סופ"ש בשווקים יוון וארה"ב-29.04.2010 -פסגות

עדכון יוון
• ביום חמישי הרגיעה אנגלה מרקל מעט את השווקים כאשר הצהירה ש"יוון לא תהיה ליהמן". הסקפטיים שבין המשקיעים שאלו: "אבל מה אם היא תהיה בר סטרנז?" פרשנות לאנלוגיה: בר סטרנז הוצל ע"י הממשל, אבל ליהמן, שבא אחריו – כבר לא. האם יסייעו ליוון ולספרד כבר לא? אם בפיננסים מדברים על גופים שהם גדולים מכדי ליפול, בתחום החוב של המדינות שואלים האם ספרד אינה גדולה מכדי שניתן יהיה לחלצה. באנגלית זה נשמע טוב יותר: too big to fail לעומת too big to bail.
• ראשי האיחוד האירופי ומרקל ספציפית קראו לפתרון מהיר של הבעיה. כן, אבל הם קוראים לפתרון מהיר שלה כבר חודשים.
• יוון מדברת על תוכנית צנע הכוללת העלאת מיסים, קיצוץ תקציבי, קיצוץ שכר במגזר הציבורי, ופיטורי עובדים בהיקף של 24 מיליארד אירו. מדובר בתוכנית ענקית – סדר גודל של 10% מהתוצר. זה כמו שישראל תעביר תוכנית בהיקף של 70 מיליארד שקל. כמעט בלתי נתפס.
• בתגובה יצאו היוונים לרחובות.
• קיים ספק רב אם ממשלת יוון תצליח להעביר את התוכנית וליישם אותה.
• הדבר הכי קרוב בהיסטוריה הכלכלית של ישראל לתכנית הנדרשת ביוון, היא תוכנית הייצוב מיולי 1985 (ההבדלים, באופן טבעי, לא מבוטלים, אבל עדיין). כאן גם בולט ההבדל הגדול ביציאה מהמלכוד: בישראל היתה תוכנית חבילה מאוד נרחבת שכללה את הממשלה, המעסיקים וההסתדרות. ללא הסכמת העובדים, התוכנית לא היתה יוצאת לדרך. ביוון, אין כל סימן להבנה של האיגודים את הצורך שלהם בשיתוף פעולה.
• אפילו אם כן תאושר ותופעל התוכנית, כלל לא ברור שהתוכנית תעבוד. היא עלולה לייצר ספיראלה של מיתון שדווקא תקשה על החזר החובות.
• היום ב-17:00 שעון ישראל, נפגשים שרי האוצר של האיחוד האירופי (שוב) לראות מה עושים.
• מדברים על תוכנית חילוץ בהיקף של 120 מיליארד אירו, שינתנו כהלוואה בריבית של 5% למשך שלוש שנים. נזכיר, שכשהבעיה רק החלה לצוף, דובר על תוכנית של 15 מיליארד, שהפכה אח"כ ל-45 מיליארד. ככל שהאירופאים גוררים רגליהם, כך נדרשת תוכנית הולכת וגדלה. בקצב הזה, לא ברור ש-120 מיליארד אירו הן סוף פסוק.
• כל מדינות האירו יתרמו לחבילת הסיוע – כך סוכם כבר לפני שבועות מספר. אלא שמאז שזה סוכם, התשואות על אגרת של פורטוגל כבר עברו את ה-5%. המשמעות היא שפורטוגל תתרום מכיסה ליוון, בעוד שגם היא בבעיה. מתחילים להיות סימנים של בעיות שלא מתכנסות.

בעיות גם בארה"ב
• דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, בקצב של חמשת אלפים חביות נפט ביום, השפיעה לרעה על מניות חברות הנפט ביום שישי. שלא לדבר על מה שזה הולך לעשות לכל בעלי החיים באזור.
• ההסתבכות של גודלמן זקס מעלה את הסיכוי לרפורמה מרחיקת לכת בתחום הפיננסים. ההערכה היא שרפורמה כזו תפגע בגופים הפיננסיים הגדולים, ומניותיהם ירדו בסוף השבוע.
• "בעיה" בשוק המניות האמריקאי וגם הישראלי – פחד גבהים. אחרי עליה כל כך תלולה וממושכת, השווקים ממהרים לממש עם כל סימן לבעיה. סיפורי יוון בעיקר, אך גם גודלמן, הנפט וסוף עונת הדוחות, הן סיבה מצוינת להוריד כסף מהשולחן.

החדשות הטובות
נתוני המקרו בארה"ב וגם בישראל מאוד חזקים. הצמיחה ברבעון הראשון בארה"ב היתה של 3.2%, אך חשוב מהמספר עצמו, הוא הרכב הצמיחה – ברבעון הראשון ההשקעות בבניה למגורים אומנם שבו לרדת, אבל בצריכה הפרטית נרשמה עליה של 3.6%. הצריכה הפרטית היא התחום בו מתמקדים מרבית הכלכלנים, מתוך הערכה שאם זו תתאושש – תתאושש כל הכלכלה. כלכלני המיעוט, ואנחנו ביניהם, מעריכים שהצמיחה ברבעונים הקרובים תהיה מאוד חזקה, אך בעיות מבניות כבדות, כמו גם העובדה שחלק גדול מהצמיחה נעזר בהנשמה מלאכותית מבית היוצר של המדיניות הפיסקלית והמוניטרית, יגרמו להאטה בקצב הצמיחה בשנים הבאות.

השווקים
התשואה על האגרות בארה"ב כבר ירדה חזרה אל מתחת ל-3.70, למרות שבוע עתיר הנפקות. הבריחה לאיכות ניצחה.
ישראל דווקא לא נהנתה מהתפתחות זו בשבוע החולף. הפער בין האגרות לעשר שנים של ארה"ב וישראל עומד הבוקר על 133 נקודות, אחרי שכבר ירד לאחוז אחד בלבד. נראה שמה שתרם לעליה בפער הוא הירידה במחירי המניות בישראל. מכשירי ההשקעה המורכבים למיניהם (קרנות ותעודות של 90/10, 80/20 ודומיהם), מעלים את המתאם בין התנהגות המניות בישראל להתנהגות אגרות החוב (מתאם, שבראשית השנה היה דווקא שלילי).
יתכן שתרמה לעליית הפער בין האגרות הישראליות לאמריקאיות, גם החלטת בנק ישראל שלא להעלות את הריבית. רמת הריבית היום בישראל, 1.5%, מבטאת להערכתנו משקל יתר שמעניק הבנק לשיקולי המטבע על חשבון שיקולי האינפלציה. נציין, שעל פי חוק בנק ישראל החדש, יעד יציבות המחירים צריך לקבל עדיפות על פני יעדים אחרים כמו צמיחה ותעסוקה ויציבות פיננסית.