בנק ישראל הותיר את הריבית ב-1.5%, אירועי יוון-27.04.2010

בנק ישראל הותיר את הריבית ב-1.5%
הענקנו הסתברות מעט גבוהה מ-50% להעלאה, והסתברות מאוד גבוהה שאם לא תועלה הריבית החודש – היא תועלה בחודש הבא. החצי השני של התחזית נכנס עתה לתוקף.

המשפט הכי חשוב בהודעה מופיע לקראת סיום, בתום החלק שכותרתו "הגורמים העיקריים להחלטה על פי בנק ישראל":
"לאחר שהועלתה בחודש הקודם הוחלט להותירה ללא שינוי בחודש מאי".
או במילים אחרות – ואת זה אנחנו מסבירים מידי חודש כבר חודשים מספר – צריך להעלות את הריבית, לא צריך להעלות אותה כל חודש, לכן לפעמים כן מעלים ולפעמים לא, מבלי שבחודשים שמעלים יקרו דברים שונים באופן מהותי מאשר בחודשים שלא.

תחזיות וציפיות נגזרות משוק ההון כפי שנאספו ע"י בנק ישראל:
• ממוצע של תחזיות חזאים לאינפלציה 12 חודשים קדימה = 2.7%.
• ממוצע תחזיות חזאים לאינפלציה ב-2009 = 1.8%.
• ממוצע תחזיות ריבית בעוד 12 חודשים = 3%. החזאים מושכים את התחזית הזו קדימה כבר חמישה חודשים. כלומר, השוק טעה לחשוב שהעלאת ריבית בנק ישראל תהיה מהירה יותר מדי. הטעות הזו מסבירה את התשואה המאוד יפה שעשו אג"ח מדינה מראשית השנה (3.5-4% על האגרות הבינוניות ומעלה בארבעה חודשים).
• ריבית בעוד 12 חודשים הנגזרת משוק ההון = 2.6%

עוד מציינים בבנק:
• מראשית השנה ירד מדד המחירים ב-0.9%, אבל אם מנטרלים את הפחתת מחיר המים, הפחתת המיסים וגורמים עונתיים, יוצא שהמדד עלה ב-0.6% בשלושת החודשים הראשונים של השנה.
• הפעילות ממשיכה להתרחב, אך קצב התרחבותה מתמתן.
• שיפור מתון והדרגתי בשוק העבודה. השכר הריאלי היה נמוך בנובמבר-ינואר ב-1.7% מרמתו שנה קודם לכן. לא טוב לשכיר הממוצע במשק. טוב למי שחושש מאינפלציה.
• ה-IMF עדכנה את תחזית הצמיחה העולמית שלה כלפי מעלה (מ-3.9% ל-4.2%). בנק ישראל עדכן גם הוא את תחזית הצמיחה שלו ל-2010 מ-3.5% ל-3.7%. התחזית שלהם ל-2011 עומדת על 4%. אנחנו דווקא מעריכים שהצמיחה ב-2010 תגיע ל-4% די בקלות. אנחנו סקפטיים יותר לגבי 2011.
• בנק ישראל מדווח שהכל נהדר ושהסיכוי לחזרה למיתון קטן, אבל שחלק מהצמיחה מושג בזכות מדיניות מוניטרית ופיסקלית מרחיבה, וכשזו תסתיים, היא עלולה לאיים על עוצמת ההתאוששות. זה מה שאנחנו אומרים כל הזמן.
• האינפלציה העולמית מרוסנת ואין חשש להתפרצות אינפלציונית בשנה הקרובה.

התקשורת עשתה עסק גדול מאיזכור הזינוק במחירי הדירות והאגח הקונצרני בהודעות קודמות. אין התיחסות לכך בהודעה הזו. לא בגלל שהמחירים יורדים – בגלל שאם יחזרו על האמירה הזו מדי הרבה פעמים, יקלעו עצמם למלכודת בה נמצא הפד. יחפשו תמיד את המשפט הזה, ומכל שינוי בו יעשו פרשנות שלימה. אז הפעם אין התיחסות, למרות שכלום לא השתנה.

אנחנו לחלוטין לא שותפים למשקל היתר שנתנו חלק מהפרשנים להתיחסות של הבנק לחששו מפני האטה. בנק מרכזי תמיד צריך לציין את הסיכונים, וזה מה שהם עושים. דווקא העובדה שתחזית הצמיחה שלהם ל-2011 גבוהה יותר מאשר ל-2010 מעידה שהם חוששים פחות מאחרים (אנחנו, למשל).

יוון
כל פעם שאנחנו חושבים שפרק הסיום של הסדרה הזו לפנינו, מביאים לנו פרק של ה"מיטב".

אז חשבנו שאם יוון קוראת להפעלת תוכנית החילוץ, היא תופעל (בתוך שבועיים). אנגלה מרקל חושבת אחרת. עדיין יש לה בחירות קרבות על הראש (כפי שסיפרנו בחודשים האחרונים פעמים מספר). אתמול היא הודיעה שאין לה שום כוונה להתחיל בכלל לדון באישור התוכנית (נדרש אישור פה אחד של כל מדינות האיחוד, על מנת להפעיל את התוכנית), לפני שהיא תדע אילו צעדי צנע נוספים מתכוונת יוון לממש. אפילו בלי הבחירות שמטרידות אותה, אי אפשר לבוא למרקל בטענות. ההפגנות של עובדי הסקטור הציבורי ביוון משדרות מסר מאוד ברור של חוסר נכונות לוויתורים מצידם.

בינתיים, המשקיעים כבר מסתכלים קדימה ומענישים את מי שנתפשת כבאה בתור: פורטוגל. הענינים הולכים ומסתבכים ונראה שהולכים לקראת מה שנראה כסיום בלתי נמנע:
התשואות על האגרת היוונית לשנתיים עלו אתמול ל-13.5%(!), והתשואות על האגרת לעשר שנים ל-9.5%.
כבר עברנו את השלב בו המשקיעים הולכים ומשתכנעים שהסיפור ייגמר בהסדר חוב כזה או אחר של יוון. אנחנו עכשיו בשלב שבו שואלים אם זה יהיה הסוף גם של החוב של פורטוגל וספרד. לא צחוק הסיפור הזה.

פסגות