פרשת השבוע: "ויקרא"

בס"ד


זכינו, ב"ה, להגיע לחומש "ויקרא". פרשת "ויקרא", עוסקת בקרבנות (חטאת, עולה שלמים וכיו"ב) אשר מקריבים האדם לפני הקב"ה.
מיד, בפסוקים הראשונים, מתעוררת שאלה קשה. וכי הקב"ה, מלכו של עולם, צריך קרבנות!? הרי הכל מידו אז מה ראה לצוות בקרבן את בני האדם!? מה מיוחד בטקסיות הזו בשחיטת הבמה?!

לכך , נראה לי לבאר כמו שכתב הספורנו, הרמב"ן והאלשיך הקדוש:

"אדם כי יקיב מכם קרבן לה'" (א-כ). מה שהאדם מקריב מגופו- שיש לו הכנעה ולב נשבר- הוא , הוא הקרבן האמיתי. אם הקרבן אינו מלווה בתשובה ובהכנעה, אין השם יתברך חפץ בו ("אין חפץ בכסילים").
אדם כי יקריב "מכם"- אם מקריב הוא מ מ נ ו , מן "האני" שלו- אז הרי זה "קרבן לה'"..(ספורנו).

הרמב"ן, נוקט בדרך שונה אך לא סותרת, כי ענינו של הקרבן הוא, שכאשר יראה אדם כיצד זורקים את דם הבהמה ושורפים את אבריה, יחשוב בליבו כי מן הדין ראוי היה הוא עצמו שייעשה לו כך בגלל חטאיו, אך חסד הוא מאת השם יתברך שהוא מקבל את הבהמה בתור כפרה תחתיו.

זהו שאמר הכתוב: אדם כי יקריב "מכם"- לאמיתו של דבר ראוי היה הקרבן להיות "מכם"- מן האדם גופו, אלא "קרבן לה' מן הבהמה"-חסד עושה השם יתברך, עם האדם ואיננו דורש זאת ממנו, אלא שיקריב בהמה תחתיו..(אלשיך הקדוש)

ענין נוסף, שמביא מדרש תנחומא,על הפסוק הראשון "ויקרא אל משה"- זה שאמר הכתוב "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי, כט, כג), כל מי שרודף אחרי שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. הכיצד?

שאול ברח מן השררה "ונחבא אל הכלים"(ש"א י כ"ב) והשררה רדפה אחריו, שנאמר:"הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה"(ש"א י כד).
ומנגד, אבימלך שרדף אחר השררה:"וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אימו..והרגם כולם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם. ולבסוף,"וישלח אלוהים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך והרגה אותו אישה".

משה ברח מן השררה, שנאמר "שלח נא ביד תשלח"(שמות ג יג)-לא רצה שררה- שליחות. ולבסוף?
הוציאם ממצרים, קרע להם את הים,הביאם אל המדבר והוריד להם מן והעלה להם את הבאר והגיז להם את השליו ועשה את המשכן.
אמר משה, מכאן ואילך, מה יש לי לעשות?
אמר לו הקב"ה, חייך! יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך מקריבין בני קרבן לפני, שנאמר:"ויקרא אל משה"...
משה ברח מן השררה, והשררה רדפה אחריו. לקיים מה שנאמר, "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד". ולא עוד, אלא 70 זקנים ובצלאל וחור ואהרון ובניו והנשיאים ולא קרא אלא למשה. הוי, הרימותי בחור מעם, זה משה. שנאמר, "לולי משה בחירו" (תהילים ק"ו, כג). יה"ר שנזכה ללכת בדרך הענוה והמעשים הטובים שהלכו בה אבותינו...

שבת שלום וחודש טוב ומבורך,
להתחזק בעבודתו יתברך,
אודי כהן