סיפור קצר וחובה

היו היה מרצה זקן שמלמד את תלמידיו "תכנון זמן יעיל". במסגרת
ההרצאה הוא עורך ניסוי לעיני אולם מלא סטודנטים כשהוא ממלא
מיכל זכוכית שעל השולחן באבנים גדולות.
משלא יכלה להכנס אבן גדולה יותר למיכל, פנה אל תלמידיו ושאל:
"האם המיכל מלא?"
"כל התלמידים השיבו , כן המיכל מלא"
המרצה מוכיח שהתשובה שגויה כשהוא מכניס למיכל אבני חצץ
הממלאות את הרווחים, אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד
שירדו לתחתית המיכל.
ואז שוב פנה המרצה לתלמידיו ושאל: "האם המיכל מלא?"
לשאלה הזאת השיב אחד התלמידים, "כנראה שלא".
"נכון" , ענה המרצה הזקן
כך חזר המרצה על פעולותיו והכניס חול ולאחר מכן מים
כדי לחסום כל חלל ריק במיכל.
לשאלתו איזה אמת גדולה ניתן ללמוד מן הניסוי אחד הסטודנטים עמד
וענה:" אנו למדים שככול שהיומן שלנו נראה מלא וגדוש במטלות
והתחייבויות, אם נתאמץ תמיד נמצא עוד".
"לא" ענה המרצה הזקן. "לא זה, האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי
היא שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא
נוכל להכניס את כל האבנים אחר כך". הזקן התבונן בשומעיו ואמר:
" מה הן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? חברים? מה
שאתם אוהבים לעשות? להלחם למען מטרה נעלה? ...מה שחייבים לזכור
הוא שקודם חשוב להכניס את האבנים הגדולות שאם לא נעשה זאת
נפספס את החיים, אם ניתן עדיפות עליונה לדברים האחרים (חצץ
וחול..)יתמלאו החיים בדברים בקטנים ולא ישאר זמן לדברים
החשובים באמת. משום כך אל תשכחו לשאול את עצמכם מה הן האבנים
הגדולות בחייכם ושתמצאו אותם, תכניסו אותם למיכל (החיים) שלכם.

בהצלחה בתכנון הזמן ...