חג שבועות-חג ביכורים? אכילה ושתייה? מה "החידוש" ביום הזה?

בס"ד

חג שבועות-חג ביכורים? אכילה ושתייה? מה "החידוש" ביום הזה?


התורה קוראת ל- 3 ביכורים: 1) עומר [ויקרא ב,ד]. 2) שתי הלחם [ויקרא כג,יז].3) שבעת המינים [שמות כג,יט]

בחג השבועות מביאים ביכורי "קציר חיטים" ולא ביכורים משבעת המינים . שנאמר: "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים " [שמות לד,כב]. רש"י בכל המקורות מציין כי הכוונה לשתי הלחם.

מהם "שתי הלחם"?

שתי הלחם היו מובאים במקדש בחג השבועות, ומתירים את החדש במקדש [משנה מנחות י,ו] מהחיטים המובחרים של ארץ ישראל [משנה מנחות ח,א] . חג השבועות אם כן, נקרא יום הביכורים בשל שתי הלחם הקרבים ביום זה.
ולא בשל שבעת המינים.

שבעת המינים היו באים משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י, מעצרת [שבועות הינו עצרת, זה השם בחז"ל לחג שבועות] עד חנוכה. תקופה בת חצי שנה. העונה החקלאית של שבעת המינים. בתקופת חג השבועות יש בשדות חיטים ושעורים, בקיץ לעומת זאת גדלים גפן תאנה ורימון, ומתשרי עד חנוכה התמר והזית .

רק מחג השבועות ואילך, היו מביאים ביכורים משבעת המינים. אולם עיקרו של יום, זה קרבן "שתי הלחם". "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועתיכם" [במדבר כח,כו]. מפרש רש"י: וביום הביכורים-חג השבועות קרוי ביכורי קציר חיטים ע"ש שתי הלחם, שהם הראשונים למנחת חיטים הבאים מן החדש.

ומה נאה להביא את הגמרא במסכת פסחים ס"ח עמוד ב:
הגמרא שם דנה האם יום טוב הוא "לכם" או שמא זה יום טוב לה'?

אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי 'לכם'. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא...
רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא (היה מצווה לבני ביתו להכין סעודה). אמר: אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא?! (שלמדתי תורה ונתרוממתי, הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף, ומה ביני לבינם!?.)
רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא דדשא ואמר: חדאי נפשאי חדאי נפשאי! (שמחי נפשי), לך קראי, לך תנאי (בשבילך ולצורכך שניתי וקריתי). איני? (וכי אין הנאה בתלמוד תורה, אלא ללומדיה לבדם. אם לא בריתי של יומם ולילה, דהיינו תלמוד תורה, שכתוב בו (יהושע א') והגית בו יומם ולילה.)
והאמר רבי אלעזר: אילמלא תורה, לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד...

הגמרא הזו אינה מובנת. כיצד זה שדווקא "יום שניתנה בו תורה" מוביל לאכילה ושתייה?
מעשיהם של ר' יוסף ור' ששת מעוררים תמיהה אף הם - וכי זו המעלה בלימוד התורה, שהאדם הפרטי מתעלה ושמח בה? אף תירוץ הגמרא אינו ברור - האם העובדה שהאדם למד לצורך עצמו היא דבר חיובי?!

ונראה לתרץ כך:

המשנה (תענית פ"ד משנה ח'). אומרת:
ביום חתונתו - זו מתן תורה.

משמעות הדברים היא, שמתן תורה יצר קשר בין הקב"ה והעולם, כשם שחתונה יוצרת קשר בין האיש והאישה. קודם החתונה - חי האיש את חייו והאישה את חייה, אלא שהם נפרדים ומנותקים זה מזה. ביום החתונה - נוצר קשר ביניהם, ומאז הם קשורים זה לזה וחיים זה עם זה.
קודם מתן תורה - היה עולם רוחני - התורה קדמה לעולם והקב"ה היה משתעשע בה גם קודם שניתנה תורה לישראל. עולם גשמי היה קיים גם כן, אלא ששני עולמות אלה היו נפרדים ומנותקים זה מזה.
החידוש הגדול של מתן תורה הוא שמעתה ישנו קשר בין שני העולמות, והם קשורים זה לזה וחיים זה עם זה יחד.
יום מתן תורה יישב את הסתירה שהייתה, כביכול, בין הגשמיות לרוחניות ובין האדם הפרטי לכלל. התורה היא המחברת ביניהם.
עצרת, יום שניתנה בו תורה, נחוג על ידי אכילה ושתייה, כי שמחת האדם הגשמית, כביכול, מעידה על חיבורו לתורה ולעולם הרוחני, חיבור שנוצר ביום מתן תורה.

שמחתם של ר' יוסף ור' ששת בלימוד התורה שלהם תובן על פי דברי הרב קוק זצ"ל בפסקה הנקראת "מגמת מוסר הקודש":

הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה...

חג שמח,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באוניברסיטת בר-אילן
Udi6519@gmail.com