פרשת במדבר-"ודגלו עליי אהבה"

בס"ד
פרשת במדבר.

חומש חדש בפנינו. תקופה חדשה נפתחת.
חומש במדבר, עוסק ברובו במאורעות הקורים את בני ישראל בכל משך הילוכם במדבר. ההליכה הממושכת במדבר, ההיבט הנפשי, עם שלם , נע ונד ללא בית.

והנה בפרשת "במדבר", הנושא המרכזי הוא מפקד בני ישראל בראשית השנה השנייה לצאתם מארץ מצרים.
והנה פלא - מספר האנשים שמוזכר במפקד שנערך בחודש ניסן בפרשת "במדבר" זהה למספר האנשים המוזכרים במניין שבנדבת המשכן בפרשת "פקודי", שנערך למחרת יום כיפור. איך ייתכן שבמשך כחצי שנה שבין יום כיפור לניסן לא נוספו עוד בנים?

הנצי"ב מוולוז'ין מביא גישה שונה ומעניינת כתשובה לשאלה זו - ודאי נוספו אנשים ממניין למניין, אולם המניין נקבע לפי המספר הדרוש להשראת שכינה בפומבי במדבר, כפי מה ששיערה ההשגחה העליונה, ולכן שני המניינים היו שווים כי לא היו זקוקים ליותר יוצאי צבא להשראת השכינה.

אלא יש לתמוה. לשם מה התורה מקדישה פרשה שלמה למפקד השבטים ולאופן החניה לדגלים, הרי כל הפרטים הללו הם ציווי לשעה ולא לדורות, והדבר עומד בסתירה לכלל הידוע (רמב"ם בהקדמה לספר המצוות) שמצווה שאינה נוהגת לדורות לא נמנית במניין המצוות?

אלא שמכאן אנו רואים את גודל מעלתם של בני ישראל במדבר. דור המדבר היה דור דעה (כמו "והאדם ידע את חווה"- ידיעה פירושה חיבור), דור שקיבל את התורה והנחיל לנו את יסודות האמונה. דור זה הטביע בנו את התכונות המיוחדות של עם ישראל, כל מי שאבותיו עמדו על הר סיני יש לו תכונות שעוברות בירושה מדור דור. לכן מאריכה התורה בביאור מעשי דור המדבר, מפני שאופן חנייתם מסביב למשכן אשר השכינה שורה עליו, רומם לדורות את כלל ישראל והטביע בנפשם פנימה את הערגה הנפשית וההשתוקקות לכל דבר שבקדושה ולקרבה לאבינו שבשמים.

מעשיהם של דור המדבר לא הצטמצמו רק לדורם, הם הטביעו את חותמם על מהלך ההיסטוריה והדורות הבאים. זו גם הסיבה, שהמעידות שלהם, כגון חטא העגל וחטא המרגלים השפיעו על הדורות הבאים, מפני שככל שהאדם גדול יותר גם המעידה שלו עמוקה יותר ורישומה ניכר לטווח ארוך.

מוסיף המדרש:
"חיבה גדולה חיבבן הקב"ה שעשאן דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרין. ומנין שהיא אהבה לישראל? שכן שלמה אומר:"הביאני אל בית היין ודגלו עליי אהבה" (במדב"ר ב, ג')

אולם, בסופו של דבר, הדגל אינו אלא אריג צבוע בצבע מסוים ומה גדולה יש בחתיכת אריג? ומה עניינם אצל מלאכי השרת?

הדגלים אינם סתם אריגים צבועים. סימן היכר הם לתכונות הנפש, לתפיסות הרעיוניות השונות של השבטים השונים ולמשימות המיוחדות המוטלות עליהם בהתאם לכך. גם מלאכי השרת מחולקים ע"פ תפקידיהם המיוחדים ושליחותיהם השונות כמערכת צבאית מסודרת. "ברכו ה, כל צבאיו, משרתיו עושי רצונו". דגלי המדבר היו יפים לשעתם. צורת חניה זו לא נקבעת לדורות. אולם הרעיון, נצחי הוא. מערך

הדגלים קיים בנפש העם, והוא המקיים אותו בכל המצבים ובכל התקופות.

דגל בא לייצג רעיון, תוכן,מסר רעיוני. ללא אלו הוא אריג בד ותו לא.

שבת שלום
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה ומנהל פורום יהדות באוניברסיטת בר-אילן.
מייל: udi6519@gmail.com

אשרינו שנפל בחלקינו לקרוא דברי תורה בזכותך ולהיות חלק מבני דור המדבר

שתי שאלות לי על הפרשה.

