בין צודק לבין חכם - האם על הממשלות להמשיך להזרים סיוע לבנקים

ממשלות בעולם מתמודדות עם השאלה מהי הדרך הנכונה לסייע למוסדות הפיננסיים מצד אחד, ולשמור על כספי משלם המסים מאידך. מעניין לפיכך, להשוות בין התנהגות הממשלות ולנסות להבין את ההבדלים ומה עומד מאחורי כל תפיסה.
הירידות במניות הפיננסים בחודשים האחרונים נראות כמסע לוויה ארוך. אין הבדל מהותי בין הירידות במניות הבנקים, שעסקו בהנדסה פיננסית ומחזיקים בנכסים "רעילים" ובין בנקים בעלי מאזן נקי יחסית, זולת עוצמת הירידות.
הממשלות מצויות כעת בין הפטיש לסדן - מצד אחד ברצונן לנסות להבריא את המערכת הפיננסית ולהיערך ליום שאחרי המשבר, מצד שני יש לרצות את הציבור שמעוניין להעניש את הגורמים שבפעילותם ההרפתקנית הולידו את המשבר. הרצון ל"נקמה" ברור, אבל נקמה במי? והאם הנקמה בבעלי המניות של הגופים הפיננסיים הקורסים לא באה על חשבון חשיבה רציונאלית קדימה?
בעלי המניות ספגו ממילא מכה קשה, כשראו כיצד 70% מהשקעתם נמחקת ויורדת לטמיון. לא בהכרח הם הגורם שצריך כעת לשאת במלוא האחריות למשבר, למרות שקל יותר לממשלות לרצות את הציבור הזועם ולכלות עמם את הדין, מאשר להשקיע עוד ועוד כספים בבנקים ולספוג במקביל עוד ביקורת ציבורית. לציבור קשה כעת להבין את הרציונל שבהמשך הזרמת הכספים לגופים הפיננסיים, שהוא - הצורך להתכונן לחידוש הפעילות התקינה של המערכת ביום שבו ייגמר המיתון.
כאן אנחנו רואים הבדלים משמעותיים בין התנהלותה של בריטניה למשל לבין התנהלות מדינות אחרות, כגון צרפת, הולנד או שווייץ.
בצרפת נותנת הממשלה תמיכה מסיבית לבעלי המניות של BNP פאריבה וממשלת הולנד פורשת רשת ביטחון לתאגיד ING. הנחת העבודה היא שאם הממשלה תעניש את בעלי המניות בכך שתלאים את נכסיהם, איש לא ירצה יותר להשקיע את כספו במערכת הפיננסית ובכך בבוא העת, לא יוכלו הבנקים לחדש את המינוף.
רשת הביטחון שנותנות ממשלות צרפת והולנד, כפי שעושה גם שוויץ לקרדיט סוויס ול-UBS, נובעת מהחשיבה שיש להכין את הקרקע לחזרתם של הגופים הפיננסיים הללו למגרש המשחקים הפיננסי הבינלאומי ביום שאחרי המשבר ולהקל עליהם לחדש את פעילות המינוף וגיוס האשראי. הרי מומחיותם של השוויצרים במשך מאות שנים הייתה בשירותי בנקאות - על כן, האינטרס הברור שלהם הוא לשמר את מוצר הדגל שלהם ולא למחוק אותו מהשוק.
חשיבה הפוכה בתכלית ישנה בבריטניה. הכלכלה הבריטית נקלעה למשבר החמור ביותר בשישים השנים האחרונות, בשל שורה של החלטות כושלות של ראשי השוק. הממשלה החלה בעריפת ראשיהם של בעלי המניות של הבנקים, כאשר למשל לחצה על תאגיד לויד'ס לרכוש את HBOS השוקע והלאימה בנקים אחרים, כמו בנק המשכנתאות נורת'רן רוק. התוצאה שנובעת מצעדי ממשלת בריטניה, היא שלמעשה הבנקאות הבריטית לא תחזור עוד לשחק תפקיד בבנקאות הבינלאומית, כש-HSBC וסטנרד צ'רטרד, שהם חיצוניים לבריטניה, מהווים את יוצאי הדופן לכלל זה.
גם ברקליס, הבנק הרביעי בגודלו בבריטניה, נמצא בסיכון. אם בעבר הצליח ברקליס לצאת החוצה ולגייס הון ממשקיעים בקטאר, ספק אם יצליח לעשות זאת כעת. הבנקים הבריטים כרגע לא יכולים לגייס כסף בשל החשש ההולך וגובר כי בנקים נוספים יולאמו וההשקעות ירדו לטמיון בדרך זו.
כאן אנו רואים הבדל בין שתי תפיסות: הצורך לרצות את דעת הקהל לעומת הכרה בצורך כי המשך הזרמת הסיוע חיוני למערכת. החשיבה לטווח הארוך, שמתבטאת בצורך השני, למעשה מכינה את הקרקע לחידוש המינוף ולשיקום המערכת הפיננסית. הניסיון להשקיט את הביקורת ולמצוא אשמים בטווח הקצר אולי יוצר רגיעה מסוימת אבל בטווח הארוך נזקו עולה על התועלת.