בס"ר
פרשת "יתרו"
[לרפואת אברהם בו פורטונה]
בספר שמות עסקנו עד עתה בנושאים גדולים: בגלות עם ישראל במצרים, ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. בפרשתינו, אנחנו מדלגים לפיסגה הגבוהה של מעמד הר סיני - מתן תורה.
אירועים אלה הם הגדולים ביותר בתולדות עמנו, הן בהתגלותהחד פעמית של השכינה שהשתיתה את יסודות האמונה בקרבנו –"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה‘ במצרים, ויראו העם את ה‘, ויאמינו בה‘" (י"ד, ל"א-ל"ב). והן בהולדת עם ישראל על ידי הקב"ה בהענקתו לנו תורה ומצוות.
והנה אומרת התורה ברגעי השיא של מתן תורה:" אנוכי ה' אלוהייך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים . לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (שמות כ', ב'-ג') .
הביטוי: "על פני". מה פירושו? הרי לכאורה די לכתוב: "לא יהיה לך אלוהים אחרים". והאיסור מובן וברור.
מה החידוש בתוספת המילים "על פני"?
המכילתא (מדרש הלכה על חומש שמות) , נותן תשובה מעניינת: "על פני"- למה נאמר? שלא ליתן פתחון פה לישראל לאומר: לא נצטווה על עבודה זרה, אלא מי שיצא מצרים, לכך נאמר: "על פני". לאומר: מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף הדורות. דהיינו, איסור העבודה הזרה, תקף לא רק לדור יוצאי מצרים, אלא בכל הדורות, המקומות והמצבים.
אף הרמב"ם (פרק ט, מהלכות יסודי התורה) בדומה למכילתא, מבאר לנו:"כי יאמן נביא בדבריו, אם יאמר לעבור על מצווה אחת, ממצוות התורה לפי שעה על פי ה', ודווקא בשאר מצוות חוץ מעבודה זרה שאפילו לפי שעה הרי זה נביא שקר ובן מוות הוא.
וזהו אומרו "על פני". פירושו:"בכל פרטי הזמנים". שהרי כבר הקדים הודעתו יתברך, בהזכרת שמו, כי הוא היה, הווה ויהיה באין הפסק, ומעתה הרי זה הכניס בכלל האיסור כל הימים והשעות והרגעים שכולם בכלל איסור לא יהיה.
עיון בדבריו של בעל ה"כלי יקר", מעלה הסבר נוסף. לפי שנראה להם ה' בהרבה פנים, על הים כגיבור מלחמה ועל סיני כ"זקן יושב בישיבה", ושמא תאמר, מאחר שנראתי בכמה פנים שהרבה רשויות, על כן אמרו על פני לשון רבים. במשמע לאומר שכל הפנים הכול אחד המה.
בעולם המודרני כבר לא קיימת עבודה זרה בצורת אלילים-בצורה הפרימטיבית שלה. ואף מצינו בחז"ל שיצר של עבודה זרה כבר עבר מן העולם. כבר שחטוהו אבותינו (סנהדרין ס"ד עמוד א').
אז אולי איסור זה כבר אינו תקף היום?
וכך כתב ר' יצחק עראמה בספרו "עקדת יצחק": "ויש בכלל העבודה הזרה המצויה היום בעולם מציאות חזקה, והיא התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים(!) אשר עליהם הם נשענים (!), ובאמונתם הם נסמכים(!), ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה מעל ועוזבים את תורתו ומניחים אותה עגונה ועלובה בקרן זווית, וזוהי גופה של עבודה זרה ועיקרה...
נמצאנו למדים, כי הציווי האלוקי "על פני" הינו על פני כל מימד זמן שהוא. ועל אף שחז"ל "שחטו" את יצר העבודה הזרה, גם היום הוא לובש צורה בדמות רדיפת הממון, הנכסים וכו'. ידע האדם, "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא." [מסילת ישרים-פרק א].
שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר-אילן
מייל: udi6519@gmail.com
