פרשת בהר-בחוקותי. אונאת דברים?

בס"ד
פרשת בהר-בחוקותי.
[לרפואת יצחק עזיז בן סוזן עזיזה]

בפרשת בהר, אנו מוצאים שני פסוקים דומים, אם כי שונים. (כה,יד):"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו". רש"י כותב: "אל תונו-זו אונאת ממון".

ואילו מיד אח"כ, מוצאים אנו פסוק נוסף (כה,יז): "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך כי אני ה' אלוהיכם". כאן כותב רש"י: "כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חברו"
.
וכן הספורנו כותב: "אפילו בדברים וגניבת דעת ועצות רעות.. "

נמצאנו כי התורה מלמדת אותנו 2 איסורים: אונאת ממון ואונאת דברים.

מהי אונאת דברים?החפץ חיים כותב: "פעמים הרבה מצוי עוד לאו אחד, והוא לפי מה שרגילים הרבה פעמים לבזות לחברו במעשיו הראשונים או בפגם המשפחה או במיעוט חכמתו בתורה או במלאכתו...עובר על לאו: "לא תונו איש את עמיתו".
וכך לשון הגמרא (בבא מציעא, נט) :"אמר רבי חנינא: כל היורדים לגיהינום עולים, חוץ מג' שיורדים ואינם עולים. ואלו הן: הבא על אשת איש. והמלבין פני חברו ברבים. והמכנה שם רע לחברו".

מדוע דווקא שלושת בעלי העברה האלו יורידם לגיהינום ולא עולים ? מהי חומרתם הרבה של אלו השלושה דווקא? מה הם עשו יותר משאר בעלי עברה?

אלא, מסביר המהר"ל (נ' אהבת ריע, פ"א), כי עברה משמעה העדר. כלומר , זו פעולה שמחסרת את הבריאה.
כל שינוי מציווי הבורא הינו חסרון למעשה. כך שאפילו אין תוספת טוב, אלא נהפוך הוא, פעולה שהורסת את הבריאה, במקום לשכללה. הגיהנום הינו הביטוי לשיא היעדר אפשרי. הוא המגיע לאותם אנשים שמחסרים את הבריאה. (לשם דוגמא: בית מלא רהיטים , מול בית ערום לחלוטין) .

שלושת המקרים שמונה הגמרא הם בעצם שלוש פעולות של חסרון הבריאה. ידוע הפסוק מספר בראשית:"זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם". לאחר השילוב-הנישואין בין איש לאישה נקרא בתואר אדם. הגמרא (יבמות סג) אומרת:"מי שאין לו אישה אינו קרוי אדם". אדם שבא על אשת איש, מפריד ומחבל בין השניים. למעשה הוא פוגע בבריאה. הוא יוצר מצב של היעדר. לכן, מידה כנגד מידה, הוא מגיע לגיהינום-שבו העדר לא פוסק.

המלבין פני חברו- צלם של הקב"ה נמצא על כל אדם ואדם. "בצלם אלוקים נברא האדם". ולכן:"הסותר פני חברו כסותר פני השכינה" . אדם זה, ביטל את יצירת האלוקים. הוא מסיר את צלם החיות מפני חברו ולכן כאן ניכר העדר. ולכן גם עונשו שיהא במקום חסרון.

והאחרון: המכנה שם רע לחברו. שם מורה על מהות. לכל אדם יש את שמו המיוחד לו והמורה על פנימיותו. אדם שמכנה את חברו בשם אחר, מחבל בתכונות המיוחדות שטבע הבורא בחברו.
ולכן אדם שנכנס באותה כת של האנשים המחבלים והמחסרים את הדבר הנפלא והנעלה בותר, הלא הוא האדם עונשם שיהיו במקום העדר.

שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול

שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה
ומנהל פורום יהדות באוניברסיטת בר-אילן
מייל: udi6519@gmail.com

שָׁלוֹם רָב, לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ; וְאֵין-לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהילים קי"ט קס"ה)
(למו=להם)

שבת שלום ותודה על הדברים,
אבנר