1. למה נשיא מטה גד נקרא אליסף בן-דעואל בפרק א' אבל אליסף בן-רעואל בפרק ב'? מבחינתי מדובר בשגיאת מעתיק, אבל מה אומרים על כך פרשנים מאמינים?

2. בפרק ג' פסוק 39 מופעיות נקודות מעל המילה ואהרן. מה פשרן? האם הן מסמנות שהמילה נוספה ע"י עורך באחד משלבי המסירה של הקטע? ההשערה בשאלה השנייה נובעת מן העובדה שהפועל בפסוק - פקד - כתוב בלשון יחיד בעוד מי שפקדו את הלויים ע"פ הפסוק היו משה ואהרן; שמא העורך הוסיף את אהרון למשפט אבל הותיר את הפועל כבמקור. מוקדם יותר בפרק רק משה לבדו נצטווה לפקוד את הלויים.

שבת שלום.

אודי:
יישר כוח ושבת שלום.

שלום לכל המגיבים,
אני שמח שדבריי משמחים את הקוראים. אני עוד יותר שמח שמקשים עליי קושיות.

חז"ל לימדו אותנו, שיש להשיב לכל שאלה. אל לנו להרתע משאלות. נהפוך הוא. כל הגמרא (התלמוד הבבלי) רצוף קושיות-סוגיות עד אינסוף, וכל האמוראים, הסבוראים, הגאונים, הראשונים, האחרונים ואחרוני האחרונים מתפלפלים ומנסים לרווח את פסוקי התורה, ולהוציא את ההלכה בצירוף התורה שבעל פה.

רש"י, רמב"ם, רמב"ן, הגר"א-הגאון רבי אליהו מווילנא, הבן-איש חי, "הכלי יקר", אב"ע-רבינו אברהם אבן עזרא וכו'. אלו עמודי עולם בחינת :"לאורם נלך".

ועל כן, בטרם צצות קושיות, יש פשוט ללמוד את התורה "הדק היטב, היטב הדק" ולבדוק אם הפרשנים התייחסו לשאלות שאנו שואלים.

[אני יכול להקשות למשל את הפסוק הבא:"וימת נדב ואביהו לפני ה' בהקריבם אש זרה..ובנים לא היו להם (ג-ד). מדוע נאמר "וימת" בלשון יחיד?!!? , ולא "וימותו" לשון רבים?" טעות "סופר"?!. וודאי שלא. יש ביאור לכך אצל הפרשנים. אם תרצה אבאר לך. ]

ולעצם 2 השאלות שנשאלתי:

1) באשר לחילוף שבין דעואל לרעואל, כבר עמד על כך הרמב"ן לפני יותר מ-700 שנה.
הרמב"ן הוא רבי משה בן נחמן, (1194 - 1270) מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

וזו לשונו: "והשנוי בשם אבי הנשיא לבני גד,בעבור כי המנהג בלשון הקודש לשנות השמות, בטעם שווה, כמו זרח (להלן, כו יג) וצוחר (בראשית מו י) מלשון כצמר צחר (יחזקאל כז יח). ונקרא דעואל, שידע את האל, רעואל, ששם רעיון ליבו באל, כמו ולי מה יקרו רעיך אל (תהלים קלט יז) , בנת לרעי מרחוק (שם פסוק ב) , והיו קוראים האיש ההוא בשני שמות ולכן תזכרנו התורה בשניהם.


2) לגבי השאלה השנייה, רש"י מפורש על הפרשה כותב. "נקוד על אהרון לומר לך, שלא היה במנין הלווים(ולכן גם הפועל בלשון יחיד, תוספת שלי על רש"י). יתירה מזו, הגמרא במסכת בכורות (דף ד) מתייחסת לשאלה זו. "השפתי חכמים" בביאור לרש"י מבאר יותר. אם לא תמצא אותו, אסביר לך.

חזק ואמץ,
א' כהן

תודה א' כהן, ישכוייח.

על לא דבר.
אם תמשיך להקשות קושיות אשמח מאוד, שכן אין לך שמחה כהתרת הספק:)

לצערי איי יכול לצרף בשל סיומת הקובץ הסבר מלא יותר, המבוסס על מחקר וגמרא. מי שרוצה את הקובץ מוזמן לשלוח לי מייל: udi6519@gmail.com

זה המקום להודות לדר' אפרים יצחקי על שטרח, מהמחלקה לתלמוד אונ' בר-אילן.

זכור תמיד:

"שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא." [מסילת ישרים-פרק א]

עבדכם,
א' כהן