכך אמר דוד המלך: "כל אמרת ה' צרופה" (תהילים יח- לא).

איזה חסדים ונפלאות עושה הקב"ה עימנו. מוסיף המדרש: מלך בשר ודם צר צורה על הכותל, אינו יכול לצור בתוכה רוח ונשמה. והקב"ה צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אימו ונותן בתוכו רוח ונשמה...

זהו המסר המרכזי, ביכולתו של האדם להשפיע, לתקן ולשכלל עולמו הנפלא שברא הקב"ה.

חודש טוב ומבורך
שבת שלום,
אודי כהן
חבר בית המדרש צעירי חולון