פרשת "וארא" על הנחש ועל המכות

בס"ד
לרפואת אליהו בן יפה ולכל חולי עמו ישראל ולשחרור כל השבויים והנעדרים .

פרשתינו מציגה במרכזה את עשר המכות שניחתו על פרעה מלך מצרים ועמו הרשעים. אהרון ומשה שליחי הקב"ה מתייצבים לפניו ומתריעים בו כדי שישחרר את ישראל מהעהבדות.

וכך אומרת התורה (ז,ח): "ויאמר ה'' אל משה ואל אהרן לאמר, כי ידבר אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהיה לתנין".

מספר קושיות עולות לפנינו:
1.מדוע שפרעה יאמר למשה ואהרן ש"תנו לכם מופת", ומשתמע מדברים אלו כאילו הם צריכים לתת מופת לעצמם, כי אם המופת היה לפרעה היה לו לומר: ''תנו לי מופת'', ולא לכם?

2.מדוע אהרון הוא הנותן את המופת ולא משה, ואם תאמר, במכות דם וכינים, שבמכת דם משה היה חייב טובה ליאור שהחזיק אותו, (רש"י ז, יט) וכן בכינים, גם היה חייב טובה לקרקע שהסתירה את המצרי (רש"י ח, יב), ולכן אהרון הכה את מכות אלו, אמנם במופת הזה, מהו הטעם שאהרן צריך לעשותו?


רש"י נחלץ לעזרתנו (שם) ומבאר: "מופת - אות, להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם".
פירוש זה מצריך הסבר שכן, פרעה מבקש לא מופת שיבאר שמי ששולח אותם אכן קיים, אלא להוכיח שיש בו צורך, וצריך ביאור, מהו הקשר בין המופת ובין זה, ושוב, מדוע פרעה מבקש לדעת שיש צורך בשליחותם, אם מודה בקיום אלהים?

המהלך הוא כזה. הקשה הרמב"ן (בראשית טו, יד) : היאך נענשו המצרים על מה ששעבדו את ישראל, והלא כל זה היה ע"י ציווי אלוהי, שנאמר לאברהם כבר בברית בין הבתרים, וא"כ מה המקום לעונש על כך?
מתרץ הרמב"ן: "והטעם כמו שאמר הכתוב... וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה... וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם.., אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה..

לכן ניתן לבאר, כי גם אחרי שיתברר לפרעה שהקב"ה הוא אדון העולם, וישראל הם עמו, מכל מקום עדיין יכול לטעון שהוא פטור מעונש. כיוון שעשה רק את ציווי ה', ועל זאת צריך הקב"ה לענות לו, אמנם, עתה שעבר יותר מהציווי האלוקי על זאת נענש.
והנה, מצאנו שהאומות שמשעבדות את ישראל משלום למטה בידי ה - (בישעיה י, ה) "הוי אשור שבט אפי, ומטה בידם זעמי". לכן, זו בעצם טענת פרעה, שהוא רק כמטה בידיו של ה', ואין להענישו על מעשיו. ולכן אומר: "תנו לכם אות", כלומר, גם לשיטתכם, תביאו אות ש"יש צורך במי ששולח אתכם".
כלומר, שאכן צריך להעניש אותי על שעשיתי, שהרי הייתי רק כמטה בידי הקב"ה.

אמנם על-זה עונים לו משה ואהרון ע"י האות שעושה אהרן: ''המטה נהפך לנחש'', כלומר, פרעה לא פעל רק בתור מטה בידי הקב"ה, אלא הוסיף והיה אקטיבי, היה לנחש שפועל ומשעבד, ונושך ומוציא ארס מעצמו.ולכן היה צריך משה לקחת עימו את המטה אשר נהפך לנחש בזמן ההתראה על המכה הראשונה, שהרי זהו ההסבר לנתינת המכות לפרעה.

מדוע אהרן עשה את המופת ולא משה, ומדוע נהפך המטה דווקא לנחש? הרי פרעה אותיות פה רע. כלומר, כוחו של פרעה היה בפיו, השיעבוד החל ע”י הפה: "בפרך - פה רך" (שמות רבה פרשה א סט"ו), וזהו גם כוחו שנאמר, "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון"(קהלת י, יא) - הנחש, הכוח שפרעה התחבר אליו, שימוש בכוח הדיבור, שמבחינה עקרונית, יכול להיטיב ויכול להרע, "מות וחיים ביד הלשון" (משלי יח, כא). כח הדיבור הזה שמופיע בישראל בצורתו הגבוהה, "ויהי האדם לנפש חיה" - "רוח ממללא" (בראשית ב, ז, ואונקלוס שם). וזהו כוחם של ישראל ותורתם, הוא מופיע במצרים בכלל, ובפרעה בפרט, בצורתו הנמוכה והשפלה, וכמו שכתב הנביא (יחזקאל כט): "כה אמר ה'' אלוקים הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים (=נחש) הגדול הרבץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני",ומבואר במדרש תנחומא (ורשא פרשת וארא ) שעיקר חטאו של פרעה התחיל במה שכפר בקב"ה, באמירתו "לי יאורי" ומתוך כך הגיע למה שהגיע. וא"כ מובן שעתה, כשבאים להוכיחו, על עבירות אלו, ולהתרותו בעונשו, צריך להראות לפרעה מהו דיבור האידיאלי, הישראלי, לעומתו שהפך לדמוי נחש, שכוחו - כוח לשון הרע, עניינם של ישראל הוא כוח הדיבור הטוב, עין טובה.

אם כן מדוע דווקא אהרון? והנה, כבר ביאר לנו המהר"ל (גבורות השם פרק כח) ביאור נפלא: דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כוח בלתי נבדל מן החומרי כמו הפה והלשון. שכוח הראיה והשמיעה אין פעולתם בתנועה רק במנוחה, כמו שהוא לאוזן ועין שפעולתם במנוחה. וזה עניין שכלי כי הגשמי פועל בתנועה, ולכך לא היה למשה כוח הדבור שהוא גשמי. לעומת אהרון, שהיה על ידו הדביקות והחיבור מן השם יתברך אל ישראל" (נצח ישראל - פרק נד ), ושעיקר עניינו זה, להרבות בשלום, כלומר, לפעול בעולם, על מנת לקרב בין האנשים, ולגלות בהם את הנקודה הפנימית והאמיתית שלהם, אשר נעשה ע"י הדיבור, כפי שמבואר במדרש, וכן "שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו" כלומר, כוחו של אהרן בכוח הדיבור הטוב- בפיהו!

שבת שלום,
אודי כהן
חבר המכון הגבוה לתורה, אונ' בר-אילן
Udi6519@gmail.com