פרשת שמיני- שליחות של מקום

בס"ד

פרשתנו פרשת שמיני עוסקת במאכלים הטמאים שעל האדם להמנע מהם והכשרים שעל האדם לאכול מהם . כמו כן, מותם הטראגי של שני בני אהרון נדב ואביהוא [ויקרא י כד].

אולם, ארצה הפעם לעסוק בפרשה מזווית אחרת:

היום השמיני הוא יום חנוכת המשכן, שמחה גדולה. מדוע? מאחר שאהרון הכהן נבחר לכהן בתפקיד רם ונשגב על אף חלקו בחטא העגל.

אולם שימו לב רבותיי, פרשה זו מלמדת אותנו לא רק מי ראוי לכהונה אלא גם מי לא ראוי לכהונה.

וכן מצינו במדרש ויקרא רבה (וילנא) פרשה יא:
"כל שבעת ימי המילואים היה משמש משה בכהונה גדולה". ומוסיף המדרש שלוש מילים משמעותיות:
"וכסבור שלו היא".

היינו, משה היה סבור כי שלו היא [הכהונה]. בשביעי אמר לו הקב"ה: לא שלך היא. אלא של אהרון אחיך. וזה שאמר הכתוב: "ויהי ביום השמיני".

משה, אדון הנביאים, אשר שימש בכהונה גדולה כל שבעת ימי המילואים, וסבור שהוא ישמש, נתבשר שלא הוא יהיה. אלא אהרון אחיו.

מדוע? מדוע נעקר תפקיד כה חשוב זה מידי משה- העניו מכל אדם, אדון הנביאים??

אומר המדרש [ויקרא-רבה פרק ט] , רבי תנחום בשם רבי יודן :"כל שבעת ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו. שנאמר: " וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" [ויקרא י' יד].

אמר שמואל בר נחמן: "כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים. זה שאמר הכתוב: " גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדיך". כל גם מרבה עוד יום. היינו שניים[רבים]. סה"כ 6 ימים כנגד שלוש פעמיים של גם . ובשביעי אמר משה :"שלח נא ביד תשלח".

משה על אף הפצרות הקב"ה, מסרב ואינו נענה ללכת בשליחותו של מקום.

אמר לו הקב"ה: משה! אתה אומר:" שלח נא ביד תשלח"? חייך שאני צורכה לך בכנפייך. לאמור זה ישמש להיפרע ממך. אימתי נפרע ממנו?

רבי ברכיה רבי חלבו אמר: כל 7 ימי המילואים היה משמש בכהונה, וכסבור שלו היא. ובשביעי אמר לו לא שלך היא. הדא הוא דכתיב: "ויהי ביום השמיני."

היינו השורש לאי זכייתו של משה, בכהונה הגדולה, נעוץ בסירובו לצו השם ללכת בשליחותו.

"לא איש דברים אנוכי", עד אשר הוא אומר:" שלח נא ביד תשלח". ומבאר רש"י: "ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרון" [שמות ד'- י"ג].

אולם יש לאמר כי חושש היה משה שקבלת השליחות תפגע באהרון אחיו. היינו כמכבד לאהרון. שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרון אחי מתנבא להם במצרים 80 שנה.

ומניין למדנו שאהרון היה מתנבא? שנאמר:"כה אמר ה' הנגלה נגליתי.."[שמואל א ב].
גם הסיבה שמשה "מתחמק" היא לנהוג כבוד.
אע"פ כן תגובתו של הקב"ה כועסת. "וייחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרון אחיך הלוי הלא ידעתי כי דבר ידבר וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו".[שמות ד', יד-יז]

חרון אף הזה, נתפרש ע"י חז"ל כהותיר רושם. למעשה, כל חרון אף שבתורה הותיר רושם [רש"י שם].

דרש רבי יוסי: אהרון אחיך הלוי- אף בזו נאמר רושם. שנאמר "הלוי". שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן. והכהונה הייתה צריכה לצאת ממשה. מעתה, לא יהיה כן. הוא יהיה כהן ואתה הלוי. משה אמור היה להיות כהן ואהרון היה צריך להיות לוי.

נמצאנו למדים רבותיי, כי סירובו של משה הוא שהיפך את התפקידים. אהרון יהיה כהן ומשה יהיה לוי.

זה המסר רבותיי. כאשר על האדם מוטלת שליחות או כל תפקיד אחר , יעשה כל שביכולותיו לקדש שם שמיים. להשתמש בכשרונות שנתן לו הקב"ה כדי להשפיע טובה לאחרים.

יה"ר שנעשה רצונו כרצונו,
שבת שלום,
אודי כהן
חבר בית המדרש צעירי חולון